השימוש הפרטי שעשה אהוד אולמרט בכספים שקיבל ממשה טלנסקי, ואשר הוכח בעדותה של שולה זקן וביומניה, יוצר את יסודות העבירה של מירמה והפרת אמונים. כך קובע (יום ב', 30.3.15) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, יעקב צבן.

לנוכח העובדה שאולמרט עשה שימוש פרטי בכספים שקיבל מטלנסקי, הרי שהיה לו עניין אישי - מעבר לעניין פוליטי - במתן סיוע לטלנסקי, שבא לידי ביטוי במכתבי ההמלצה שהעניק לו. לפיכך, קובע בית המשפט, הוא ביצע עבירה של מרמה והפרת אמונים. לאור זאת גם ברור מדוע היה לאולמרט עניין להסתיר את הקופה הסודית מעיניו של מבקר המדינה, וכאשר קיבל מהמבקר חוות דעת "חלקה" על התנהלותו הכספית - הרי שקיבל אותה במרמה ובנסיבות מחמירות.


זקן קיבלה רבבות דולרים


תחילה דוחה צבן את טענת ההגנה, לפיה התשלומים שקיבלה זקן מהקופה הסודית (שנוהלה בידי עו"ד אורי מסר) היו תמורת עבודתה הפוליטית בשירותו של אולמרט. מדובר בעשרות אלפי דולרים שניתנו לה בשנים 2005-2004, כפיצוי על הירידה בשכרה כאשר עברה עימו מעיריית ירושלים למשרד התמ"ת; זקן טענה שמדובר ב-85,000 דולר.

צבן מצא חיזוק לגירסתה הן ברישומי היומן והן בשיחותיה עם אולמרט. בשיחתם ב-19.5.11 מתייחס אולמרט לסכום זה, "ומשכנע את זקן שתתקשה להסביר מהו סכום זה, הכנסה, מתנה, שוחד, עזרה, בעוד שגרסתו הינה כי הכספים הללו הם תרומות פוליטיות. המובן הטבעי וההגיוני היחיד של הדברים הוא, הוא שאם היא, זקן, מושכת כספים לעצמה, אין זה שימוש פוליטי בכסף".

גם בשיחתם ב-28.10.12 מתייחס אולמרט לתשלומים כאל עובדה ברורה, "וכל הטרוניה שלו כלפי שולה זקן היא על כך שרשמה את הדבר במחשב (מנציח) ולא בפתק, ובהבינו היטב את הבעייתיות של הרישום במחשב ותוכן הרישום, הוא אומר לה שהכל(!) התחיל מזה, קרי החקירות ואיסוף הראיות המפלילות התחילו ברישומי היומן של שולה". צבן מציין: "הנאשם נמנע מעדות בשלב זה של ההליך, לא הביא גרסה ואין לפנינו התייחסות קונקרטית מצידו לתוכן היומן ולתוכן הקלטות. הימנעות זו תומכת ומחזקת את ראיות התביעה עד לדרגה של סיוע".


שירותים פרטיים לאולמרט


לאחר מכן מצטט צבן קטעים נרחבים מעדותו של אולמרט במשפט המקורי, בהם התייחס לזקן כאשת אמונו גם בענייניו הפרטיים: "יכולתי לסמוך עליה שהיא תעשה הרבה דברים שקשורים בי אישית". אולמרט הרבה בדוגמאות לנושאים אישיים בהם טיפלה זקן, עד כדי ענייניו הכספיים. מכאן עובר צבן לקביעה, לפיה התשלומים הנוספים נשאו אופי פרטי ולא פוליטי:

"אולמרט רצה את שולה זקן לצידו כאשת אמון כמי שעושה עבורו עבודה מכל הסוגים, הן פוליטית והן פרטית, ולשם נוחיותו וצרכיו הסכים לתנאי שהציבה ונתן לה כסף מתוך הקופה. תשלום כזה מתוך קופה נסתרת, שרישומיה הם פנימיים בלבד, חלקיים, הוא תשלום בעל גוון פרטי, אופי פרטי ואין לו דבר וחצי דבר עם פעילות פוליטית. איש ציבור, בוודאי שר, המשלם למנהלת לשכתו או למזכירתו כספים נוספים על משכורתה, עושה כן באופן פרטי... שלום לעובדת מדינה ללא רישום וללא דיווח מתוך קופה נסתרת הינו דבר פסול, אסור, ויכול להיעשות רק מתוך קופה המנוהלת ללא דיווח כמו כסף פרטי של בן אדם, כמו חפץ של אותו אדם".

מכאן עובר צבן למסקנת הרוחב: "די בכספים ששולמו מהקופה לשולה זקן כתוספת על שכרה הממשלתי, כדי לא רק לצבוע את 'צבע' הכסף בקופה ככסף פרטי, אלא לקבוע כי מדובר בקופה שנעשו בה שימושים פרטיים. הדבר נלמד, כאמור, מהתשלומים שהם פרטיים לחלוטין לשולה זקן ומדרך התנהלות הקופה שלא על-פי כללים מינימליים של רישום, בירור, דיווח או כללים כלשהם. העובדה כי חלק משמעותי מהכסף, כ-150,000 דולר, נעלם ללא עקבות, מלמדת ביתר שאת כי אולמרט התייחס לחשבון כקניין פרטי שלו".


סכומים ניכרים לאורך שנים


בפרק המשפטי אומר צבן: "בפסיקה נקבע שדי בקיומו של עניין אישי כדי להביא למסקנה שטיפולו של עובד הציבור מציב אותו במצב של ניגוד עניינים, פוגע בציבור. הצורך האישי של הנאשם שהגב' זקן תמשיך לעבוד לצידו, תטפל בכל ענייניו, גרם לכך כי שילם לעובד ציבור מתוך כספי תרומות תשלום אישי וזוהי פעולה בניגוד לכללים, בניגוד לתקשי"ר, בניגוד להוראות החלות על פעולותיו של עובד ציבור.

"אין מדובר בסטייה מקרית או עניין פעוט. הסטייה נמשכה מספר שנים, סכומי הכסף הם עשרות אלפי דולרים ומדובר בשר, איש ציבור רם ביותר ועל-כן הסטייה מן השורה הינה ברורה. כמו-כן, עצם החזקת הקופה לאורך שנים והשימוש שנעשה בה ללא דיווח מהווה הפרה של כללי 'ועדת אשר' והימנעות מדיווח למבקר המדינה".