אורי אבנרי שלי

היה זה משה'לה קלינסקי, בו דודי, איש אצ"ל, שהוגלה על-ידי הבריטים לאפריקה. בחוזרו לארץ היה פעיל בתנועת "החרות" ועבד למחייתו בהוצאת הספרים "טברסקי". לחגיגת בר המצווה שלי הביא לי מתנה, ספר, שיצא לאור באותם הימים בהוצאת הספרים בה עבד - "בשדות פלשת".

זו תקופה, שספר היה מתנה מקובלת למעמד "בר המצווה". הוצפתי בכרכים של דובנוב וגרץ, שקיפלו בתוכם את ההיסטוריה היהודית, בכרכים של לחובר על ספרות עברית, מנוי על האנציקלופדיה העברית, אך בלילה שלאחר בר המצווה מצאתי עצמי נסחף אחרי הספר "בשדות פלשת".

אודה, שלתכנים רבים של הספר התוודעתי עוד קודם לכן, כי הם פורסמו בעיתון הערב בשם "יום יום", שיצא לאור על-ידי עיתון הארץ. הורי, שהיו מנויים על עיתון הארץ, קיבלו כל בוקר בתוספת לעיתון את עיתון הערב "יום יום", שהודפס ערב קודם. אני הילד גמאתי את רשימות החייל המשוחרר מפלוגת "שועלי שמשון", שפרסמו ב"יום יום", ועוררו ויכוחים סוערים בבית.

למרות שלא הצבעתי לכנסת עבור מפלגת "העולם הזה כוח חדש", שאורי אבנרי עמד בראשה, כבר כילד שנים רבות קודם לכן ספגתי את אורי אבנרי כמי שהיה לי מעצב תודעה בספרו "בשדות פלשת" ובספר שבא לאחריו "הצד השני של המטבע".

מעולם לא שוחחתי עם אורי, אבל חשתי את נוכחותו הפוליטית החזקה בכל צעדי. רעייתי ואני נוצרים עד היום תמונה אחת של אורי לפני כ-15 שנים. אורי בן השמונים בלווית רעייתו וקבוצה של ישראלים התנדבנו לסייע לפלשתינים למסוק זיתים סמוך להתנחלות יצהר. קדושת השבת לא מנעה מהמתנחלים לידות אבנים לעבר המוסקים, כשהחיילים השומרים עלינו ומפקדיהם הסתפקו בתפיסת עמדת צופים במחזה.

אודה, שרעייתי ואני צעירים מאבנרי ב-12 שנים חשנו שיום הכרוך בנסיעה, בהליכה ברגל לעבר מטע הזיתים, עבודת המסיק והמפגש עם אלימות קשה של המתנחלים היודים אבנים ומגדפים כל אלו היו מעל כוחותינו. לא התמדנו במסעי המסיק. הסתפקנו בשבת כן ובשבת לא. מסתבר, שהמתמידים היו אורי אבנרי ורעייתו רחל. אורי ורחל לא הסתפקו רק בנוכחות מתמדת במסיק, אלא היו אלו שבאמצעות הארגון "גוש שלום" אותו הקימו דאגו לכל המערכת הארגונית של ההסעות.

ביקשתי ברשימה זו לציין לא את אורי איש ההגות והחזון פורץ הדרך, אלא להדליק נר זיכרון למי שלא הסתפק רק בחזון, אלא הקדיש רבות למישור המעשה היומיומי הקשה והמפרך. ליוזמתו בארגון ימי מסיק זיתים קמו במרוצת השנים ממשיכים, השומרים עד היום על גחלת הסולידאריות והטיית הכתף לפלשתינים, שיצליחו בתקופת המסיק הקצרה למסוק את כל היבול מהעצים.