ההגנה במשפט
הולילנד הייתה צריכה להוכיח שלא השיגה את מטרותיה של החקירה הנגדית של
שמואל דכנר, שנמנעו ממנה עקב מותו של עד המדינה בעיצומה של החקירה הנגדית. כך סבור עו"ד שאול כהן מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, שהכין חוות דעת בזמן אמת על השלכות פטירתו של דכנר.
כהן עדכן את חוות דעתו לנוכח פסק דינו של השופט
דוד רוזן, במסגרת מאמר שפרסם בבטאון הפרקליטות "משפט מפתח". דכנר נפטר לאחר שנחקר נגדית בידי סניגוריהם של שבעה מן הנאשמים, החלה חקירתו בידי סניגוריו של
אהוד אולמרט והוא לא נחקר כלל בידי סניגוריהם של שבעה נאשמים (כולל חברות).
לדברי כהן, המקורות שמצא - בעיקר מהדין האנגלו-אמריקני - מבססים את מסקנתו של רוזן, לפיה אין מקום לפסול מראש את עדותו של דכנר בשל אי-קבילות, או לייחס לה משקל אפסי/נמוך בשל אי-מיצוי החקירה הנגדית. במקרים כאלו יש להפעיל שיקול דעת קונקרטי נקודתי, לבחון את מידת האמינות של העדות ולהחליט האם לקבל חלקים ממנה ולדחות אחרים.
כהן מזכיר, כי לחקירה הנגדית יש שלוש מטרות: להטיל ספק בגירסה שנמסרה בחקירה הראשית, להוציא מידע נוסף התומך בגירסת הצד החוקר ולטעת ספק במהימנותו הכללית של העד. המטרה השלישית, הוא אומר, ודאי הושגה לנוכח העובדה שדכנר העיד במשך עשרות ישיבות ורוזן צבר מאות שעות של התרשמות ממנו.
לגבי שתי המטרות הראשונות אומר כהן, כי ניתן ללכת בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון משנת 1971, בו לא החזיר את העד לבית המשפט המחוזי למרות שהשופטים בו הגבילו יתר על המידה את החקירה הנגדית. שופטי העליון שאלו את הסניגורים מה היו העניינים שביקשו לגלות ושלא עלה בידם, ונחה דעתם שלא נגרם למערערים עיוות דין.
"אם כך בנסיבות שהיה ניתן להורות על השבת התיק לבית המשפט המחוזי למיצוי החקירה הנגדית, קל וחומר במקרה שלא ניתן עוד לתקן את הדרוש תיקון (כגון בעקבות מותו של עד)", טוען כהן. לכן, במקרה כזה על ההגנה "לשכנע שמטרות החקירה הנגדית לא הושגו, תוך הצגת העניינים שלא קיבלו מענה לדעתם בחקירת העד החלקית". אם בית המשפט משתכנע שלא נגרם להגנה עיוות דין, אין מקום להימנע משימוש בעדות שלא מוצתה בחקירה נגדית.
לבסוף מציין כהן, כי יישומם של עקרונות אלו על פרשת הולילנד הוא תיאורטי בלבד, שכן רוזן עקף את הקושי על-ידי שימוש בראיות שמחוץ לעדותו של דכנר. עם זאת, לפרשה זו יש מאפיינים המאפשרים לחדד את הדיון בסוגיה לקראת מצבים דומים בעתיד.