שיפודים בפייסבוק (6)

טיסות זולות מאוד הן דבר נפלא מאוד. כל אחד מאיתנו, ובעיקר אני, שמענו על טיסה מרומא לפאריס ב-10 אירו הולך ושוב ולכן מאז חיינו שזורים בניסיון לטוס ככה להכא ולהתם. אנחנו גם מקבלים במיילים אין סוף הצעות מסוג זה. חלק גדול מן ההצעות מגיעות אלינו מאתר תיירות ששמו בתרגום הוא ״טוס חינם״. דא עקא, ודי עם ארמית, שכל הטיסות האלה הן למקומות שאנחנו לא מעוניינים בהם כרגע, או בתאריכים שאין להם קשר לתוכניותנו כרגע.

אבל בכל זאת טסתי פעמיים בחיי בחברות הזולות האלה. אחת הייתה חברת ראיין אייר, והטיסה הייתה מצוינת אבל לא זולה כל כך, והשנייה הייתה איזי ג׳ט. השבוע. מרומא לאורלי פאריס. גם הטיסה הזו לא הייתה חינם כלל וכלל אלא יקרה למדי.
ואז נתקלתי, שוב, בכלוב הברזל למזוודות יד.

בכל אחת מחברות התעופה הזולות יש אדם הממונה על משחק שנקרא: איך להתחיל עם כרטיס זול ולגמור עם כרטיס יקר. המשחק הולך ככה: הלקוח נכנס לאינטרנט ורואה: כרטיס מרומא לפאריס ב-60 אירו. טוב מה לעשות, לא 10 אירו אבל בסדר. אז הוא מקיש להזמנה וזה מיד קופץ ל-80 אירו כי הלקוח לא ראה שהמחיר הנמוך הוא למי שמשלם בכרטיס חבר מיוחד שאי-אפשר להשיג אותו. ככה זה ממשיך בכל מיני פינות בתהליך ההזמנה עד שהמחיר מתעבה, עובר את המאה אירו וממשיך ל-130. בסדר, אתה נאנח ומזמין.

את המשך המשחק משחקים איתך בשדה התעופה. שם המשחק: איך לחייב אותך לשלם עבור המזוודה שאתה מעלה למטוס. מותר להעלות מזוודת יד אחת ומידותיה ומשקלה מצוינים. אז אתה מגלה שהתיק של אשתך נחשב למזוודה נוספת. לרגעים אתה חושש שגם הארנק שבכסך האחורי ייחשב לעוד מזוודה. ויכוחים רבים ותור ארוך הם חלק מהטיסות האלה. קבוע.

וזה המקום להסביר מהו כלוב הברזל למזוודות. ככל שהתור הרותח מעצבנות מתקדם, אתה רואה פתאום מין מתקן ברזל כבד ומסורג ועליו כתובת: בדוק אם המזוודה שלך משתחלת בין הסורגים. אם כן - היא תעלה לטיסה. אם לא, עליך לשלם עליה כמטען נוסף.

אנשים מביטים במיתקן ובהלה בעיניהם. הם מנסים להשחיל שמה את המזוודה. אין סיכוי, אלא אם כן זה תיק קטון וגם ריק, שניתן לדחוס ולקפל.

עמדתי ככה, ולפני איזה איטלקי הכניס את המזוודה הקטנה שלו ולחץ פה ושם והנה היא נכנסה. צהל.

הדיילת, אשר ברור לכל התור המפוחד שהיא דיילת פסילות, שתפקידה לפסול כל מזוודה, הביטה בו בחומרה שלא כדאי להתלוצץ איתה. זה לא עובר, היא אמרה.

״אבל זה נכנס פנימה״, טען האיש בלהט של אדם צודק שמנסה לשכנע בית משפט שכבר מזמן שמע את כל הצודקים האלה ושיגר אותם עם גזר דין מוות.

"אולי אני טועה", אמרה באדיבות של שוחט הדיילת, "אמדוד. יש מידות. הגלגלים של המזוודה שלך חורגים".

