קומות 6, 8 ו-9 בבית ליר אור ברמת גן - שהיה אחד ממוקדי פרשת צבי בר - לא ייאטמו אלא ייועדו לשימוש ציבורי כפי שתחליט הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. כך קובעת (יום א', 14.10.18) נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, אשר קיבלה חלקית את ערעור המרכז האקדמי למשפט ולעסקים השוכן בבניין.

במשפטו של בר, לשעבר ראש עיריית רמת גן, נקבע שהוא טיפל בפרויקט ליר אור בתמורה לשוחד ששילמו לו היזמים שאול לגזיאל ועמנואל ארביב, מבעלי חברת בלנטפורט שרכשה את הבניין מכונסי הנכסים שלו. המרכז האקדמי שכר כאמור את הבניין כולו, והשכיר בשכירות משנה את קומה 7 לחברת לאומי קארד ואת קומות 8 ו-9 לבנק הבינלאומי. בעקבות פרשת השוחד החליטה ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, כי המענה ההולם לשחיתות בה היו נגועים אישורי הבנייה יהיה איטום שלוש קומות (קומה 6 במקום קומה 7 כדי שלא לפגוע בלאומי קארד) למשך חמש שנים, ולאחר מכן - ייעודן למטרות ציבוריות בלבד.

בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט מאיר יפרח) דחה את ערעוריהם של בלנטפורט והמרכז האקדמי, ואילו חיות דחתה את ערעורה של בלנטפורט וקיבלה חלקית את ערעור המרכז האקדמי. חיות אומרת, כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת המשנה, אשר התקבלה במסגרת סמכותה ותוך הפעלת שיקול דעת מעמיק, בהתחשב בהוראת בג"ץ לבחון מחדש את התוכניות.

חיות מדגישה: "עברייני הבנייה עושים דין לעצמם ומעמידים הן את הציבור והן את גורמי הממסד הרלוונטיים בפני עובדה מוגמרת של מבנים החורגים מתוכניות הבנייה המאושרות. בכך פוגעים עברייני הבנייה בתכנון הראוי שעליו עמלו מוסדות התכנון ולא פחות מכך בשלטון החוק, בציבור ובסביבה. הצורך
להגן על שלטון החוק והצורך להרתיע עברייני בנייה נושאים, אפוא, משקל חשוב בבוא מוסד התכנון לשקול את אישורה של תוכנית המכשירה בדיעבד חריגות בנייה".

חיות מוסיפה: "עם זאת, השיקולים של הגנה על שלטון החוק ומניעת עידוד עבריינות בנייה אינם חזות הכל ולצידם על מוסד התכנון לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים ובהם, בפירוט שאינו ממצה: השיקול התכנוני במובנו הצר; שיקולים הנוגעים להגנה על
צדדים שלישיים; שיקולים סביבתיים ושיקולים כלכליים".

לגבי סבירות ההחלטה, מסכימה חיות עם הוועדה ועם המחוזי בנוגע לבלנטפורט. לדבריה, אין מקום להפרדה בין החברה לבין לגזיאל וארביב, שכן הפרויקט היה שלה והיא שהייתה אמורה לצאת נשכרת ממנו. "אפילו הייתי מקבלת את הטענה כי השוחד לא תרם בפועל לקידום התוכנית או לרכישת הבניין על-ידי בלנטפורט במחיר מוזל, אין בכך כדי להקהות את חומרת העבירה ואת הפגיעה הקשה בשלטון החוק ובאמון הציבור במוסדות התכנון והבנייה,
שנגרמה בשל עצם מתן השוחד", מדגישה חיות.

התמונה שונה לגבי המרכז האקדמי, קובעת חיות. בניגוד לדברי ועדת הערר ופסק הדין במחוזי, אומרת חיות שהמרכז האקדמי לא היה שותף לחוסר החוקיות שאפף את הפרויקט ופעל בתום לב - ולכן אין מקום להענישו בשל מעשיהם הפליליים של בלנטפורט ובר. "המרכז האקדמי, להבדיל מבלנטפורט, לא היה מודע לעבירות השוחד שעה שהתקשר בהסכם השכירות ולא הייתה לו כל יד בהן. כמו-כן אין לייחס לו אפשרות לצפות, במועד ההתקשרות בהסכם השכירות, כי ייתכן שהתוכנית לא תאושר עקב עבירות שוחד שיתגלו
בעתיד בקשר לפרויקט", היא אומרת. חיות גם עומדת על הפגיעה הקשה במרכז האקדמי אם הוראת האיטום תעמוד בעינה, ואומרת שאין לה הצדקה.

בלנטפורט חויבה בתשלום הוצאות בסך 60,000 שקל. השופטים יצחק עמית ועופר גרוסקופף הסכימו עם חיות. את המרכזי האקדמי ייצגו עוה"ד שרון פטל וטליה ברזל, בלנטפורט ייצג עו"ד שלום זינגר, ואת מוסדות התכנון - עוה"ד עמרי אפשטיין ועדינה פילביץ.