אינטלקטואלים, אולי תשתקו?

מוסר המלחמה מסובך ביותר, וכך גם האתיקה של ניהולו. אבל במקרה של מלחמת חרבות ברזל, יש כמה דברים פשוטים מאוד – טוען פרופ' דוד אֶנוֹך, מומחה לפילוסופיה של המשפט מאוניברסיטאות אוקספורד והעברית, במאמר באקונומיסט. האחד: לא ניתן להצדיק בכל צורה שהיא את מעשי הזוועה של חמאס. השני: פלשתינים חפים מפשע רבים סובלים בצורה איומה, הן מידי חמאס והן מידי ישראל. מטריד מאוד שצריך לומר זאת, אבל יש רבים ששמחים למצוא דרכים סבוכות כדי להכחיש לפחות אחד מהשניים.

גם כאשר מגיעים למוסר המלחמה, יש כמה דברים ברורים. לישראל יש לא רק זכות אלא גם חובה להגן על אזרחיה. אזרחים פלשתינים אינם יכולים להיות היעד, וכאשר אין מנוס מפגיעה בהם בהתקפות לגיטימיות – הנזק צריך להיות יחסי לאיום שאותו מבקש הצבא למנוע. כמה מכללי היסוד של המוסר המלחמתי הם פשוטים, אבל אחריהם באים עימותים ממשיים וסבוכים מאוד, בהם אין לאיש את כל המידע הדרוש כדי להגיע בביטחון למסקנות.

דנוך מציג כמה מהשאלות הקשורות למלחמה הנוכחית: מהן הסכנות לאזרחים שישראל רוצה לחסל? מהי הסבירות של התקפות עתידיות מצד חמאס, חיזבאללה ואחרים? מהי הסבירות שיצליחו? האם יש צעדים חילופיים שביכולתה לנקוט? כיצד התנהגות חמאס, כולל השימוש באזרחים כמגנים חיים, משפיעה על חישוב התגובה היחסית? כמה משקל צריך להינתן לשיקום ההרתעה? מה ביכולתה לעשות כדי לשחרר את החטופים?

אי-אפשר לומר דבר וחצי דבר על מה שישראל צריכה לעשות כעת בלי לענות על שאלות סבוכות אלו, קובע דנוך. אפילו קריאות בתום לב להפסקת אש אינן נמלטות מגורל זה, משום שממש לא בטוח שהפסקת אש עולה בקנה אחד עם חובתה של ישראל להגן על אזרחיה. ההבנה בה ניתן לקבל קריאות כאלו אינה בסיס למדיניות, ויש לזכור שבמלחמה שום דבר אינו בטוח והפסקת אש עלולה למעשה להוביל בטעות לפגיעות נוספות בחפים מפשע.

אפשר לקוות שלמקבלי ההחלטות יש יותר מידע מאשר לכולנו ושהם נותנים משקל ראוי להיבט המוסרי. אבל אין להכחיש שברבים ממעשיה לפני 7 באוקטובר וגם בחלק מהם אחריו, ישראל קנתה ביושר את הביקורת של רבים – כולל דנוך עצמו, הוא טוען.

מה צריך לעשות כעת אינטלקטואל מצפוני? בטוח שיש לו משהו לומר, לא? ואכן, עשרות אקדמאים בבריטניה ובארה"ב גינו את ישראל. דנוך מגיב: אינטלקטואלים צריכים להגיב על עניינים ציבוריים, וזה בסדר אם לעיתים אינם עושים זאת באיפוק מדעי. אבל עליהם להדגיש את המורכבויות, לא להסתיר אותן. ייתכן שהם מומחים באחד העקרונות הכלליים של מוסר המלחמה, אבל אם אינם מכירים בכך שהיישום בחיים האמיתיים של ידע זה מחייב הכרה מדוקדקת של העובדות – הרי שלמעשה אינם יודעים אפילו את הא"ב של הנושא.

כאשר אינטלקטואלים מביעים דעה נחרצת אך בלתי מבוססת עובדתית, הם פוגעים בתחומי עיסוקם, ואם יש להם השפעה בעולם האמיתי – הם עלולים להוביל לעוד החלטות הרסניות. בקיצור: הם בוגדים בתפקידם כאינטלקטואלים ומתדלקים את הספקות הלגיטימיים בדבר היכרותם עם העולם האמיתי ועם אנשים אמיתיים.

ייתכן שפילוסופים של המוסר יכולים לתרום לדיון הציבורי גם כעת, למשל: בחשיבה על האופן בו צריכות להתקבל החלטות בהתחשב באי-הוודאות העצום, או להתעקש שיש להביא בחשבון כמה שיקולים שכוחים. או – מציע דנוך – שעלינו להודות שגם אנחנו נבוכים, שאיננו יודעים בביטחון מה לומר. ייתכן שזה יהיה מאכזב, הרי שבניגוד לרבים המעורבים בדיון הציבורי – זה לכל הפחות יהיה הוגן, וכנראה גם פחות מזיק.