|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
התכוונתי ללדת משהו, אבל פתאום הרגשתי ואקום, בפנים, אפילו לא תוהו ובוהו — ואקום נקי מהכול, שקט במחשבות, שקט ברחוב, שקט-טוב, או מוות
|
מירית רוקדת, מרגישה עצמה מרילין, עושה צעד לא נכון ונופלת. נשמע צחוק אנשים, והם מצביעים; מירית היא תצוגת גן חיות, קרקס, היא אוספת אחריה את כוס הזכוכית ובקבוק המים ויוצאת מהגן מבוישת. היא שבה לבית הריק, בוכה עד שנרדמת. היא מתכוונת לקום על הרגליים ולהתנער, אבל לא מצליחה.
מירית שקועה וחולמת שיש לה אלפי ראשים ואלפי זרועות כבדים, מפלצת, תחתיה רק זוג רגליים דקות; היא מוכרעת, נופלת על הברכיים כמתחננת ומשתטחת על הרצפה.
מירית ישנה. גדי מביא את נגה מן הגן ומכין לה ארוחת צהריים זריזה. יש תזוזה בבית. נשמעות צלחות מקרקשות, צלילי חרסינה עדינה, ומתכות של סכינים ומזלגות, וצחוק קטן של נגה, נגה ילדה שמחה. היא מספרת על היום שעבר עליה בגן, ועל החברים הקטנים שאומרים דברים מאוד מצחיקים, בטעויות של דיבור ומשחקי משחקים. וגדי מקשיב ומחייך. אם היה יכול, והיה לו פנאי, היה משחק עם נגה כל היום. גם מירית אוהבת לשחק עם נגה, בפארק היא עשתה לה גלגלון על-אף שאחת הרגליים זזה לא מספיק רחוק מהגוף, ונגה לא הבינה איך עושים גלגלון וניסתה להתגלגל לא נכון. היא התגלגלה על הראש. אבל זה היה שיעור, וילדים לומדים מאוד מהר.
מירית ישנה. גדי שולח את נגה אל השכנה וחוזר אל הקיוסק. לפתע היא מתעוררת לבית ריק. שוטפת פנים במים קרירים. זה נעים.
— בכיור המים סובבים לאותו הכיוון, מה הכיוון שלי? לאן הסתובבתי, גדי? דבר גרם לי להתעלף בסיבובים, איני יודעת מהו. יש לך שאלות קשות, גדי. אל תתנצל. הנה אתה רואה אותי מחייכת.
למה בזמן אחר אמרת שאתה מפחד? אל תפחד, אני לא מפחידה, נכון?
התקלחתי והראיתי לך פצע שור. שור שבלבלו אותו ליצנים, נבהל ורץ לכל הכיוונים, הייתה לו הסתבכות ברגליים ולא קם עוד. ירו בו. לא נשמעה זעקה. זה הפצע. "פצע מסכן," אמרת. הבנת את הפצע? אולי לעולם לא תבין. אבל הצעת ידיים לחבק. שמירה הדוקה. דאגה טובה. זה לא רצון פוגע. זו שירה.
גם אני חיבקתי; הייתה לי תינוקת, רקדנו את ולס ההירדמות, מזכרת לזמן שתגדל. יש לה ידיים כמו שלך, גדי, לכן בקרוב אהיה לנגה כבר קטנה מדי.
אני, בשארית כוחותי, נשארת אימא.
|
|
לפני כ-15 שנים בהיותה בת 23 אובחנה כסכיזופרנית ומאז ועד לפני מספר חודשים נכנסה ויצאה ממספר אישפוזים בשלוותה
|
| ▪ ▪ ▪ |
"אולי אלד קשת; יש ציור כזה של קשת שיוצאת מבין הרגליים, מתוך המפשעה, ציור של קלימט, או שזה קצף לבן וזהוב, אני לא זוכרת. אבל לי תצא קשת − ברית שלי עם העולם, שהוא מקבל אותי לתוכו ושאני מסכימה".
"אולי אלד קשת" – ספר הביכורים של הדס מזרחי, מאגד ארבע נובלות ייחודיות המזינות זו את זו, מתחברות ונפרדות זו מזו ויוצרות עולם יוצא דופן, מופנם, חרישי, כמעט נטול נוכחות או ליניאריות, אבל עולם שיש בו קסם פיוטי עוצמתי, רגשות עזים הפועמים ללא הרף ובעיקר – מאבק הישרדות של דמויות נשיות עם מערכת הפעלה חלופית.
אין להן שאיפות, אין להן דרישות מהעולם, והדבר היחיד שהן מסוגלות להילחם עליו הוא הוויטאליות המינורית שלעתים מהבהבת בתוכן, אבל לעתים נכבית לגמרי.
הדמויות הנשיות העומדות במרכז כל אחת מהנובלות הן בעצם סובלימציה אחת עבור השנייה. כל אחת במובן מסוים ממשיכה מהמקום בו הקודמת הפסיקה, אבל כל אחת מהן מוצאת עצמה בעצם באותה טריטוריה קיומית ונפשית. כל אחת מהן מנסה בדרכה לא להיות שקופה, להותיר איזה חותם מינימלי בעולם. להתחבר לאנשים ולא להשאר לבד, כי הלבד הוא הרסני. הלבד הוא המדרון המוביל לשגעון.
הדס מזרחי מתארת בשפה פיוטית ובצורה יוצאת דופן וחסרת עכבות את הקו הדק שבין שפיות לשיגעון. קריאה בנובלות הללו היא מסע מטלטל, מכמיר לב ומרחיב תודעה אל מרחבי האנטי-חומר של הקיום האנושי.
