|
|
לוחמת ותיקה מול ילדה [צילום אילוסטרציה]
|
|
|
|
|
הנה דוגמה לתביעה ולפסק דין המעלים את השאלה, מדוע מי שמגיש ביודעין תביעה כוזבת מסתכן לכל היותר בתשלום הוצאות בסכום שאינו ממש משמעותי. או במילים אחרות: מדוע בית המשפט אינו מעביר את פסק דינו למשטרה כדי שתפתח בחקירה בחשד לעדות שקר, ומדוע אינו מבקש מלשכת עורכי הדין לבדוק האם בא-כוחו של התובע ידע שהוא מגיש תביעה כוזבת.
עידית מארי, שיוצגה בידי עו"ד בנימין פרלמן, הגישה לבית משפט השלום ברחובות תביעה נגד מכון שרעבי לאומנויות לחימה, בטענה שנפצעה בעת אימון טקוואנדו ונגרמה לה נכות של 19%. אלא שהשופטת איריס לושי-עבודי קובעת חד-משמעית, כי "האירוע כלל לא אירע באופן שבו תואר על-ידי התובעת, ועל כל פנים לא הוכח כי האירוע אירע באופן זה". הבה נפרט.
- מארי, שהייתה בת 34 בזמן האירוע, טענה שהוצבה ללא ידיעתה לקרב נגד אלופת ישראל לגילאי 15. פסק הדין: מארי התמודדה מול ילדה בת 12.5, שמשקלה היה 35 ק"ג בלבד.
- מארי טענה שספגה מיריבתה בעיטת חזקה בראש ונפגעה בצורה קשה. פסק הדין: בזמן אמת המשיכה מארי את הקרב ואחריו לא התלוננה על אירוע חריג.
- מארי טענה שכתוצאה מן המכה נפלה על המזרון. פסק הדין: איש לא ראה נפילה כזאת.
- מארי הסתירה את העובדה שחבשה מגן ראש בזמן הקרב, עובדה שהתבררה רק בחקירתה הנגדית.
- מארי לא הביאה לעדות את יריבתה, שוודאי הייתה יכולה לשפוך אור על האירוע. המסקנה: פרלמן ידע שהעדות לא תשרת אותו.
- מארי הציגה את עצמה כלוחמת מתחילה. פסק הדין: היא התאמנה במכון שרעבי חצי שנה לפני אותו אירוע, וקודם לכן למדה איגרוף תאילנדי במשך שנה במכון אחר. היא הייתה מתמודדת חזקה ומתאמנות אחרות חששו להתמודד מולה.
- מארי חזרה להתאמן לאחר האירוע במכון שרעבי, המשיכה לקבל אימונים פרטיים והפסיקה רק כאשר נכנסה להריון.
- למארי היו בעיות רפואיות קשות עוד לפני האירוע, ולכן קשה לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעמה ולפיה יש לייחס לאירוע את רוב הנזק שנגרם לה.
לושי-עבודי ממשיכה וקובעת, למעלה מן הצורך, שמכון שרעבי פעל לפי הכללים ונקט את אמצעי הזהירות המתבקשים (אם כבר, היא מעירה בהומור, אז אולי הרשלנות הייתה דווקא כלפי הילדה שהוצבה מול מארי). אם הייתה נקבעת אחריות של המכון, מוסיפה לושי-עבודי, הרי שהיה מקום להטיל על מארי אשם תורם משמעותי, שכן היא נטלה על עצמה את הסיכון שתיפגע.
השורה התחתונה: התביעה כמובן נדחתה, אך מארי יצאה בזול. היא חויבה לשלם הוצאות בסך 10,000 שקל בתוספת עלות חוות דעתו של המומחה מטעם שרעבי (אשר יוצג, יחד עם כלל ביטוח, בידי עוה"ד אבי דויטש וחגית ברכה). כפי שנאמר בתחילת הדברים, דומה שהיה מקום להחמיר הרבה יותר איתה ועם בא-כוחה, ולו רק למען יראו וייראו.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
