ארה"ב איננה סובלת ממחסור לאומי במורים

הטיעון הולך כך: ארה"ב סובלת ממחסור לאומי במורים. הם עוזבים את המקצוע מזה שנים, אבל הלחצים שגרמה הקורונה ומלחמת התרבות המתחוללת בארה"ב מובילים את המקצוע כולו לפי התהום. חלק מן המנהלים מבצעים פועלות נואשות כדי לגייס מורים: בונוסים בני חמש ספרות, יוצאי צבא המלמדים במקביל ללימודיהם האקדמיים, חזרה לארבעה ימי לימוד. כל הסיפורים הללו נכונים, אבל הבעיה איננה לאומית ובוודאי איננה חדשה – טוען אקונומיסט.

אין נתונים פדרליים על מצבת המורים, ולכן חוקרים מאוניברסיטת קנזס ואילינוי אספו נתונים מדינתיים ותקשורתיים. מבין 18 מדינות בהן היו משרות הוראה פנויות בשנת הלימודים היוצאת, רק בשלוש (אלבמה, מיסיסיפי ומערב וירג'יניה) מספרן עלה על 5%. המסקנה: יש מחסור, אבל לא בכל רחבי ארה"ב. מדינות שהשקיעו לאורך זמן בחינוך הציבורי, כמו ניו-ג'רזי, ניצבות בפני פחות בעיות תעסוקת מורים. לעומת זאת, אלבמה היא מן הגרועות ביותר בהישגים – ואשתקד חסרו לה 7% מהמורים (3,000 איש).

בדרך כלל, קשה יותר למצוא מורים למקצועות קשים ובאיזורים קשים. 47% מבתי הספר מחפשים מורים לחינוך מיוחד, לעומת 11% בלבד הזקוקים למורים להתעמלות. בתי ספר של לא-לבנים ובאיזורי עוני מתקשים יותר מזה עשרות שנים לשכור מורים. הבעיה אינה חדשה, אך בכמה מקומות היא מחמירה; מספר המשרות הפנויות במיסיסיפי הוא 3,036 – פי שלושה מאשר לפני שלוש שנים.

חלק מההיסטריה של "משבר לאומי קטסטרופלי" נובע מבעיה אחרת: 74% מהמורים אינם מרוצים מעבודתם ו-55% שוקלים לעזוב. הקורונה הייתה תקופה קשה לכולם, אך בעיקר למורים שנאלצו לעבור ללא התראה מהכיתות אל המסכים. אבל יש הבדל בין כוונה לעזוב לבין עזיבה, מדגיש אקונומיסט. וגם אין הגדרה אחידה ל"מחסור במורים". האם המושג הזה חל על בית ספר שיש בו מספיק מורים ביחס למספר התלמידים, אך אינו מוצא מורה למוזיקה? מנהל שגם מלמד – מחסור או מילוי תפקידו? ומה ברמת המחוז – 3% מחסור או אפילו 1%?

סיפור המחסור משרת מבחינה פוליטית את שתי המפלגות. הדמוקרטים, התומכים בהגדלת ההוצאה על החינוך הציבורי, טוענים שהמחסור הכבד מוכיח שבתי ספר אלו סובלים מתקצוב חסר. "הבעיה היא שאנחנו לא משקיעים בכוח העבודה שלנו", טוענת נשיאת ארגון המורים בלוס אנג'לס, ססילי מייראט-קרוז. "יש לנו את הכוח העבודה המשכיל ביותר במדינה ועם התארים המתקדמים ביותר, אבל הם לא יכולים להתפרנס". ואילו הרפובליקנים טוענים שהמחסור מלמד על כשלונו של החינוך הציבורי, ולוחצים להוריד את דרישות הסף להוראה ולפזר את ארגוני המורים. לדעתם, הפתרון טמון בהפרטה: "צריך להפסיק לזרוק כסף טוב אחרי כסף רע, ולחשוב מחדש על המערכת. המחסור במורים הוא הזדמנות טובה לעשות זאת", טוענים קרי אינגרהאם וכריסטוס מקרידיס ממכון מנהטן השמרני.

האמת היא – טוען אקונומיסט – שבתי הספר המתקשים להשיג מורים הם "החשודים הרגילים". ברמה הלאומית, בתי הספר הציבוריים עושים עבודה טובה: לרוב התלמידים יש מורים ושביעות הרצון של ההורים היא גבוהה. הבעיות נשארות היכן שהן נוטות להיווצר – בבתי הספר הסובלים מתקצוב חסר והמשרתים את התלמידים מהשכבות החלשות ביותר.