|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
הפגישה הגורלית, אוגוסט 2016 [צילום: אלכסנדר זמליינצ'מנקו, AP]
|
|
|
ארדואן יהפוך כעת לרודן דמוי פוטין
|
|
כך מעריך סונר קג'פטאי, ביוגרף של נשיא טורקיה, במאמר ב-Foreign Affairs בעקבות הבחירות השבוע. המשמעות: טורקיה תתקרב עוד יותר למרחב הרוסי
|
|
רג'פ טאיפ ארדואן ניצח די בקלות בבחירות לנשיאות טורקיה, למרות שנזקק לסיבוב שני ולמרות שהפער בינו לבין כמאל קיליצ'דרגולו היה פחות מ-4%. לאחר 20 שנות שלטון סמכותני יותר ויותר, הוא לא רק הצליח לשמור על משרתו אלא אפילו להתחזק – קובע סונר קג'פטאי, מנהל התוכנית ללימודי טורקיה במכון וושינגטון וביוגרף של ארדואן, במאמר ב-Foreign Affairs.
בשנים האחרונות מרבים להשוות את ארדואן לשליטים בלתי-ליברליים אחרים בדמוקרטיות אירופיות ובראשם ויקטור אורבן בהונגריה. לפי גישה זו, טורקיה אינה סמכותנית לחלוטין, אלא דמוקרטיה שנפלה לידי שליט סמכותן. כל עוד ארדואן יצליח להשביע את רצונו של מעמד הביניים, לפלג את האופוזיציה ולשלוט ביתר ענפי הממשלה – שלטונו מובטח.
לכאורה, הפעם המצב אמור היה להיות שונה. ארדואן לא יכול היה להצביע על הצלחות כלכליות, אלא להפך; האופוזיציה הייתה מאוחדת; לטורקים היו סיבות להדיחו. אבל זה לא קרה. כעת טורקיה קרובה יותר לסמכותנות אירו-אסיאתית מאשר לדמוקרטיה בלתי-ליברלית אירופית. ארדואן מזכיר סוג אחר לגמרי של מנהיג: ולדימיר פוטין.
בדיוק כמו נשיא רוסיה, הוא למעשה ניצח בבחירות עוד לפני שהוטל הפתק הראשון, כאשר עצר את מנהיגי האופוזיציה, ביצע דמוניזציה של מפלגות האופוזיציה כסוכנות של המערב, מחוללות הפיכה ותומכות טרור ושיחק על הקלף ההומופובי. כשם שפוטין השתיק את אלכסיי נבלני, ארדואן השתיק את היחיד שיכול היה להביס אותו – ראש עיריית איסטנבול, אכרם איממוגלו.
הוא ניצל עד תומה את שליטתו המלאה בתקשורת הטורקית, ומנע בפועל כל דיון על נושאים כמו רעידת האדמה, הכלכלה והשחיתות הממשלתית. בדיוק כמו פוטין, ניצל ארדואן את כל היתרונות של מי שנמצא בשלטון, והצמיד את עצמו ל"גדולה קיסרית לאומית" כך שאין שום חשיבות לכל יתר שיקוליהם של הבוחרים.
קג'פטאי מזכיר, כי בשבע השנים האחרונות התקרב ארדואן לפוטין ולמד היטב כיצד הוא שומר על שלטונו. בהתחשב בעובדה שבשנותיו הראשונות בשלטון היה ארדואן מנהיג מתון שריסן את הגנרלים וקירב את טורקיה לאירופה, ובהתחשב בכך שטורקיה חברה בנאט"ו, מידת קרבתו הנוכחית לפוטין מדהימה עוד יותר. בחירתו מחדש כעת עשויה להוות עוד ציון דרך: הוא עשוי למשול עוד שנים רבות, ותפקידו הגובר של פוטין כתומך ודוגמה עשוי ללמד על הצפוי לטורקיה.
ההתקרבות בין השניים החלה לאחר נסיון ההפיכה הכושל בטורקיה ביולי 2016, שכמעט עלה לארדואן בחייו. שבועיים בלבד לאחר מכן הזמין אותו פוטין לסנט פטרסבורג לפגישה ששינתה את התמונה מבחינת שניהם. הפגישה עמדה בניגוד לעוינות ההיסטורית הממושכת בין שתי הארצות, אשר גם ניצבו אז משני צידי המתרס במלחמה בסוריה. אך פוטין זיהה הזדמנות נדירה לחזר אחרי ארדואן, בידיעה שהלה פגיע וזקוק לתמיכה, ולתקוע טריז בין טורקיה לארה"ב. ואילו מבחינת ארדואן זו הייתה הזדמנות להפגין את כוחו לאחר נסיון ההפיכה ולהבטיח לעצמו מקלט אם יזדקק לו בעתיד.
