"שלומי לחיאני ניצל את מעמדו כראש עיריית בת-ים כדי לפתור את בעיותיו הכלכליות". כך טוענת (יום ד', 30.4.14) התובעת, עו"ד שרון כהנא, עם פתיחת משפטו של לחיאני. הוא מואשם בקבלת שוחד מבעלי עסקים בעיר, ניצול מעמדו לקבלת הלוואות מעובדים בעירייה ובניגוד עניינים מול בעלותו במקומון בעיר.

כהנא שיבחה את לחיאני, כמי שפועל לחלץ את בת-ים מדימויה, אך הדגישה: "כיכרות מטופחות אינן כסות לשחיתות". לטענתה, בני המזל שלחיאני הגביה ובהם הקיף את עצמו עם היבחרו, ידעו שעליהם לספק את רצונותיו של לחיאני כדי לשמר את כוחו - ובוודאי שכך הבינו גם העובדים הזוטרים יותר. לדבריה, לחיאני מבקש שבית המשפט יקבע שבשל רום מעמדו אין לו פנאי לעסוק בעניינים שוליים כגון כיסוי חובותיו הפרטיים, ושהשופט בני שגיא יאמין לו שגורמים אינטרסנטיים נותנים לו כסף מבלי שביקש ומבלי שידע.

לטענת כהנא, המדינה תוכיח שלחיאני היה טרוד מאוד באפשרות שיוכרז פושט רגל, וכי ידע היטב מהיכן מגיעים הכספים לכיסוי חובותיו. "הוא היה הראש והגוף", הגדירה אותו. "במסגרת הבאת הראיות תיפרס תמונה של זוג אחים, הפועלים יחד להפיק יתרונות כלכליים ממעמדו הרם של אחד מהם", התייחסה גם לאבי לחיאני, שאף הוא נאשם בתיק. "כל מה ששלומי לא יכול היה להרשות לעצמו לעשות בעצמו, הוא עשה בדרך של הפעלת אחיו".


מסמכים והאזנות סתר


עוד טענה כהנא, כי לאחר שנבחר שלומי לראש העיר, החל אבי להתמחות בהשגת אישורים - בעיקר מאגף ההנדסה של העיר. "שלומי אפשר לו לעשות בעירייה כבתוך שלו. אבי נתן הוראות וקבע פגישות, תוך ניצול שמו של אחיו. עובדי העירייה נשמעו לו משום שידעו שהוא נהנה מהגיבוי של אחיו. הצוות הבכיר היה קשוב מאוד לאבי, וקל וחומר - הפקידים הזוטרים, שחששו שיבולע להם אם לא יעשו כרצונו של אבי.

"כאשר שלומי היה זקוק לכסף, הוא פנה לבעלי עסקים או ביקש מאבי לפנות אליהם בשמו", המשיכה כהנא ותיארה בתמצית את האישומים שבתיק. לדבריה, "יד רחצה יד רחצה יד". לדבריה, לחיאני ביקש וקיבל הלוואות מעובדים בכירים שהתקבלו מלכתחילה לעבודה בניגוד לסדרי הדין, וכך לא יכלו הללו לסרב כאשר פנה אליהם. ואילו לגבי החזקת המקומון גל גפן צהוב אמרה, כי מדובר בניסיון של לחיאני ליהנות מכל העולמות: לכהן כראש עיר ולהמשיך לנהל את עסקיו הפרטיים.

כהנא סיימה: "נציג מסמכים שילמדו על טיפולו של לחיאני בחובותיו ועל השימוש שעשה בכספים. נציג את הפעולות שנעשו כדי להיטיב עם נותני השוחד, ונשתמש גם בהאזנות סתר. נציג ראיות לכך שלחיאני עטף את עצמו, באמצעות ועדות מינויים שהורכבו מאנשיו, שעשו את שציפה מהם. חלק מהעדים היו חשודים, חלקם עדיין עובדיו של לחיאני בעירייה, חלקם היו שותפים שלו ושל משפחתו; מבחינה מהותית הם אינם עדי תביעה ואיננו מקבלים חלק מדבריהם".


"מודה שהיה בזירה"


לדבריה, "ההגנה עשתה ככל יכולתה לצמצם את יריעת המחלוקת, כדי להקטין את הנזק שגרמה לה הכחשתו הגורפת של לחיאני בחקירותיו. לכן היא מבקשת ללכת עם ולהרגיש בלי - להודות באחריות חלקית לטיפול בחובות החברה, תוך הכחשת חלקו בקבלת הכספים.

"למעשה, לחיאני מודה שהוא היה בזירת הפשע, אך לא השתתף בעבירה עצמה; העבירה בוצעה בידי אחיו, אשתו ונהגו, שהשיגו את הכספים שלא בידיעתו. מדובר בניסיון טקטי, שמחזק את ראיות התביעה, כפי שקבע ביהמ"ש העליון. הראיות בתיק הזה הן פאזל; האתגר שלנו הוא לצייר את התמונה המלאה. אבל בסופו של דבר מדובר בתיק פשוט, שלא צריך יותר מאשר שכל ישר כדי להבין את ההתנהגות הפסולה של הנאשמים".

סניגורו של לחיאני, עו"ד גיורא אדרת, הזכיר שלנאום הפתיחה אין כל משמעות ראייתית אלא רק עניין תקשורתי. "נאומים לחוד וראיות לחוד, ומהות המשפט הפלילי היא הצגת ראיות", סיים.