|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
של מי האוהלים העזובים האלה? [צילום: פלאש 90]
|
|
|
על חשבון ילדינו
|
|
איך אפשר מצד אחד לצאת לרחובות בדרישה להעניק עתיד טוב יותר לילדינו, ומצד שני לזרוק עליהם את מחיר המאוויים העכשוויים שלנו? זה בדיוק מה שעושה מי שדורש להגדיל את הגרעון כמקור למימון השינויים החברתיים
|
|
נניח שאתם חייבים לבנק 50,000 שקל אבל ממש-ממש רוצים לנסוע לחו"ל. הבנק מודיע לכם שזהו, הגעתם לתקרת האשראי, אי-אפשר להגדיל את יתרת החובה. מה תעשו? אדם אחראי יקצץ בהוצאותיו האחרות או יוותר על הנסיעה. אדם חסר-אחריות ילחץ על הבנק להגדיל את המסגרת, למרות שברור לו שיום אחד יצטרך איכשהו לפרוע את החוב - ואין לו מהיכן.
זה בדיוק מה שעושים כעת ראשי תנועת המחאה, אלו הדורשים להגדיל את הגרעון כמקור למימון דרישותיהם בתחומי החינוך, הרווחה ועוד. גרעון של מדינה הוא בדיוק כמו משיכת יתר של משק-בית: אי-אפשר להגדיל אותו עד אין קץ, כי בסוף מגיעים לפשיטת רגל. אם רוצים להוציא יותר, צריך לעשות אחת משתיים: או לצמצם בהוצאות האחרות או להגדיל את ההכנסות. אבל מאחר שראשי המחאה דורשים במקביל גם להוריד מיסים, ברור שהדרך של הגדלת ההכנסות חסומה. אבל מאחר שהם גם לא רוצים לקצץ בהוצאות, נשאר להם פתרון הפלא: להגדיל את החוב.
בעצם, גרעון של מדינה חמור יותר ממשיכת יתר של יחיד. קודם כל, בגלל שמשיכת היתר של היחיד היא בעיה שלו או לכל היותר של נושיו, בעוד גרעון של מדינה הוא בעיה של כולנו. שנית, בגלל שבמקרה הגרוע ביותר - המדינה יכולה לסייע ליחידים שנקלעו למצוקה, ואילו למדינה אין מי שיסייע. זהו בדיוק המצב במשבר הבינלאומי העכשווי: בעוד שבשנת 2008 המשבר התרכז במערכת הפיננסית והממשלות סייעו, כעת הממשלות עצמן במצוקה ואין מי שיסייע להן.
יש לזכור נקודה חשובה ביותר: כל גרעון צריך לכסות בסופו של דבר. אפשר לגלגל ולגלגל ולגלגל אותו, אבל צריך תמיד לשלם את מחיר גרעונות העבר. חובות צריך לפרוע, לחובות יש מחיר. מי שמבקש להגדיל כעת את הגרעון, אומר שילדיו הם שישלמו את המחיר. אז איך אפשר מצד אחד לצאת לרחובות בדרישה להעניק עתיד טוב יותר לילדינו, ומצד שני לזרוק עליהם את מחיר המאוויים העכשוויים שלנו?
הסתירה הזו עומדת בלב-ליבה של המחאה החברתית. מחאה מוצדקת, שנלקחת לכיוונים שגויים ומסוכנים. המדינה יכולה וחייבת לעשות יותר למען מעמד הביניים. חלק מהחלטות בעבר, בעיקר בתחום המיסוי, היו שגויות ויש לתקן אותן. אך למדינה אסור לנהוג בעיוורון כלפי העתיד על-מנת לספק את צורכי ההווה. זהו היגיון פשוט מאין כמותו: אם נגדיל כעת את הגרעון, הרי שבעוד עשור או שניים נצטרך לקצץ בצורה כואבת בשירותיה של המדינה כדי לממן אותו. מי שרוצה לאכול ולשתות כי מחר נמות, שוכח שהחובות עוברים בירושה לילדיו.
ולא רק לילדיו. ממשלת ישראל התחייבה לתוואי יורד של הגרעון. ההתחייבות הזו ומימושה הן חלק משמעותי מדירוג האשראי של המדינה, שמשליך במישרין על כיסו של כל אחד מאיתנו. אם התוואי הזה יופר, קרוב לוודאי שנשלם מיד יותר תמורת האשראי - הן זה שהמדינה מקבלת והן זה שאנחנו מקבלים מהבנקים. כלומר: הגדלת הגרעון תפגע בנו בצורה ברורה ומיידית - בדיוק ההפך ממה שנועדה להשיג המחאה החברתית.
