בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
איך הפך אחי אלי תסמונת דאון לאפיקומן בהגדה
|
אחי ז"ל, שלקה בתסמונת דאון, ביקש להיות מפורסם כאחיו ● משאלתו התגשמה ושיר על אודותיו נכנס להגדה של עמותת "מעגלי צדק"
יש מי שזוכה לראות את אביו מוטבע על שטר כסף ועליו לקפל את אביו בכיסו. יש מי שזוכה שאביו הופך לשֵם של כביש, והוא קם בבוקר ושומע ש"בֵּגִין פקוק היום", ועליו לקבל זאת בהבנה. לפעמים קורה לאדם ששם משפחתו הופך למונח שכולם משתמשים בו, ועליו להחליט אם עליו להחליף את השם. כך קרה לבני משפחת כלנתר, כשהומצא המונח כלנתריזם. ולי קרתה הפתעה שלא ציפיתי לה: כתבתי הספד לאחי אלי ז"ל, שהיה חולה בתסמונת דאון ( "תחת השטיח של אלוהים") והוא נכנס בחלקו להגדה של פסח, ואחי אלי היה לאפיקומן של ההגדה. איך זה קרה? עמותת "מעגלי צדק" יזמה את הפקת ההגדה הישראלית ("הלילה הזה - הגדה ישראלית") שמשופעת בטקסטים ישראלים קאנוניים בצד הטקסט המסורתי, להעשרת הליבון המחשבתי של ליל הסדר, והעשרת מצוות "והִגדתָ לבנךָ" בהיגוד של טקסטים ישראלים עכשיוויים. להגדה זו נלווה קובץ נוסף "קריאה לסדר - תוספת חברתית אקטואלית לליל הסדר". בקובץ זה יש לכל אחד ממרכיבי ההגדה טקסטים מאירים אותו מתוך המציאות הישראלית: - הא לחמא עניא - בעיית העוני;
- כל דכפין ייתי וייכול - הצדק והצדקה;
- מה נשתנה? - העלאת המודעות לתחלואי החברה;
- כנגד ארבעה בנים - ארבע גישות חברתיות;
- והגדת לבנך - חינוך למודעות חברתית;
- ויתנו עלינו עבודה קשה - עבדות מודרנית;
- בכל דור ודור - חשיבותה של סולידריות;
- אפיקומן - האנשים הנסתרים מן העין;
- הַלל - הכרת טובה לעשייה החברתית.
הפרק על האפיקומן מסמל בעיני עורכי ההגדה את "אותו חלק של החברה המוסתר מן העין ואינו שותף לחיים החברתיים". האנשים המוגבלים בחברה מוגדרים בהגדה כ"אנשים הצפונים מן העין, מתגלים רק בסימן "צָפוּן", רק כשהמַצפּון מתחיל לעבוד". עורכי ההגדה קוראים לציבור: "נכיר במחויבותנו לחשׂוף ציבורים נסתרים אלו ולהעלות את בעיותיהם ומצוקותיהם על סדר היום הציבורי".
|
"אחיי מפורסמים, גם אני רוצה להיות כמוהם"
|
|
|
כשהלכנו פעם לשידור רדיו, הרצל אחי התאום ואני, אמר לנו: "קחו אותי אתכם, גם אני רוצה להיות מפורסם, יש לי מה להגיד" | |
|
|
|
כאן בפרק האפיקומן מובא קטע מן ההספד שלי על אחי ז"ל, שפורסם באינטרנט ובשלושה כתבי עת (אפיריון, נהרדעא, ברית), בצירוף שיר על דמותו כמלאך אלוהים: נרמז שם אירוע שבו אמר אחי אלי ז"ל לאִמי ולי, כשאמי שאלה אותו "מנין באת לעולם, איפה היית לפני שנשלחתָ אליי?". אלי השיב לנו אז: "הייתי תחת השטיחַ של אלוהים". המשפט הדהים אז אותי ואת אמי, כיוון שסבי יצחק (אבא של אמי סעידה) אמר לה עם לידתו של אלי, שילדי תסמונת דאון בלידתם הם מלאכים שנפלו ובאו לעולם לעשות תיקון, ולכן עליה לגדלו כאילו יש בביתה מלאך. המשפט שאמר אלי לאִמי ולי, כמו אימֵת את דבריו של סבא, והֵבַנו על-פי משפט זה, שלאלי יש נשמה גבוהה מאוד, אם הוא מגדיר עצמו כמי שבא מתחת השטיח של אלוהים. בהכנסת דמותו