התרגיל השקוף של ברק

פרישתו של אהוד ברק ממפלגת העבודה ופירוקה לא נפלו עלינו כרעם ביום בהיר. הכתובת הייתה על הקיר מיד בתום הבחירות, ואנחנו חזינו אותה באתר זה עוד ב-20 במרס 2009, במאמר תחת הכותרת: "ברק - עוגן-הצלה לנתניהו", עם כותרת משנה: "זקוק לממשלתו כאוויר לנשימה". באותה הזדמנות הטעמנו כי ראש הממשלה פשוט אינו מסוגל לתפקד בלעדי מחמדו מסיירת מטכ"ל, כשבסתר-ליבו הוא גם יודע ששום מועמד אחר אינו מסוגל להיכנס לנעליו של "מר ביטחון". העזנו אז לקבוע כי כניסתו של ברק לממשלת נתניהו עלולה, כמובן, להוליד קרע במפלגת העבודה, כשהצטרפותו לממשלת הליכוד רק תפלג את המפלגה ובכך תביא לאובדנה המוחלט.

מאמר נוסף שלנו, מה-8 באוגוסט של אותה שנה, נשא את הכותרת: "העבודה בדרך לאובדנה המוחלט". הדגשנו בו שלמרות שמורדי המפלגה לא העזו בשלב זה לפרוש ממנה - המסמר האחרון בארון המתים שלה כבר ננעץ. ציינו כי מייסדיה של מפא"י ההיסטורית היו בוודאי מתהפכים בקברותיהם למראה היצור העלוב שעוד נותר ממנה. קבענו כי איש מהם לא היה מעלה על דעתו כי מן המפלגה הדומיננטית של פעם תיוותר רק שארית-פליטה, שאין בה להזכיר אפילו במשהו את המקור. פסקנו נחרצות כי מנהיגה, אהוד ברק, האיש שדירדר אותה אל עברי פי פחת, הוא מן הסתם האיש האחרון שצריך היה לעמוד בראשה, שהרי מצע רעיוני והתוויית דרך מעולם לא עמדו בראש מעייניו. גם האידיאולוגיה ורוח החזון, שכה אפיינו את ראשיה בעבר, הצטיירו רחוקות ממנו כרחוק מזרח ממערב. היה לנו ברור שכריאליסט מובהק וכביצועיסט בכל רמ"ח איבריו, פעל ברק לא רק בניגוד גמור לדרכה ההיסטורית של "העבודה", אלא גם באסטרטגיה מובהקת של יישור קו עם הימין השולט.

פודלים נובחים

אבל האקורד האחרון למפולת "העבודה" הסתמן אצלנו ב-22 באוקטובר 2009, כשפרסמנו, שוב באתר זה, "נקרולוג למפלגה אבודה". כתבנו אז שאחרי פרפורי גסיסה ממושכים, הולך וקרב, בצעדי ענק, קיצה של מפלגת העבודה ושחברי הכנסת שעוד נותרו בה יפוצו בקרוב לכל עבר: מי לשמאל ומי לימין.

ואכן, את אשר יגורנו - בא. דבר אחד ברור: שלושת המאמרים שפרסמנו לא נכתבו משום שניחנו בחוש נבואי דווקא, אלא היו עדות ברורה לכתובת שהייתה כבר מזמן על הקיר.

מאז ראשית כהונתו, היה ברק אבן-נגף למפלגת העבודה. הוא היה מנהיגה רק על הנייר. בפועל פזל תמיד לעברו של נתניהו - שני תאומים מסיירת מטכ"ל, שאינם יכולים להיפרד זה מזה גם בתום שירותם הצבאי.

עכשיו, אחרי התרגיל השקוף של ברק, שאותו הגה כבר מזמן ורק חיכה לעיתוי ההולם, אנו כבר צופים את המהלך הבא: אהוד ברק יצטרף לליכוד כסיעה עצמאית, בדיוק כפי שעשה זאת בשעתו משה דיין, קודם איש רפ"י, ואחר-כך עבדו הנרצע של מנחם בגין.

מעבר לתרגיל הטקטי המבריק, אם לא המלוכלך, לפירוקה של מפלגת העבודה, שככל הנראה נרקם במשותף בין צמד-החמד נתניהו וברק, יש בו גם משום סטירת-לחי מצלצלת לאביגדור ליברמן, המאיים עם מפלגתו לכבוש את השלטון ולהשתלט על המדינה. בעוד שעד כה פחד ממנו נתניהו פחד מוות, ככל הנראה מתכוונים עכשיו ראש הממשלה ושר הביטחון להראות לו מאיפה בדיוק משתין הדג.

ובחזרה ל'נקרולוג למפלגה אבודה'. בסיפא של מאמרנו דאז כתבנו של"עבודה" אין תקומה ושהיא הולכת, בעצם, מדחי לדחי. קומץ מתנגדיו של אהוד ברק, שעוד נותרו ב"עבודה", הם קבוצה נרפית וחסרת תעוזה, ואיש ממנה לא יצליח, בבוא העת, ליטול את המושכות. בסופו של דבר מתגלים כולם כפודלים נובחים, שאין ביניהם אפילו דוברמן אחד שיעז לנשוך.