|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
טראמפ בעצרת תומכיו ב-6 בינואר [צילום: ז'קלין מרטין, AP]
|
|
|
האם טראמפ נטל חלק ב"התקוממות" ב-6 בינואר
|
|
זו אחת השאלות המרכזיות הניצבות השבוע בפני בית המשפט העליון של ארה"ב, אשר יכריע האם התיקון ה-14 לחוקה מונע מטראמפ להתמודד ● וושינגטון פוסט משרטט את הסוגיות והמחלוקות
|
|
בעוד בית המשפט העליון של ארה"ב שוקל האם דונלד טראמפ רשאי להתמודד בבחירות לנשיאות, יתמודדו תשעת השופטים עם השאלה האם הוא היה מעורב בהתקוממות נגד הממשל – לפני ובזמן הסתערות תומכיו על הקפיטול ב-6 בינואר 2021. טראמפ ניצב בפני שני כתבי אישום על מאמציו להטות את תוצאות הבחירות, אך התקוממות אינה בין האישומים המיוחסים לו, והוא לא הורשע בסנאט באישום אשר כלל התקוממות. לטענתו, עובדות אלו מלמדות שמונח זה אינו נוגע אליו.
בית המשפט ידון השבוע (8.2.24) בערעורו של טראמפ על פסילת התמודדותו בפריימריז בקולורדו בנימוק שנטל חלק בהתקוממות. השופטים לא בהכרח יתמודדו עם שאלת ההתקוממות; הם יכולים להכריע בתיק גם בלא להיכנס אליה, מציין וושינגטון פוסט. הסוגיה היא סביב התיקון ה-14 לחוקה, שאושר לאחר מלחמת האזרחים (בשנת 1868), ואשר נותר רדום במשך 150 שנה – והיא מעוררת חילוקי דעות נוקבים בין משפטנים והיסטוריונים, לאו-דווקא בחלוקה מפלגתית ואידיאולוגית.
מבין תשעת השופטים, שישה הם שמרנים ושלושה מהם מונו בידי טראמפ. בית המשפט יכול לפסוק לטובתו מבלי להיכנס לשאלת ההתקוממות. למשל: לקבוע שהוא לא נשבע (התנאי הקבוע בתיקון) בצורה המחייבת אותו שלא ליטול חלק בהתקוממות; שהתיקון אינו מונע ממתקוממים להתמודד לנשיאות; או שהקונגרס הוא שצריך להכריע מי פסול מלהתמודד.
עם זאת, המקרה מעורר את השאלה כיצד חשבו האמריקנים בשנות ה-1860 שיש להתמודד עם עובדי מדינה לשעבר שנלחמו בשורות הדרום וביקשו לחזור למשרותיהם, והאם המקרה של טראמפ נופל במסגרת התיקון. מתנגדיו של טראמפ – כולל משפטנים שמרניים מובילים – טוענים, כי ההיסטוריה החקיקתית מלמדת שהמילה "התקוממות" שבתיקון מכוונת לכל שימוש פומבי בכוח או איום להשתמש בכוח בידי קבוצה של אנשים שמטרתם למנוע את מימוש החוק.
נאומו של טראמפ בעצרת ליד הבית הלבן ב-6 בינואר היה ראיה מרכזית בהליכים בקולורדו. הוא קרא לתומכיו לבוא לוושינגטון ל"התכנסות פרועה", שיקר על האופן בו התנהלו בחירות 2020 וקרא למפגינים לצעוד לקונגרס ולהילחם למענו בעת אשרור נצחונו של ג'ו ביידן. "אנחנו נלחמים בכל הכוח, ואם אתם לא נלחמים בכל הכוח – לא תהיה לכם יותר מדינה", אמר לקהל – אם כי גם ציין שהמחאה צריכה להיעשות בדרכי שלום. משם החלה ההסתערות, וטראמפ ישב בחיבוק ידיים במשך שעות בעוד תומכיו משתוללים בקפיטול וקוראים לתלות את סגנו, מייק פנס, שסירב לשתף פעולה בהטית התוצאות.
