ספק אם יש מקום לגזור עונשים של מעל 20 שנות מאסר בעבירות מין - סבור (יום ב', 8.6.15) שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל, שלדבריו הסכימו השופטים
סלים ג'ובראן ו
אורי שהם.
הנדל מזכיר, כי בעבירות מין נגזרים לעיתים עונשי מאסר חמורים ביותר, שאף עלולים להיות גבוהים מאלו הנגזרים על רצח (לאחר קציבתו של מאסר עולם) או על הריגה. "הדברים אינם מובאים כביקורת, אלא כתיאור מצב עובדתי. לעיתים מצב זה נובע מריבוי העבירות, הקורבנות ועוד", הוא מעיר.
הנדל מוסיף: "על-רקע זה יש להדגיש עד כמה חשוב שבית משפט יתן את דעתו לפרמטרים הרלוונטיים של נסיבות המקרה. זאת דווקא במקרים החמורים ביותר של עבירות מין. למשל, ומבלי שהדבר יהווה רשימה סגורה, יש לקחת בחשבון את: מספר העבירות,
העונש המירבי בגינן, אורך התקופה בהן נעברו, מספר הקורבנות, גילן, הקשר בין מבצע העבירה לבין נפגע העבירה ועברו הפלילי.
"כמו-כן, בתיק מרובה אישומים יש לתת את הדעת לנסיבות העובדתיות של כל מקרה ומקרה, על-פי הפרמטרים שהוזכרו. כמובן, משקל כל הפרמטרים האמורים עלול להשתנות ממקרה למקרה, אך לדעתי בחינה כזו חיונית במלאכת גזר הדין, ולו ככלי עזר". יש גם מקום לשימוש בתורת הענישה היחסית ככלי הבהרה פנימית, ממשיך הנדל, ולהביא בחשבון אילו אחד הפרמטרים היה משתנה כלפי מעלה או מטה.
"יש לשמור על מדרג. עונש הולם הוא עונש שמתאים לנסיבותיו.
ודוק, בנסיבות התיק הנדון, ולא תיקים אחרים. כשם שיש מקום לגזור עונש חמור ביותר במקרה החמור ויוצא הדופן, כך אין לגזור עונש שכזה במקרה שאינו נמצא ברף העליון, על-אף חומרתו. ככל שמדובר בתוצאה עונשית חמורה יותר, על בית המשפט
לבחון את עצמו היטב. כלי ההבהרה שהוצגו לעיל יכולים לתרום לשמירה על מדרג ראוי, אך אין הם בגדר סוף פסוק. התמונה הכוללת חשובה עד מאוד. אין עסקינן בשיטת ניקוד, או באריתמטיקה. ענישה היא מלאכת מחשבת - ולא מלאכת מחשב", אומר הנדל.
מכאן מגיע הנדל למסקנה המעשית: "לאחר השקלא והטריא על
בית משפט לתת דעתו לתוצאה הסופית. עונש של 18 שנות מאסר אינו דומה לעונש של 15 או 20 שנה. השנייה, ככל שמדובר בתקופת מאסר ארוכה יותר - למשל מעל 20 שנה - על בית משפט לבחון עד כמה, אם בכלל, יש לעלות מעבר לכך. לצד זאת, תקופה
של עשרים שנה בגין עבירות מין, במיוחד במקרים הקשים של ריבוי קורבנות שבהן עבירות מתבצעות במשך שנים רבות, אינה בגדר מחסום שלא ניתן לעוברו. אך יש לשקול היטב את השורה התחתונה, הן במדיניות הענישה הכללית, והן כמובן על פי
נסיבות המקרה".
הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון להקל בעונשו של מי שביצע שורה ארוכה של עבירות מין בילדים - שתיים מאחיותיה של אשתו ואחד מתלמידיו בבית הספר בו שימש כמחנך. בתיק הראשון נדון האיש ל-25 שנות מאסר, ובתיק השני - לשמונה שנים, שמתוכן ארבע נקבעו לריצוי במצטבר, כך שעונשו הגיע ל-29 שנות מאסר.
בית המשפט העליון מדגיש, כי המערער ראוי לעונש חמור מאוד, בשל מסוכנותו של האיש, כדי להגן על הציבור וכדי להפגין את הסלידה ממעשיו. אולם עונש של 30 שנות מאסר הוא חמור מדי בנסיבות העניין, ובתיק הראשון אף גזר בית המשפט עונש שהוא חמור מזה שביקשה התביעה. לכן החליט העליון שהמאסר השני יחפוף במלואו את הראשון ושגם המאסר על תנאי שהופעל נגד המערער יופעל בחופף, כך שהוא ירצה 24 שנות מאסר. את המערער ייצגו עוה"ד אסתר בר-ציון וזוהר ארבל, ואת המדינה - עו"ד נילי פינקלשטיין.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