למעשה, היה להם הרבה מן המשותף. הם עלו לשלטון במפנה האלף (פוטין ב-1999, ארדואן ב-2003); נחשבו תחילה למתונים שיחברו את ארצותיהם עם המערב; שלטונם חסר הגבולות התבסס על כך שנכנסו לתמונה לאחר עשור של טלטלה בארצותיהם והבטיחו לסיים את התוהו ובוהו ולהביא שגשוג. פוטין הצליח לקרב את טורקיה למדיניות החוץ שלו ושתי המדינות חתמו על שורה של הסכמים בסוריה, לוב ודרום הקווקז. ארדואן הבטיח לרכוש מערכות נ"מ S-400, בידיעה ברורה שבכך יחמיר את היחסים עם ארה"ב.
|
|
|
|
|
תומכיו של ארדואן חוגגים את נצחונו [צילום: אמרה גורל, AP]
|
|
|
השותפות הגוברת עם רוסיה העניקה לארדואן גם דוגמה כיצד לארגן את ממשלו מבית, ממשיך קג'פטאי, והוא החל להעתיק במישרין את סגנון שלטונו של פוטין. הדבר בא לידי ביטוי בצעדים שנקט כדי להבטיח את שלטונו: שימוש באמצעי חירום נגד פוליטיקאים מכל קצות הקשת, לאומנים כורדים ואפילו שמרנים שהתנגדו לו.
בשנת 2017 יזם ארדואן משאל עם – המרוץ המושחת הראשון שלו – במטרה לשנות את טורקיה מרפובליקה פרלמנטרית לרפובליקה נשיאותית, מהלך שיעניק לו סמכויות גורפות. למרות עוצמתו, הוא לא יכול היה לנצח ביושר. בעוד ספירת הקולות בעיצומה, הודיעה מועצת הבחירות שייספרו גם 2.4 מיליון מעטפות שלא הוחתמו בידי נציגיה וצצו באורח פלא; ארדואן "זכה" בפער של 1.7 מיליון קולות.
החוקה החדשה נכנסה לתוקף ביולי 2018 וארדואן היה בבת אחת לראש המדינה, ראש הממשלה, יו"ר מפלגת הצדק והפיתוח השלטת, ראש המשטרה והמפקד העליון של הצבא. בדיוק כמו שפוטין צבר סמכויות בלתי מוגבלות ברוסיה, ארדואן הפך למעשה לסולטן מודרני. וכמו פוטין, הוא הציג את עצמו כיורש השליטים הגדולים של ימי הקיסרות.
לקשריו של ארדואן עם פוטין היו השלכות משמעותיות מבחינת המערב ורוסיה כאחת. מאז 2016 גיבה פוטין ארבעה מבצעים צבאיים טורקיים נגד הכורדים בסוריה, וכך סייע ליצור הרגשה ציבורית לפיה מוטב לאנקרה לסמוך על מוסקבה ולא על וושינגטון. במקביל, ההצלחות הצבאיות בסוריה חיזקו את תדמיתו של ארדואן מבית, מקום בו רבים רואים את המפלגה הלאומית הכורדית כסיכון ביטחוני ראשון במעלה.
בתמורה מציע ארדואן לפוטין תמיכה במלחמה באוקראינה. טורקיה אומנם מספקת לאוקראינה כטב"מים שמנעו את כיבוש קייב, אך הקשרים עם רוסיה נמשכים באין מפריע. הוא לא הצטרף לעיצומים המערביים עליה, ומעניק לה גישה לשווקים בינלאומיים ואתרי נופש חילופיים לאוליגרכים המוחרמים.
לאור השותפות הגוברת עם רוסיה, נצחונו של ארדואן השבוע אינו מפתיע – טוען קג'פטאי. הוא השתמש בשיטות שהגיעו הישר מבית הספר של פוטין: קביעה בפועל מי יתמודד מולו ושליטה במרחב החדשותי באמצעות מידע כוזב. טורקים רבים מאמינים שארדואן הפך את ארצם לענק תעשייתי-צבאי, בדומה לאמונתם של רוסים רבים שפוטין מציל את אוקראינה מידי נאצים.
בדומה לפוטין, ארדואן יצר את הבחירות כה נוחות לנשיא המכהן, עד שכבר לא משנה שההצבעה עצמה חופשית. התנאים בהם נערכות הבחירות הפכו את הדחתו של הסולטן המודרני לכמעט בלתי אפשרית – גם אל מול התנגדות גוברת וכלכלה קורסת.