היא מדדה. שני סנטימטרים מיותרים נתגלו ונחשפו מיד.

כל זה לא משנה, כי גם אם המזוודה הייתה שורדת את כלוב הברזל, דיילת הפסילות הייתה מודיעה שאי-אפשר להעלות אותה כמטען יד כי יש בתוכה קצף גילוח, או שמפו, מה שנחשב כנוזלים החייבים להשלח כמטען, שמחויב בתשלום, ועולה הרבה.
ומה איתי? אני שילמתי מראש על מיטען נשלח, ולכן הוחלט שאני תורם די, וכי ניערו את כיסי מספיק, ועליתי לטיסה הזולה היקרה שלי. סנדוויץ׳ הבאתי מהבית, כמובן, והברחתי פנימה.

אני באיטליה כרגע, אבל הרי העולם קטן עד מאוד. מה זה העולם בשבילנו? הרדיו פתוח כל הזמן על רשת ב' או גלי צה"ל דרך האייפד, ומדווחים מבאר שבע. הכתב אומר: "יש אזעקה בבאר שבע, רק רגע , אפתח את החלון. הנה, שומעים את האזעקה". המגישה באולפן בתל אביב אומרת: "תשאיר, כדי שנשמע כולנו, שנהיה כולנו עם התחושה בבאר שבע". והיא לא יודעת שהתחושה ויללת האזעקה מגיעה גם עד לחדר בו אני נמצא באיטליה.

כאן האח הגדול. כולם לקחת את הכדורים שלהם. אתם בשידור ישיר בערוץ שתיים. נא להתנהג בהתאם.

צרפת באבל היום, בכל בתי הספר תהיה דקה דומייה, וכפי שהבנתם מהקטע הקודם אני נמצא בצרפת היום. לא בטולוז בה אירע הרצח, אלא בכפר קטן בעמק הלואר. האם יש קשר? שום קשר, אנחנו מטיילים והיופי מציף ומרהיב. נכון שבשדות הירוקים הרחבים אני נזכר פתאום בתמונה מתוך "ממזרים חסרי כבוד״, בו שושנה נמלטת מהנאצי הרצחני ורצה בשדה, אבל אני לא כאן בשביל מחשבות כאלה, אני כאן בשביל תיירות פשוטה.

אבל תמיד יש קשר. אני בבית של אשה יהודיה. בקטע שכתבתי בפייסבוק בעבר כבר תיארתי איך מצאתי את הבית הזה בכפר הזעיר הזה באקראי גמור, אפילו היא התפלאה ושאלה כשהגעתי איך החלטתי דווקא על מקום לא מוכר וקטן כזה.

הבוקר דיברתי איתה. בעברית. היא מספרת לי שטולוז היא העיר שלה. היא נולדה וחיה כל חייה בטולוז לפני שעברה לכפר הקטן הזה. טולוז שבה אירע אתמול רצח שינאת היהודים האובססיבית והלא מובנת, שלא נעלמת.

יום ששי, כמעט שבת, והצפרדע עושה מה שהוא עושה כל שבוע: סופר את הנסיכות שהיו לו. כולן ראויות להכנס לרשימה שלו, כי כשהוא עוסק בספירה, כל אחת חשובה, מפני שהמניין הסופי הוא הוא העיקר בשבילו. אם הוא כולל גם את הנסיכות שהיו לו בתיכון ובצבא ובטיול אחרי הצבא ובאוניברסיטה, וכאמור הוא כולל כל נסיכה ונסיכה, הוא מגיע למספר גבוה מאוד.

הצפרדע מלא בסיפוק עת הוא מונה בראשו שוב ושוב. אבל הוא לא ממש שם לב שבסופו של דבר הוא אומנם בעל רשימה ארוכה וכמות מרשימה, אבל בשביל כל אחת מאותן נסיכות אמיתיות הוא תמיד צפרדע.