של אלי ז"ל לתוך סדר ההגדה כמו נסגר מעגל. כל חייו רצה אלי אחי שיכירו בו, שיידעו מי הוא. אחותי רינה, שעובדת בטלוויזיה הישראלית, סיפרה שלא פעם אמרו לה עובדי טלוויזיה שהיה עומד מחוץ לבניין הטלוויזיה, וכשהיה רואה דמות מוכרת מן המסך, היה ניגש אליה ואומר: "אני אח של הרצל ו בלפור חקק, הם אחים שלי, הם חתני תנ"ך, הם משוררים". לא פעם באירועים חברתיים, היה ניגש לאנשים ואומר להם: "אחים שלי מפורסמים, גם אני רוצה להיות מפורסם כמוהם". כשהלכנו פעם לשידור רדיו, הרצל אחי התאום ואני, אמר לנו: "קחו אותי אתכם, גם אני רוצה להיות מפורסם, יש לי מה להגיד". כשאמי עברה דירה לבית הכרם, הוא התחיל לשיר באירוע משפחתי "טוב לי בדירה, טוב לי בדירה", בקצב מִשלו. כששאלו אותו מאיפה השיר הזה, אמר לכולם: "זה שיר שאני חיברתי, אני משורר כמו אחים שלי". בהיותנו ילדים, הקלדנו את רשימותינו ושירינו בבית ההורים במכונת כתיבה, שהייתה לנו. הוא היה יושב סמוך למקלדת מכונת הכתיבה, מקליד קטעים שלֵמים ללא פֵּשר, ואומר: "גם אני חיברתי סיפור, תשלחו לעיתון מעריב לנוער". מכיוון שהיינו כתבי נוער של העיתון, העברנו מדי פעם מעטפות עם חומר לעיתון, ופעם הוא הצליח להכניס למעטפה שלנו את דבריו, וקיבלנו אחר-כך את הדף מעורך העיתון אמנון בירב, שצירף דף נלווה: "מה זה?".
|
|
אֵחרתי לבית החולים וכל אחיי ואחיותיי וגם אמי כבר עמדו לידו, כשהוא מחרחר נשימות אחרונות. הוא שמע שכולם מחכים לי. כשהגעתי, אחזתי בידו ואמרתי: "אלי, זה בלפור, אני כאן, הגעתי". דקות ספורות לאחר מכן, ראינו כולנו איך השיב נשימה אחרונה | |
|
|
|
גם סמוך למותו, בהיותו בערשׂ דווי בבית חולים שערי צדק, הוא הצביע עלינו לפני רופאי המחלקה, ואמר: "הם הרצל ו בלפור חקק, הם משוררים, הם מפורסמים. גם אני רוצה להיות מפורסם". ותמיד השלים זאת, בחיבור שתי אצבעות משתי ידיו, ואמר: "הם שניים, הם שניים". כשחוּבּר בימיו האחרונים לאינפוזיה ולהנשמה, קשרו הרופאים את ידיו, כי ניסה לנתק את המכשירים. היה כואב לראותו, מסמן לנו בעיניו ומראה לנו את ידיו הקשורות. הוא לא הבין למה אנו אחיו ואחיותיו איננו מחלצים אותו, ולא ניתן היה להסביר לו זאת. גם במותו, חיכה עם נשימתו האחרונה, עד שיָדע שכולם לידו. אֵחרתי לבית החולים וכל אחיי ואחיותיי וגם אמי כבר עמדו לידו, כשהוא מחרחר נשימות אחרונות. הוא שמע שכולם מחכים לי. כשהגעתי, אחזתי בידו ואמרתי: "אלי, זה בלפור, אני כאן, הגעתי". דקות ספורות לאחר מכן, ראינו כולנו איך השיב נשימה אחרונה והפסיק לנשום. מכיוון שנפטר בשַבּת, ביקשו מאיתנו לקבור אותו עוד במוצאי שבת, וידענו שלא יהיו אבלים בהלוויה. אמי התנגדה ואמרה שאם מחכים בהלוויית אדמו"ר יום עד בוא כל האבלים מחו"ל, אנו נחכה עד יום ראשון. "אלי לא התחתן", אמרה, "ואנחנו נעשה לו הלוויה כמו חתונה". ואכן, זה היה מדהים לראות הלוויה שבה צבאו המוני אנשים ליד מיטת המת, וכולם הקשיבו אז להספד שלי, שפורסם תחת השם "תחת השטיח של אלוהים". בעקבותיי הספיד אותו גם אחי יהודה, והרצל אחי התאום קרא שיר. שתי משוררות קמו