השרים כחלון, גלנט ו
חיים כץ הם לכאורה המכשול, או לפחות המכשול המשמעותי באי העברת מתווה הגז בחקיקה, כך לפחות אני חושב. אנחנו יודעים שקול מאוד מרכזי במפלגת כחלון, השר אבי מזרחי שאינו טוען ל
ניגוד עניינים, מתנגד למתווה. האם ייתכן שהוא מבטא את עמדת חבריו למפלגה?
האם ייתכן שדווקא ניגוד העניינים מוביל את השרים כחלון, גלנט וחיים כץ להכשיל את מתווה הגז כי קבלת מתווה הגז בחקיקה תזיק לכיס הפרטי שלהם ותזיק לכיס שלא אחדים מחבריהם?
והרי ברור שבכל מתווה יש זוכים ויש מפסידים ואולי באמת האנשים היקרים האלה עושים עוול לציבור תוך שהם לא מצביעים, וכך הם פועלים על-מנת לקדם לכאורה אינטרסים זרים?
בואו נחשוב רגע. בניגוד עניינים יש כללים, והכללים אומרים שאכן אסור לפעול בניגוד עניינים, והתרופה המיטבית לניגוד עניינים בדיונים ובהצבעות היא החלפת המצביעים במצביעים אחרים שאינם מנוגדים, אבל בכנסת אי-אפשר להחליף, כי מדובר בקבוצה סגורה של 120 איש, וחוץ מזה היועץ המשפטי לכנסת הודיע לחברים המאד נכבדים האלה שהם רשאים להצביע, אז מה מעכב?
ציפור אחת בקן
ואולי זה המוסר שלהם? או אולי הפחד מהביקורת? אבל כאשר היועץ המשפטי אוסר אז מתווכחים, וכאשר הוא מתיר מה יש לפחד?
ואם באמת יש להם אינטרסים, וודאי יש להם, כי הם טוענים לניגוד עניינם ומתווה הגז נועד לפתוח את השדות, איך ייתכן שפיתוח השדות יפגע בהם או בחברים שלהם? וגם לכך ניתן לשער תשובה אפשרית לכאורה.
הגז בישראל זו ציפור אחת בקן (שדה תמר) וציפור אחת על העץ (שדה לוויתן) יש הסוברים שעם מתווה או בלי מתווה שדה לוויתן הוא הרחק הרחק בשמיים, ואם מירב האינטרסים של השלושה הם בשדה תמר, והמתווה מעביר משאבים לקידוחי לוויתן במקום להגדיל משמעותית את ההפקה מתמר (הנחת מצינור נוסף יכפיל את ההפקה) הרי שקטילתו של המתווה הנוכחי היא אינטרס ברור של המרוויחים משדה תמר אשר שלושה או מי מהם יכולים להיות חלק מהנו לכאורה.
בית המשפט עשה חסד עם הממשלה, מחד הוא אישר את סמכותה בכל פרט ופרט במתווה, אישר את היבטי החוץ והביטחון, הוא אישר את השימוש בסעיף 52, הייתה הסתייגות של שופט או שניים מסעיף היציבות הרגולטורית, וזה רמז ליזמים להתפשר שם במידת מה.
ניגוד עניינים
בית המשפט לא רק אמר "לא" אלא גם רמז לטעמי מה צריך לקרות בכדי שיאמר כן, הוא אמר שכל השיקולים או לפחות מרביתם המכריעה היו והינם נכונים, אך פעולה כל כך גדולה וכל כך משמעותית חייבת חקיקה, ואגב איש לא חשב אחרת רק הממשלה הצרה והתלות שלה בח"כים מנוגדי עניינים היא זו שמנעה את העברת המתווה בחקיקה.
לראש הממשלה אין כל ברירה, עליו להביא את המתווה לאישור הכנסת, יש לרכך בהסכמת היזמים את סעיף היציבות הרגולטורית, עליו להטיל משמעת קואליציונית, ולהודיע מראש שכל שר שייעדר, יפוטר לאלתר מן הממשלה וכל ח"כ שייעדר או יימנע או יצביע נגד יביא לפיטורי כל שרי מפלגתו מהממשלה, כולל ח"כים מהליכוד, אשר עלולים להביא להתפטרות כל הממשלה אם יעשו בעיות.
ממילא הנושא יידון בבג"ץ שוב, ואם יידרשו גיהוצים קטנים הם יבוצעו עקב בצד אגודל מול בית המשפט ומול הרוב הזעום אך המוחלט שיש לקואליציה בכנסת.
אין מקום לשרים בממשלה אשר או הם או חברי מפלגתם שמים כזו רגל לממשלה ולציבור כולו, ובפועל גם משסים את הציבור ומשרתיו בבית המשפט. עד כאן.
יש לשים קץ לקומדיה הטרגית הזו, או שהם אתנו או שהם נגדנו, או שהם בתוך הממשלה או בחוץ.
