|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
תום פרנץ. זוכה העונה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
לתפארת הקוּבֶּה תפוחי אדמה
|
|
היה סבבה של יום שואה. ממש ללקק את האצבעות. אבל אל תהיו קטנוניים. מדובר בסך הכול ביום שואה מדרג ב', יום שואה בינלאומי. סתם שטויות של גויים
|
|
|
|
|
| יש לקוות שניצול השואה י', ששרד את אושוויץ, לא ראה את חינגת המזון שערוץ 2 שידר ביום השואה הבינלאומי. התפריט שלו במחנה היה מעט חדגוני יותר מקוּבֶּה ממולא בשר ותפוחי אדמה, שהמתמודדת הערבייה הגישה לשולחן | |
|
|
|
|
המון הפתעות מסתתרות בחגווי השגרה. למשל, כאשר יורדים לרחוב ומגלים שאין שום מזג אוויר. לא שמש, לא גשם. עץ לא מרשרש, אדם לא שופך את עביט צִלו. "איזה יום מדכא", נאנחה שכנתי והציתה עוד סיגריה. "להפך", אמרתי. "אנחנו זוכים עכשיו לטעום קמצוץ מהאפוקליפסה (או אָפוֹר-קליפסה). שבתאי צבי היה מוכן להתפלש בביבים של משחטת 'תנובה' בבית-שאן כדי לראות יום כזה". "מי זה שבתאי צבי?", סיננה השכנה ענטוז עשן עצבני.
הפתיע גם יום השואה הבינלאומי, שהיה ממש סבבה. כי ערוץ 2, במקום לשדר באותו היום תוכניות כבדות ומדכאות, צ'יפר את צופיו ב'מאסטר שף'. מִשדר גרגרני ונהנתני דווקא ביום השואה, ודווקא כאשר פורסם כי רבע מניצולי השואה בארץ סובלים חרפת רעב? אל תהיו קטנוניים. מדובר בסך הכול ביום שואה מדרג ב', יום שואה בינלאומי. סתם שטויות של גויים.
ואמנם, קברניטי הערוץ לא ראו טעם רע בכך שהמצלמה של 'מאסטר שף' נכנסת דווקא ביום השואה אל המזַווה המטופח של אחד ממשתתפי התחרות, ועוגבת באיטיות על הפריטים במדפיו: ירקות מובחרים, ריבות, פסטות, פטריות. אני רק מקווה שניצול השואה י', ששרד את אושוויץ, לא ראה את חינגת המזון הזו. התפריט שלו במחנה היה מעט חדגוני יותר מקוּבֶּה ממולא בשר ותפוחי אדמה, שהמתמודדת הערבייה הגישה לשולחן. "מצאתי בשלג תפוחי אדמה רקובים וקפואים וגלגלתי אותם בפה עד שהפשירו", סיפר זיכרון אחד מרבים שיש לו מאושוויץ. אגב, כמו כדי להגביר את הטעם הרע, התוכנית שודרה בחסות 'לופטהאנזה'.
אני לא יודעת מה כן היה צריך לשדר ביום השואה הבינלאומי, אני רק יודעת שאת 'מאסטר שף' אסור היה לשדר. טיפת רגישוּת. זה כל מה שהיה צריך כדי שמישהו ידחף אל חריץ הקסטות בחמ"ל השידור משהו אחר. למשל, את סרט הקולנוע 'אָמֵן'. הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של קצין האס-אס קורט גרשטיין, שבזמן השואה שלח למערב מידע על המתרחש במחנה המוות בלז'ץ, שאיש לא שרד אותו. הקצין הנאצי ניסה להיפגש עם האפיפיור כדי לנפץ את שתיקתו בנושא רצח היהודים, אך הוד-קתוליותו סירב לחרוג מהניטרליות הקדושה, שהייתה נוחה כל כך להיטלר.