נכון לעכשיו, פוטין וארדואן יצרו קשר בל יינתק. מבחינת פוטין, ארדואן הוא מנהיג החושב כמותו שבאמצעותו הוא יכול לאתגר בעקיפין את הסדר העולמי שמובילה ארה"ב. מבחינת ארדואן, פוטין מהווה מודל לחיסול אופוזיציה פנימית והשגת כוח כמעט מוחלט, והמערכת הפוליטית הטורקית הולכת ונעשית ריכוזית בדומה לזו הרוסית. חילוקי דעות גיאו-פוליטיים בין השתיים בסוגיות קפריסין וקרים אינם מפריעים. ארדואן הוא הימור בטוח בעיני פוטין: ככל שעמיתו ישקע יותר בסמכותנות, כך הוא יהיה שותף נאמן יותר. הסמכותנות והפנייה לרוסיה הן עמודי התווך של משטר ארדואן.
נצחונו של ארדואן יביא לכך שהוא ימשיך להעדיף את מוסקבה בזירה הבינלאומית, ישמור על קשרים כלכליים הדוקים איתה ויספק לפוטין ולאוליגרכים שלו נתיב בטוח לעקיפת העיצומים. פוטין ניצל את חוסר הביטחון של ארדואן ב-2016 וקוצר את הפירות עד היום. ארדואן יושב על הכס בעצבנות. פוטין יודע זאת ומשתמש בכך כדי לקרב אותו עוד יותר למרחב ההשפעה שלו.
|
|
| תאריך:
|
30/05/23
|
|
|
עודכן:
|
30/05/23
|
|
איתמר לוין
|
|
ארדואן יהפוך כעת לרודן דמוי פוטין
|
|
הבחירות המקדימות למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות יחלו רק בינואר הבא. קשה לחזות את תוצאותיהן, משום שסקרים איכותיים במדינות המפתח הם יקרים. אבל נכון לעכשיו, למועמד אחד יש יתרון אדיר ואולי בלתי ניתן לסגירה: דונלד טראמפ. יש לו סיכוי של ממש להיות הנשיא הבא; סוכני ההימורים נותנים לו יחס של שלוש לאחת.
|
|
|
|
|
אפילו בוושינגטון המפולגת עמוקות, לעיתים השיטה של "פוליטיקה כרגיל" עובדת. לארה"ב יש היסטוריה של דרמה סביב החוב הלאומי, המתחילה כאשר הממשל מתקרב לחדלות פרעון לפני שברגע האחרון מושגת עסקה. כך קרה גם הפעם, כאשר הנשיא ג'ו ביידן ויו"ר בית הנבחרים, קווין מק'ארתי, סגרו את הפינות האחרונות בשיחת טלפון בסוף השבוע (27.5.23).
|
|
|
|
|
כמו במקרים רבים בעבר, השמועות על קיצו הפוליטי של רג'פ טאיפ ארדואן היו מוקדמות מדי. 52.1% בסיבוב השני הספיקו לו (28.5.23) כדי לגבור בסיבוב השני והמכריע על כמאל קיליצ'דרגולו, ואחרי 20 שנה בשלטון בטורקיה – לזכות בחמש שנים נוספות, ואולי אף יותר. היו בפיו כמה מילים של אחדות – "המנצחת היחידה היא טורקיה" – לפני שכינה את האופוזיציה "תומכי להט"בים" והכריז ש"המשפחה קדושה מבחינתנו".
|
|
|
|
|
נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, ניצח בסיבוב השני והמכריע בבחירות לנשיאות ארצו ויכהן בתפקיד עד 2028. לאחר ספירת 99% מהקולות (28.5.23), לארדואן 52.1% מול 47.9% למועמד האופוזיציה, כמאל קיליצ'דרגולו. זהו נצחונו הדחוק ביותר של ארדואן בשני העשורים של שלטונו, לאחר שבפעם הראשונה בתולדות טורקיה התקיים סיבוב שני בבחירות לנשיאות. כעת יש לראות האם יראה את הרוב המצומק כאיתות להרפות את שליטתו הסמכותנית, או דווקא כסיבה להחמיר עוד יותר את דיכוי האופוזיציה והתקשורת.
|
|
|
|
|
הביטולים שטפו את סין: מקהלה יפנית המסיירת במדינה, מופעי סטנד-אפ במספר ערים, הופעות ג'ז בבייג'ינג – ובכל בתוך ימים אחדים, לעיתים בהתראה של דקות ספורות. ממש לפני כן קנסו השלטונות מועדון סטנד-אפ ב-2 מיליון דולר, בטענה שאחד האמנים סיפר בדיחה שלעגה לצבא; בצפון המדינה נעצרה אישה שהביעה תמיכה בו.
|
|
|
|
|
