היעד: לפתח חיסון אחד לכל הזנים של הקורונה

מעודדים מן ההצלחה בפיתוח חיסוני הקורונה, מדענים רבים העובדים על הדור הבא של החיסונים החלו אשתקד לחשוב בגדול: אולי נוכל לפתח חיסון לכל סוגי הקורונה, להצטננות הרגילה ועוד? מאמר בכתב-העת היוקרתי News England Journal of Medicine טען אשתקד, כי לפחות מבחינה קונספטואלית – ניתן ליצור הגנה נרחבת מפני נגיפים רבים. מחקר בסינגפור העלה, כי מי שהבריאו לפני שני עשורים ממחלת הסארס ואשר חוסנו נגד הקורונה, פיתחו נוגדנים המגנים עליהם מפני סוגים רבים של נגיפים דומים.

אבל פיתוח חוסן כולל שכזה הוא בעייתי, והזנים האחרונים של הקורונה העמידו בפרופורציה חלק מן השאפתנות הגורפת. התברר, שלפני שמפתחים חיסון נגד הנגיף הבא – צריך למצוא חיסון שיתן מענה כולל לנגיף הנוכחי, דהיינו יוכל להתמודד עם כל הזנים העתידיים. אחד הצוותים השיג תוצאות מעודדות בניסויים על בעלי חיים: החיסון שפיתח הגן עליהן מפני סארס והקורונה הנוכחית; חבריו מקווים להתחיל השנה בניסויים קליניים בבני אדם. בקרוב צפויות התוצאות בניסויים הראשונים בבני אדם של חיסון מקיף אחר, אותו מפתחים מדענים במכון המחקר של צבא ארה"ב. עד כה התוצאות שלו היו טובות מאלו של חיסוני הקורונה המקוריים.

הפוסט מסביר, כי חיסונים מלמדים את מערכת החיסון הטבעית כיצד לזהות נגיף, והם עושים זאת על-ידי הצגת גרסה של הנגיף. החיסונים החדשים הנמצאים בפיתוח עושים זאת בצורה שונה: פיסות מהנגיף נאספות לתוך יחידה זעירה ומרובת צדדים, המייצגת את הדרכים בהן הנגיף עשוי להיראות – גישה המסייעת למקד את התגובה החיסונית. החיסונים הראשונים לקורונה היו רבי עוצמה אך פשוטים: הם לקחו את החלבון ממעטפת הנגיף, שימרו את צורתו המקורית והציגו אותו למערכת החיסון.

הדור הבא יצריך תחכום רב יותר והחיסונים יציגו צורות מרובות, כך שהגוף יידע לזהות את כולן אם וכאשר אחת מהן תופיע מולו. כיוון אחד מזכיר את ה"כימֶרָה" – המפלצת מן המיתולוגיה היוונית, בעלת ראש של אריה, גוף של עז וחלק אחורי של נחש: חיסון המורכב מחלקים של נגיפי קורונה שונים, כולל סארס והנגיף הנוכחי. חוקרים אחרים יוצרים פסיפס וקוקטייל של נגיפים הכוללים הרכבים משתנים, בני ארבעה-שמונה נגיפים שונים. הצורה המדויקת לחיסון הכולל הטוב ביותר היא עניין לוויכוח מדעי, אבל דבר אחד ברור: עידכון החיסונים הקיימים מדי חצי שנה לא יעניק הגנה הגיונית לאוכלוסיית העולם.

הגילוי לפיו קיימים נוגדנים המסוגלים לזהות ולנטרל מגוון של נגיפים הוא המפתח. אבל מציאת הדרך כיצד ליירט אותם כדי ליצור מסך הגנה עשויה להיות מסובכת יותר מכפי שהדבר נשמע. ייתכן שלא יהיה די בכך שבני אדם ייצרו נוגדנים שיחסמו מגוון של נגיפי קורונה; השאלה היא האם החיסון יוכל להוביל ליצירת כמות מספקת של נוגדנים כאלה. מציאת חיסון שיוכל לשכפל את מה שהטבע עושה – זהו הגביע הקדוש בתחום.

חיסון כולל גם יגיע בצורה מורכבת יותר מאשר החיסונים הקיימים, מוסיף הפוסט. לבני אדם שונים יש רמות שונות של חסינות מוקדמת מחיסונים או מהחלמה, ואין הסכמה בין המדענים כיצד הללו ישפיעו על התגובה לחיסון הכולל – לטוב או לרע. אחת האפשרויות היא שהחיסון הכולל יעבוד טוב יותר אצל מי שנחשפו לנגיף דווקא בשלבים הראשונים שלו, ולא בשלבים המאוחרים יותר. אבל חלק מן המדענים אומרים שאפשרות זו מסייעת להתמקד במטרה הנכונה של החיסונים.

שאלה מדעית נוספת היא משך ההגנה. ייתכן שחיסון כולל לקורונה לא יהיה יעיל למניעת מגיפות עתידיות. ככלות הכל, מגיפת הסארס הופיעה לפני שני עשורים, עשור אחד מאוחר יותר הופיע ה-MERS ולאחר מכן – הקורונה. בפועל, המדענים מחפשים סוג של זריקת אנטי-טטנוס, אותה יש לקבל פעם בעשר שנים; חיסון כזה נגד הקורונה, הם אומרים, יהיה מצוין. ואחרי כל זה יש לזכור, כי פיתוח חיסון כולל עלול להיות אתגר שונה בהרבה מאשר פיתוח החיסונים הקיימים; כבר 70 שנה מחפשים חיסון לשפעת, ועדיין יש לעדכן אותו מדי שנה.