מדינה שבה אין יציבות פוליטית והנשענת על בעלי תפקידים המתחלפים תדיר, נאלצת להישען יותר ויותר על אמצעי התקשורת שמצידם מקבלים תפקיד משמעותי במשחק. הממשלה מחליטה לא להחליט. מאשרת ומבטלת, מתמהמהת ומותחת ואנו, הציבור, ממתינים בהשתאות לקבלת החלטות ההרות לגורלנו, הרשויות נאלצות להמתין לביצוע תוכניות ארוכות טווח והתקשורת מקבלת תפקיד דומיננטי בהתנהלות הציבורית.
מאז הוכתרה התקשורת כ'כלב השמירה של הדמוקרטיה' הפכה זו גם למתווך בין דרישות הציבור למקבלי ההחלטות, ל'אצבע על הדופק' ולפרשנינו לענייני אינטרסים שונים ומשונים. התקשורת ממלאת יותר ויותר תפקידים בפער ההולך ומתעצם בין הציבור לנבחריו. אמצעי התקשורת משמשים כ'שופר' בין הציבור ומנהיגיו לצורך הממשי להחליט, לבצע, לקדם מהלכים המתבקשים מבעלי התפקידים. סוגיות כגון מיגון בתי התושבים בקו העימות הדרומי, הקפאה והפשרה של קו הרכבת מאשקלון לבאר שבע זכו להיענות שלטונית לאחר לחץ תקשורתי. התקשורת דורשת - ואו אז, ההחלטות מתקבלות.
בימים אלו, בהם אנו נפרדים מראש ממשלה ומצפים לבא/ה אחריו, שרים מתחלפים ופריימריז בפתח, אין לנו על מי לסמוך אלא על אמצעי התקשורת.
מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