ואמרו דברים על יחס החברה לחלשים בתוכה: עדנה מיטווך מלר ואסתר אייזן. "עשינו לו היום חתונה", אמרה אמי לאחר ההלוויה. לאחר מותו קיבלנו שטף של מיילים מן הציבור שהגיבו להספד שכתבתי, שהועתק ופורסם בארבעה אתרים. חמישה שירים חוברו עליו על יד תגובנים (טוקבקיסטים), ומשוררת אחת - רחל נפרסטק - אף חיברה שיר מולחן, שהושמע בתוכנית "הדרה", ברשת ב', בעריכת נדיר צור. אחד התגובנים כתב שלאחר מותו נמצא אלי ז"ל מעל השטיח של אלוהים ולא מתחתיו. ההספד על אלי חולק על-ידי בתֵי ספר לחינוך מיוחד למורי החינוך המיוחד. אחת המנהלות התקשרה אליי וסיפרה שקראה את ההספד למורים, בפתח שנת הלימודים. אלי, שבחייו ספג עלבונות והשפלות מן הציבור שבתוכו חי, זכה דווקא לאחר מותו ליחס של אהבה ואמפתיה ללא גבול. עכשיו עמותת מעגלי צדק הפכה אותו לחלק מן ההגדה של פסח. הוא היה לאפיקומן, לסמל של האנשים המוצפנים והנסתרים של החברה, שאינם זוכים לאהבה. כל חייו ביקש תָמר אחד, ובמותו הניחו הכל על קברו אשכול של תמרים.
|
|
תאריך:
|
28/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
28/03/2010
|
|
בלפור חקק
|
איך הפך אחי אלי תסמונת דאון לאפיקומן בהגדה
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
חיה גליק
|
10/06/13 10:28
|
|
2
|
|
חיה גליק
|
10/06/13 10:45
|
|
רק מי שטומן ראשו בחול, מסרב להבין כי הסכסוך בינינו לבין ערביי ארץ ישראל הוא על עצם קיומנו כאן, ולא שליטתנו על שטחי ארץ כאלה או אחרים. ההיסטוריה העקובה מדם של הסכסוך, שראשיתו עוד בתחילת המאה הקודמת, מלמדת כי הערבים רואים בנו נטע זר שיש לעקרו מאדמתם, דוגמת סילוקם של הצלבנים.
|
|
|
ד"ר נילי פלוק מגני-תקווה תרמה ציוד רנטגן למרפאה פלסטינית בטול-כרם. לאחר ניסיונות רבים, הצלחתי סוף-סוף השבוע - הודות לאנשים טובים רבים, יהודים וערבים, ובשיתוף "רופאים לזכויות אדם" - להעביר את הציוד לטול-כרם.
|
|
|
הכותרות חולפות במהירות והנושאים מתחלפים כמו גלגל רולטה. שכרם של מנהלי החברות הציבוריות, ובראשם מנהלי הבנקים, עורר אדווה ציבורית קלה ונעלם במעמקי ים האירועים הפוליטיים (אובמה), הצבאיים (עזה מתעוררת) והפלשתינים (אינתיפאדה זוטא). חזרתי אל טבלאות השכר של ראשי הבנקים והאחרים וקראתי בעיון את המספרים. להלן כמה דוגמיות מתוך דה מרקר, דירוג שכר המנהלים בחברות ציבוריות 2009 (הסכומים חושבו עם מענקים, בונוסים, מניות ושאר הטבות):
|
|
|
אחת מנקודות החולשה של השמאל - מהותית והסברתית - היא נקודת הביטחון. השמאל שמשמאל למגדלי אקירוב, לא אוהב לדבר על ביטחון, במידה מסוימת של צדק. באמצעות סוגיות ביטחוניות, או ביטחוניות לכאורה, מצליחים ימנים למסגר את הוויכוח הפוליטי בצורה נוחה להם - כשיצר ההישרדות עומד תמיד ברקע של הדיון, קשה לא להיאטם לאחר ולזכויותיו. מצד שני, לא ניתן להתעלם מסוגיה כל-כך קיומית כמו ביטחון רק על-ידי "מיסגור מחדש". ביטחון לא דורש חינוך או הבנייה תרבותית, הוא בסיסי כמו תחושת הפחד. באופן יסודי וטבעי הוא ממוסגר כבר במוחנו כחיוני, ולא ניתן לערער זאת.
|
|
|
|
|
|
|