לעומת זאת, תומכיו של טראמפ אומרים שהתקוממות היא פעולה חמושה – וטראמפ לא עשה זאת. לדבריהם, התיקון ה-14 מדבר על התקוממות נגד החוקה – מונח שאין לו הגדרה ברורה, ואשר אותה צריך לקבוע הקונגרס ולא בית המשפט. המסתערים עצמם הואשמו בתקיפת שוטרים, בשיבוש הליכים רשמיים, בקשירת קשר ובעבירות אחרות ו-850 מהם הורשעו – אך איש מהם לא הואשם בהתקוממות. עם זאת, מעיר הפוסט, התביעה יכולה לבחור את הסעיפים הקלים ביותר להוכחה; ואחרי מלחמת האזרחים נפסלו רבים מאנשי הדרום למרות שלא הואשמו בהתקוממות או בבגידה.
|
|
מה ישרת טוב יותר את הדמוקרטיה
|
|
|
|
|
גם הפורעים לא הואשמו ב"התקוממות" [צילום: AP]
|
|
|
כאמור, השאלה מי מגדיר מהי "התקוממות" איננה פשוטה כלל ועיקר. פרשנות מרחיבה של בית המשפט העליון עלולה לגרום לשיטפון של תביעות נגד מועמדים לנשיאות ולמשרות אחרות; בוחרים באילינוי טוענים שיש לפסול את ביידן בנימוק שהוא מעניק סיוע לאויביה של ארה"ב.
פרופ' סמואל יששכרוף מאוניברסיטת ניו-יורק מוטרד מסוגיה עקרונית נוספת: האפשרות שבתי המשפט או אפילו פקידים/נבחרים המפקחים על הבחירות יוכלו לפסול מתמודדים. "אנחנו חייבים להיות זהירים בבואנו להסתמך על הנחיות מהמאה ב-19 כדי לפסול מתמודד שלפני שלוש שנים קיבל 75 מיליון קולות", הוא מתריע. טראמפ הוא סכנה לדמוקרטיה, טוען יששכרוף, אך גם פסילת מועמדים היא סכנה שכזאת.
פרופ' ג'יל לֶפּוֹר מאוניברסיטת הרווארד סבורה שהסנאט צריך היה להרשיע את טראמפ ב-2021 ולמנוע ממנו להתמודד שוב, ומאחר שלא עשה זאת – המשימה מצויה בידי בתי המשפט. "הרפובליקנים בקונגרס התנערו ממחויבותם החוקתית, אך הדבר אינו משנה את הלשון הברורה של התיקון ה-14 הפוסל את טראמפ. אפשר לא לאהוב את זה. אני יכולה לא לאהוב את זה. אולי רוב המדינה לא אוהבת את זה. אבל זה לא נימוק נגד השימוש בתיקון".
לדעתו של פרופ' מייקל מק'קונל מאוניברסיטת סטנפורד, קשה לומר שטראמפ היה מעורב בהתקוממות, שכן הוא לא אמר לתומכיו לתקוף מאן דהוא. "זו הרחבה רצינית" של התיקון, הוא סבור. "מה הוא אמר? כולנו רואים את ההופעה הנוראה שלו. הוא לא אמר להם לתקוף את הקונגרס. הוא אמר להם לצעוד לקונגרס ולהביע את זעמם על מה שהוא רצה שיחשבו – שהבחירות נגנבו". קשה מאוד גם לומר שההתקפה עצמה הייתה התקוממות, סבור מק'קונל, ויש להיזהר מאוד שלא להחיל מונח זה על מתפרעים.
חוץ מזה, ממשיך הפוסט, בכלל לא בטוח שהתיקון ה-14 אוסר להתמודד לנשיאות; הוא אינו מזכיר משרה בו בין אלו החסומים בפני מתקוממים. פרופ' קורט לאש מאוניברסיטת ריצ'מונד אומר שיש צורך במחקר ודיונים מעמיקים לפני שהמשפטנים יוכלו – אם בכלל – להגיע להסכמה. ואם אין קביעה ברורה שהתיקון חל על מתמודדים לנשיאות – יש לאפשר לטראמפ לרוץ, הוא מדגיש.