האם ההפתעה שהסב לי ערוץ 2 ביום השואה אינה מוצדקת? זה אפשרי. הרי אני מופתעת מדברים שאחרים רואים אותם כטבעיים. מפתיע אותי למשל שאיש אינו מכרכם את פרצופו למראה רכב הנושא את הכיתוב "הובלה בקירור". והרי תופת מרתיחת-לב מסתתרת מאחורי ה"קירור" התמים הזה! מפתיע אותי שגם אחרי התחקיר המצמרר של 'כלבוטק', שחשף את המתרחש בבית המטבחיים הגדול בישראל, אנשים ממשיכים לקנות בשר כאילו כלום. כנראה, ההפתעה של איש אחד היא לפעמים הפיהוק האדיש של איש שני. ושלישי. ורביעי.
|
| תאריך:
|
16/02/2013
|
|
|
עודכן:
|
16/02/2013
|
|
חגית כהן
|
|
לתפארת הקוּבֶּה תפוחי אדמה
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
סרגוסטי
|
16/02/13 20:50
|
|
|
|
2
|
|
משה מיכאל
|
17/02/13 15:57
|
|
|
|
3
|
|
רונן פאר
|
17/02/13 16:52
|
|
|
|
4
|
|
מיריל'ה
|
21/02/13 16:46
|
|
פעמיים סיכם בן עמי פיינגולד את מטרת ספרו החדש, "השואה בדרמה העברית" (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2012), המהווה מהדורה מורחבת ומעודכנת של המהדורה הקודמת של הספר משנת 1989. ב"פתח הספר" הסתפק בניסוח הקצר שהופיע במהדורתו הראשונה: "מטרת הספר היא לסקור ולנתח את המחזות השונים על נושא השואה בדרמה ובתיאטרון הישראלי העברי", אך באחד מפרקיו האחרונים והחדשים של הספר הרחיב את הגדרת המטרה באופן נאמן יותר לדרכו רבת השנים כמבקר תיאטרון וכמרצה לדרמה העברית: "מטרתנו בחיבור זה אינה להעריך ולנתח את המחזות השונים רק מבחינת חשיבותם ואיכותם כדרמה וכשפת-תיאטרון אפקטיבית, קריטריון שהוא חשוב ומשמעותי לגופו. המטרה (היא גם) להצביע על מגמות וציוני דרך בכל הנוגע להמחזת נושא השואה בדרמה הישראלית בקונטקסט רחב, היסטורי ואידיאולוגי" (ע' 190). ואכן, ברוח ההרחבה נוספה כותרת משנה למהדורה המורחבת של הספר המפרטת את תוכנו הנוכחי: "סוגיות, צורות, מגמות (1946 - 2010)".
|
|
|
|
|
במו"מ הקואליציוני תמיד יגידו דבר אחד ויתכוונו לדבר אחר  האם ש"ד הוא דו-פרצופי, או שמא תוכו כברו? ומה מתגלה במשפט הולילנד על קופות גמ"ח? קצת חוויות מפולין הספדו של אהרן ברק על מנחם אלון
|
|
|
|
|
התנהגותו של נתניהו כלפי הבית היהודי עשויה לרמז על אמיתות קשות פרישתו של סטנלי פישר, לעומת זאת, אינה מלמדת את מה שיש המבקשים ללמוד ממנה וגם: תפקודו של יהודה וינשטיין, הגזענות של אוהדי בית"ר ירושלים, הסילוף של נשיא שווייץ והדיקטטורה של מוחמד מורסי
|
|
|
|
|
אדולף היטלר לא תפס בכוח את השלטון בגרמניה. הקמת הממשלה הוטלה עליו כחוק, ב-30 בינואר 1933, בידי הנשיא פאול פון-הינדנבורג. למפלגה הנאצית לא היה רוב מוחלט ברייכסטג ואפילו לא רוב יחסי בממשלה. היא השתתפה בבחירות כמו כל מפלגה אחרת. במילים פשוטות: השלטון הנאצי בגרמניה החל בדרך דמוקרטית לחלוטין.
|
|
|
|
|
ב-1943, שעה שמחצית אירופה חרבה, פירסם ה"דר-שטירמר" קריקטורה שציירה את היהודי בדמות שטן המביט על חורבן אירופה מעשה ידיו. זה לא הנאצים, אמרה הקריקטורה, אלא היהודים. לא הטרור הפלשתיני הרצחני שגבה אלפי קורבנות יהודים, אלא תאוות הדמים של ראש ממשלת ישראל הניעה אותו להשתמש בדם פלשתיני לבניית חומת המגן של ישראל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
התהפוכות הפוליטיות והדמוגרפיות השליליות בארה"ב משתקפות יותר ויותר בהתנהלות ממשל ביידן במשבר האזורי הנוכחי  השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
|
|
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
|
|
דן מרגלית
בעבר אנשי ציבור הכחישו שחטאו בעבירות של הצווארון הלבן, לקחו כסף? לא ולא עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