אין אלו דיבורים בעלמא. ראו את מה שקורה בעולם. חגיגת צריכה חסרת-אחריות וגרעונות לאומיים תופחים דירדרו את יוון, ספרד, איטליה, אירלנד, פורטוגל ואפילו ארה"ב. כמה מן המדינות הללו נמצאות על סף פשיטת רגל, משום שמנהיגיהן חשבו שהתשלום תמורת צריכת ההווה הוא בעיה של מישהו אחר. ארה"ב שקועה בחוב של 15 טריליון דולר (15,000,000,000,000) ואיש אינו יודע כיצד תפרע אותו.
מי שרוצה לחולל שינוי, חייב לחשוב לטווח ארוך. שיפור היום שמשמעותו הרעה מחר, איננו שינוי אלא אחיזת-עיניים. את השינויים יש לבצע בתוך מסגרת התקציב הקיים, בהסתת מקורות בעיקר מהביטחון לטובת חינוך ורווחה. פריצת מסגרת התקציב תביא בתוך שנים בודדות לכך שמעמד הביניים יתגעגע למצבו הנוכחי.
ועוד הערה על המחאה: רבים מיושבי המאהלים בתל אביב חזרו לבתיהם ונטשו את האוהלים. זה כמובן מלמד שהאוהלים אינם שייכים להם אלא נקנו והועברו בצורה מרוכזת. זה גם מלמד שאין להם שום יחס של כבוד לרכושו של הזולת. הגיע הזמן שנדע מי בדיוק מימן את המחאה החברתית ומה היו מניעיו.
|
| תאריך:
|
07/09/2011
|
|
|
עודכן:
|
07/09/2011
|
|
איתמר לוין
|
|
התיאוריה אומרת כי הקמת מדינה ערבית בשטח ארץ ישראל היא פתרון רצוי למדינת ישראל. לכאורה, פתרון לבעיה הדמוגרפית אשר מטילה צל כבד על היכולת שלנו להיות בו-זמנית גם מדינת הלאום היהודי וגם לשמור על הדמוקרטיה. כך, מבטיח לנו השמאל האנטי-ציוני, נוכל לטהר את עצמנו מהכתם של היותנו "מדינת אפרטהייד."
|
|
|
|
|
אלוף פיקוד העורף, אייל אייזנברג, מזהיר כי המהפכות בעולם הערבי מעלות את הסיכון למלחמה כוללת וטוטלית. לדבריו, מה שהוא מכנה "אביב העמים הערבי", עלול להפוך לחורף איסלאמי רדיקלי. רוח דבריו של האלוף מחדד את ההבנה: או שנהיה תלויים זה בזה, או זה לצד זה. האם דבריו של האלוף אייל אייזנברג מפתיעים?, מתברר שלא. רבים צפו את הסכנה. ביניהם אני חפץ להזכיר את דבריו של איש אמיץ מאוד, אחד משני ניצולי השואה המפורסמים ביותר בארץ ובעולם, הלא הוא יוסף (טומי) לפיד ז"ל.
|
|
|
|
|
'רק שני דברים הם אינסופיים, היקום והטיפשות האנושית, ואין ודאות לגבי הראשון!'. לאחר שקראתי את מאמרו של ארי בוסל, 'ספטמבר, ברביקיו (על האש) של יהודים', הייתי צריכה להתבטא או לבחור להתפוצץ. בחרתי לכתוב. ראשית ישראל, באופן חד-צדדי, ויתרה על עזה, גירשה 8,000 יהודים משם שהפכו לחסרי בית, והשמידה תעשיה שהביאה הכנסות של מיליוני דולרים. בתמורה היא הפכה כמיליון ישראלים, המתגוררים בטווח עזה, ליעד חי של הלוחמים העליזים בעזה והרקטות הקטלניות שלהם.
|
|
|
|
|
הרי כבר התרגלנו לכך שאושיות בלתי ראויות ולא מתאימות ממלאות אצלנו תפקידים בכירים, משאירות כתם גדול על ספר ההיסטוריה של התקומה הציונית, ולעיתים מטנפות פרקים סמוכים שלמים שנכתבו בדם, יזע ודמעות, ואז הולכות לדרכן כאילו לא קרה דבר.
|
|
|
|
|
לדעת הרמב"ן על מדינת ישראל להכיר במדינת פלשתין, במידה שחלילה תוכר על-ידי האו"ם. יחד עם זאת, אין לה תקומה, משום שבתנ"ך כתוב במפורש שארץ ישראל לגבולותיה שייכת לעם ישראל. זו ההבטחה האלוהית לאבות האומה; אברהם ליצחק וליעקב.
|
|
|
|
|
