משבר הנפט הבא יהיה בצד הביקוש

במשך עשרות שנים, השאלה המרכזית בנוגע לנפט הייתה האספקה. הלקח נלמד לפני יובל, בחרם הנפט הערבי לאחר מלחמת יום הכיפורים. כיום ניתן לחשוב שהקשר בין אנרגיה לגיאו-פוליטיקה התרופף: השווקים רגועים למרות המלחמות באוקראינה ובעזה. אבל, טוען אקונומיסט, בפועל מתחיל שלב חדש – בו הביקוש הוא המשפיע על השווקים, ויש לו השלכות גיאו-פוליטיות משמעותיות.

ממשלות ברחבי העולם פועלות לצמצום הביקוש לנפט ולקדם מקורות אנרגיה חילופיים כחלק מהמאבק בשינויי האקלים. טכנולוגיות כמו אלו העומדות מאחורי הרכב החשמלי נעשות זולות יותר ומתקדמות יותר. השיא המתקרב בביקוש והירידה שתבוא אחריו יקבעו את המחירים והתפוקה בעשורים הבאים, קובע אקונומיסט.

בטווח הקצר, שינוי זה יעניק יותר כוח שוק לכמה מפיקים. עתודות הנפט הגדולות והזולות ביותר מצויות בסעודיה ושכנותיה. בעוד השוק מצטמק, חלקן בו יגדל והן יגיעו לנתח של בין מחצית לשני שלישים ב-2050 לעומת פחות מ-40% כיום. סעודיה, כוויית ואיחוד האמירויות כבר יושבות על קרנות עושר לאומי מן הגדולות בעולם ומפזרות כסף והשפעה בסביבתן ומעבר לה – ואלו רק יתעצמו.

מפיקי נפט אחרים יישארו מאחור. חברות נפט לאומיות בכמה עשרות מדינות באפריקה, דרום אמריקה ואסיה שואבות נפט יקר יותר ומזהם יותר מאשר זה שבמפרץ הפרסי. השקעות בהיקף של 1.8-1.2 טריליון דולר שהן מתכננות לעשור הקרוב עלולות להתברר כבלתי-כדאיות, אם מדינות יעמדו בהתחייבויותיהן להגיע לאפס פליטה נטו של גזי חממה ב-2050. בין אלו המצויות בסיכון גבוה במיוחד: Nnpc של ניגריה, Pemex של מקסיקו ו-Pertamina של אינדונזיה. מאחר שממשלות במדינות מפיקות רבות תלויות מדי בהכנסות מנפט, כשלונות של חברות אלו עלול להוביל למשבר חוב, פשיטות רגל ועשור אבוד.

כיצד יש להתמודד עם טלטלות אלו? האצת המעבר לאנרגיה נקייה חיונית להתמודדות עם משבר האקלים, אך ככל שהוא יהיה מהיר יותר – כך תגבר הריכוזיות בשוק ויגדל הסיכון למפיקות הבזבזניות. בשלב הביניים, שימוש בעתודות האסטרטגיות יכול לסייע להפחית את התנודתיות מבחינת הצרכנים. יש להרחיב צעד זה כך שיכלול את המדינות המתפתחות הגדולות באסיה ואפריקה, אשר בקרוב יעברו את סין ויהפכו לתורמות הגדולות ביותר להגדלת הביקוש לנפט.

המפיקים חסרי המזל צריכים להעמיד בראש סדר העדיפות את הגיוון, כל עוד המחירים גבוהים יחסית והביקוש חזק. כמה מהם, למשל בקולומביה ומלזיה, כבר משקיעים סכומים ניכרים בטכנולוגיות פחותות-זיהום שיספקו להם תמיכה נגד קריסת הנפט. אבל בממוצע, חברות אלו משקיעות בכך רק 5% מהונן, לעומת 15% של חברות הנפט המערביות הגדולות.

גם ממשלות צריכות להבטיח שהמשקים מגוונים יותר, בכך שיקבעו כללים ידידותיים לעסקים וישקיעו בתשתיות וחינוך כדי לסייע למגזר הפרטי לשגשג. למרות הכל, צופה אקונומיסט, חלק מן המדינות יזדקקו בסופו של דבר לסיוע – מה שיטיל עומס נוסף על המוסדות הרב-לאומיים. לאחר הזעזועים בצד ההיצע ב-50 השנים הקודמות, צד הביקוש יגרום זעזועים דומים ב-50 השנים הבאות אם המעבר לא ייעשה בצורה מושכלת.