עמיחי שלו
הדס מזרחי היא סופרת ומשוררת, בוגרת התוכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת תל אביב. זהו ספר הביכורים שלה בת 38 נולדה ומתגוררת בכפר סבא. לפני כ-15 שנים בהיותה בת 23 אובחנה כסכיזופרנית ומאז ועד לפני מספר חודשים נכנסה ויצאה ממספר אישפוזים בשלוותה. לפני כשש שנים, כשחלתה שוב ושקעה בהזיות, החלה לכתוב כמפלט. היא כתבה הרבה מאוד פרגמנטים ובמהלך האישפוז החליטה לשלוח אותם לעמיחי שלו. בארבע השנים שלאחר מכן עבדה עם שלו כדי להפוך את הפרגמנטים לספר העוצמתי והמטלטל שלפנינו.
בימים אלה סיימה את התואר בספרות ואמנות רב תחומית (קולנוע ותיאטרון) באוניברסיטת ת"א. ובמקביל הצטרפה לעמותת כנפיים – מפעל מוגן שבו יוצרים אמנות.
סידרת "מלח מים" – הוצאת פרדס
'מלח מים' היא סדרה חדשה לפרוזה עברית מקורית מבית פרדס הוצאה לאור. בסדרה זו אנו מבקשים לתת במה לספרות רעננה וחדשנית מאת כותבים המבקשים לספר סיפור, ולעשות זאת בקולם שלהם. המלח והמים הוא מה שישנו לפני שנוסף כל השאר, לפני שתובל ושוייף וגוהץ בקצוות. איננו מבקשים לביית את הפרא העומד בשערי השפה, אלא לשמוע את קולן והדן של המלים הצומחות מן המקום, מבלי לגזום, מבלי לשתול את הסיפור באדמה אחרת, בשפה אחרת, בפיו של גיבור אחר.
את כותבי הסדרה מלווים טובי העורכים: סמי ברדוגו, עינת יקיר, עמיחי שלו, עמרי הרצוג, יותם שווימר ועוד.
הספרים שיצאו בסדרה: "שימורי אהבה" מאת ענבר אשכנזי, "אישוליים" מאת אלי שמואלי "זיכרון כמעט מלא" מאת גבי אשר, "בכוונה תחילה" מאת שלמה אריאל, "מר עכבר" מאת גדעון הרן, "בתוך הבטן של הדג" מאת טלי כהן צדק, "החקלאי" מאת רגב הרוש, "להחיות דברים דוממים" מאת חגית גרוסמן, "השבח לשכול" מאת ליאור קסוס, "לראות לויתן" מאת רון דהן, "חבלי הלידה של הירח" מאת כנרת רובינשטיין, "עד שתתחילי לדבר" מאת גליה תנאי ו"מר למפל" מאת גדעון הרן.
|
|
|
אולי אלד קשת, מאת: הדס מזרחי, עריכה: עמיחי שלו, סדרת מלח מים, הוצאת פרדס, 195 עמודים, 59 שקל.
|
|
| תאריך:
|
14/11/2017
|
|
|
עודכן:
|
20/11/2017
|
|
ציפי לוין
|
|
|
הקואליציה הישראלית לטראומה, יחד עם מרכזי החוסן של שדרות ויישובי עוטף עזה, השיקו את הספר "טווסים על הגג - סיפורם של תושבי עוטף עזה", המביא את סיפורם של תושבים ובעלי תפקידים בקהילה, המתגוררים בעוטף עזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
להיות אחות צעירה במחלקה ותיקה, זה מצד אחד מרענן ומצד שני מתיש ומייגע. התעודות לא מביאות את הניסיון בחיים ועם זה אי-אפשר להתווכח. אבל מצד שני, החומר הטרי בראש, והראש הרענן מביא איתו זווית אחרת. שמונה שעות ביום שמתחלפות בשמונה שעות בלילה, ומי שמתחלף, וגם לא תמיד, אלו רק המטופלים.
|
|
|
|
|
מרלון ברנדו הגיח מולה מדפי הפייסבוק. צילום בשחור לבן עיטר את עמודו. מריה שניידר נדדה בין עמודים ותמונתו צצה ועלתה פעם אחר פעם. פרגיות היו בשפע בשטח ומרלון ברנדו גילה חולשה דווקא לנשים עסיסיות שבשרן ידע אהבים. מרלון אהב נשים בשיא שנותיהן. הן הטריפו אותו. בדף שלה היו תמונות פרופיל רבות. הוא טייל בתמונותיה הלוך ושוב, תמונותיה סחררו את מוחו. עיניים טובות היו למריה.
|
|
|
|
|
השבוע נורה כדור על-ידי צלף מהכנסייה הרוסית באבו-כביר אל עבר ביתנו ופגע בקיר שבחדר הרחצה. הדבר קרה בדיוק בשעה שמשה היה שם עם רחלי. למזלנו משה בדיוק התכופף לעבר רחלי והכדור פגע בקיר מעליו. כחוט השערה היה בינו לבין אסון נורא לכולנו. משה היה נרגש מאוד, חיבק את רחלי שלא הרגישה בדבר ולא הבינה מדוע אביה מתנפל עליה פתאום ומנשקה מנשיקות פיו. הבית שלנו הוא למעשה המבנה הגבוה הראשון בין אבו-כביר לתל אביב, ולכן קיימת סכנה מהצליפות. החלטנו לשלוח את רחלי לחיפה להיות זמן-מה אצל שרה ויוסף, אך מכיוון שרחלי סירבה, צירפנו אליה את מירי של שרה ומשה. שתיהן משחקות יחד ותוכלנה להיות שם זמן-מה בשקט גדול יותר ובלי דאגה עבורנו.
|
|
|
|
|
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