פרופ' מארק גראבר מאוניברסיטת מרילנד סבור אחרת. לדעתו, מניעת התמודדותו של טראמפ היא-היא שתשרת בצורה הטובה ביותר את הדמוקרטיה. הוא מציין, כי ברוב מדינות אירופה, רק מי שמציית לחוקים הדמוקרטיים יכול להתמודד בהליך הדמוקרטי. "יש טענה דמוקרטית לפסול אותו. יש ערכים דמוקרטיים בשני הצדדים", הוא טוען.
|
|
| תאריך:
|
06/02/24
|
|
|
עודכן:
|
06/02/24
|
|
איתמר לוין
|
|
האם טראמפ נטל חלק ב"התקוממות" ב-6 בינואר
|
|
האמריקנים לא מתפעלים מהאופן בו ג'ו ביידן מנהל את הכלכלה; 60% מהם אינם מרוצים. שביעות הרצון מדונלד טראמפ בנושא הכלכלי גבוהה בהרבה, מה שמבשר רעות לסיכוייו של ביידן בבחירות בעוד תשעה חודשים, במיוחד משום שהנושא החשוב ביותר לבוחרים הוא הכלכלה. אבל הכלכלה עצמה משתפרת במהירות: האינפלציה יורדת, הצמיחה חזקה, הבורסה שוברת שיאים, הריבית צפויה לרדת בנקודה לפני הבחירות.
|
|
|
|
|
אם מישהו חשב ש"מסיבת העיתונאים" השבועית של ביבי היא נלעגת הוא טועה טעות מרה. היא מחושבת להפליא. היא לא נועדה לתקשורת הרגילה שסוקרת את ביבי בכל מקרה, אלא לרשתות החברתיות הרעילות ולשאר תיאטרוני הבובות כמו ערוץ 14, שם נמצא ה"בייס" שלו ודי לו בכך.
|
|
|
|
|
בעוד דונלד טראמפ משייט לעבר מועמדות הרפובליקנים לנשיאות, ג'ו ביידן פועל במהירות להמריץ את הקמפיין שלו, לקראת מה שצפוי להיות מערכת בחירות מכוערת וארוכה בצורה חסרת תקדים בין שני מועמדים בלתי פופולריים. לאחר חודשים של איטיות, בהם ערך אירוע בחירות אחד בלבד, ביידן יוצא למסע הופעות במדינות המפתח ומזהיר שהדמוקרטיה מצויה בסכנה.
|
|
|
|
|
מסע הבחירות לנשיאות ארה"ב השנה יהיה אחד מן הארוכים ביותר בהיסטוריה, וזה אומר שג'ו ביידן ודונלד טראמפ נכנסים לטריטוריה בלתי מוכרת. שניהם ניצבים בפני אתגרים מורכבים בדמות ניהול קמפיין שיימשך תשעה חודשים – כותב ניו-יורק טיימס. שניהם המועמדים המבוגרים ביותר, שניהם מאוד בלתי פופולריים, שניהם כבר אמרו הכל זה על זה.
|
|
|
|
|
המרוץ לנשיאות בין ג'ו ביידן לבין דונלד טראמפ הוא התנגשות בין שתי מדינות שונות בתכלית: נשיא ארה"ב הכחולה נגד ארה"ב האדומה. הוא מעבר לחלוקה המוכרת בין ליברלים לשמרנים. חלקית זוהי התמודדות אידיאולוגית, אך היא נטועה גם בשאלות של גזע, דת, תרבות, כלכלה, דמוקרטיה, נקמנות ומעל הכל – זהות. ומובילים אותה מי שלא יכולים להיות שונים יותר – מנתח ניו-יורק טיימס.
|
|
|
|
|
