"הבטחת שלום אינה מחייבת מלחמה. ידענו להפוך אויבים לידידים ועלינו להפיק את הלקח הזה. ננסה לפתור בדרכי שלום את חילוקי הדעות שלנו עם מדינות אחרות. נתמוך בדמוקרטיה מאסיה ועד אפריקה, מדרום אמריקה ועד המזרח התיכון. עלינו להיות מקור תקווה לחולים, לעניים, למקופחים". כך אומר (יום ב', 21.1.13) נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בהתייחסותו היחידה לנושאי חוץ בנאום ההשבעה לקדנציה השנייה שלו.

אובמה ייחד את רוב נאומו לקריאה לאחדות - על-רקע המאבקים הקשים הצפויים לו עם הקונגרס הנמצא בשליטה חלקית של המפלגה הרפובליקנית. מאבקים אלו גרמו לכך שהנפילה מהמצוק הפיסקלי נמנעה רק ברגע האחרון של 2012, ולמעשה ההכרעה בחילוקי הדעות המרכזיים רק נדחתה בחודשיים-שלושה.

אובמה הירבה להשתמש במילים "We, The People" הפותחות את החוקה האמריקנית, והדגיש מספר פעמים את הזכות לחרות ולאושר הקבועה בהצהרת העצמאות של ארה"ב. כבר בתחילת נאומו אמר: "השוק החופשי פורח רק כאשר החוק מאפשר תחרות חופשית; הממשלה לא יכולה לרפא לבדה את לא כל החולאים. איננו יכולים להתמודד לבדנו עם אתגרי ההווה - לא ארה"ב בעולם ולא כל אדם בפני עצמנו. עלינו לעשות זאת כאומה אחת וכעם אחד".

אובמה הכריז, כי עשור של מלחמה מסתיים וההבראה הכלכלית כבר החלה, וחזר על אותו מוטו: "אנחנו בנויים לרגע הזה ונשלוט בו אם נעשה זאת יחדיו. אי-אפשר לשגשג כאשר בודדים מצליחים ורבים נכשלים. השגשוג של ארה"ב תלוי במעמד הביניים". הוא טען שיש צורך ברפורמות בממשל, במס הכנסה (נקודת מחלוקת מרכזית עם הרפובליקנים) ובחינוך. "החרות אינה שמורה לבעלי המזל והאושר אינו שמור למעטים. המחויבויות ההדדיות שלנו מחזקות זה את זה".

באופן ספציפי התייחס אובמה לסוגיית איכות הסביבה: "נגיב לאיומים שמציבים השינויים באקלים, כי אחרת נחטא לילדינו. המסע למקורות דלק בני קיימא יהיה ארוך ולעיתים קשה, אך אי-אפשר לוותר עליו". עוד אמר אובמה, כי "עבודתנו אינה שלמה בטרם כל אחד יוכל להרוויח בהתאם לעבודתו; בטרם ההומוסקסואלים יזכו לשוויון; בדרך נמצא דרך להקל על מהגרים מוכשרים הרואים את ארה"ב כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות; בטרם כל ילדינו יידעו שדואגים להם. זו המשימה של הדור שלנו".

בסיום הנאום התייחס אובמה במישרין, גם אם לא במפורש, לחילוקי הדעות העקרוניים בינו לבין הרפובליקנים: "לא צריך ליישב כעת חילוקי דעות עתיקים על תפקידה של הממשלה; עלינו למצוא דרך מתאימה לזמן הנוכחי. עלינו לפעול מתוך ידיעה שהישגי היום יהיו חלקיים ושהמשימות הבאות יוטלו על מי שיעמדו פה בעוד ארבע, 40 ו-400 שנה. השבועה שנשבעתי לפניכם היא לאלוקים ולמדינה, לא למפלגה ולפלג. הנה נענה לקריאתה של ההיסטוריה במאמץ משותף ובמטרה משותפת".