רבותיי, "ישראל היום" לא מאוזן

למרבה הצער, "ישראל היום" הוא עיתון בדיוק כמו השאר. ידיעות אחרונות, מעריב והארץ קבעו כי "התהליך המדיני" הוא קדוש, ואילו ב"ישראל היום" קבעו כי "שלטון החוק" הוא קדוש, וכך גם השופטים. זוהי דתו של "ישראל היום", ואין לערער על שום "פסיקה והלכה" בדת החדשה...

"ישראל היום" נותן במה ל"תחקירנים" רדודים, כמו מרדכי גילת ולשני נושאי כליו בעיתון - מיכל שבת ועוזי דיין. גילת, כזכור, היה זה שפרסם לפני יותר מעשור את ה"חשיפה הגדולה" - ה"חשיפה" על אודות הנישואים בין בתו של השר יעקב נאמן לבין יועצו של נתניהו. מעניין שאפילו נאמן לא ידע על כך... לכן כינס את בנותיו בכדי לשאול "האם התחתנה מי מהן בחשאי ולא סיפרה לו?"... כן, זהו "התחקירן המהולל", תחקירן אשר על-פי העבר והרקורד שלו יכול ללמד את אמנון אברמוביץ' ואילנה דיין כיצד לפברק ידיעות, ולהמציא סיפורי מעשיות.

יתר על כן, גילת ובן דמותו, "איש האור" דן מרגלית, כמו גם שאר "אנשי האור" בעיתון, התגייסו ומתגייסים בצורה מוחלטת, בכדי לשרת את כנופיית דורית ביניש. אין ב"עיתון המאוזן" ולו מילת ביקורת שולית אחת על בית המשפט העליון, זהו מוסד קדוש על-פי "ישראל היום". והרי תמיכה בשלטון החוק היא גם ביקורת והצעות לייעול. כידוע, אין מוסד מושלם ותמיד ניתן להציע דרכים לתיקון, מה גם שיש הרבה מה לתקן בבית המשפט העליון, שהביטוי "כנופיית שלטון החוק" נדבקה אליו, ולא בכדי. ובכן, כאמור, ב"ישראל היום" בית המשפט הוא מוסד קדוש. בכך מזכיר העיתון את הקיצונים החרדים, אשר "דתם אומנותם" ורק על-פי הדת יישק דבר.

זאת ועוד, הביטוי "שלטון החוק" הגיע לא פחות ולא יותר עד כדי דרגת דת ממש! בזמנו, כל המאמרים בעיתון היו נגד הפיצול, כולם ללא יוצא מן הכלל! כולם בקו אחד ותחת מחשבה אחת. הכתבת לענייני משפט עדנה אדטו אף פרסמה בזמנו על "פסיקות חמורות של השופט סולברג", ממש הוציאה מהבוידעם בבחינת - ראו איזה אדם (נעם סולברג) רוצים למנות ליועץ המשפטי הבא (אותו הסגנון כמו בפרשת השופט דרורי - "האיש לא משלנו, הבה נכפיש ונשמיץ אותו", זאת בכדי לגרום ללחץ על נתניהו הרופס, כדי שנתניהו ישפיע על השר נאמן לקבל את דעתם של "אנשי האור"). והנה, כאשר נבחר יהודה וינשטיין (מיותר לציין כי ב"ישראל היום" לא התייחסו לקלקולים בוועדת האיתור - ועדת אור) והתברר כי בפועל, בשל ניגודי עניינים, הוא (וינשטיין) לא יעסוק בכל ענייני המשרד (פיצול בפועל!) - שתיקה רועמת ב"ישראל היום". כנראה שהדבר אשר הפריע ל"אנשי האור" ב"ישראל היום" כמו גם ל"אליטה של רחביה" היה - "רק לא סולברג". כלומר, הכל פוליטי ואישי, אך מנומק באיצטלה של "שלטון החוק", "פגיעה בסמכויות היועץ המשפטי" ועוד נימוקים אשר הקשר בינם לבין המציאות הוא רק במוחם הקודח של "אנשי האור".

זכורות כתבותיו של גילת על "נסיונם של אנשי הימין הקיצוני להשתלט על בית המשפט העליון" (כידוע, רק לשמאל מותר "להשתלט ולמנות"); זכורים מאמריו הבולשביקיים של דן מרגלית נגד "מחרחר המלחמה הריב והמדון - דניאל פרידמן"; זכורות כתבותיהם האוהדות של גדעון אלון, דן מרגלית ומוטי גילת למזוז ולביניש ("שמש העמים"). מנגד - זכורה גם ההתנפלות המתלהמת על השופט משה דרורי, אשר "חטאו" היחיד היה ש"הוא לא משלנו", לכן גם חפרו בארכיונים ומצאו את "פשע המלחמה" שהכשיר, זאת כאשר לא דן אברך ש"ניסה לדרוס" קופאית אתיופית בחניון, לאחר שזו סטרה לו. כך ייעשה לשופט שהשר יעקב נאמן מעז להציע כמועמד לשופט בבית המשפט העליון! כך ייעשה לאיש שאינו מזוהה עם "כנופיית רחביה". וחוץ מזה, "אנחנו - 'אנשי האור' נחליט מי מתאים לבית המשפט העליון ומי לא. הציבור הרי בחר בנו"...

יתר על כן, אין בעיתון "ישראל היום" מאמר אחד או דעה אחת התומכים בביצוע הרפורמות בבית המשפט. כל הדעות שהובעו ומובעות בו הן ברוח עיתונות "פראבדה ואיזבסטיה" הסובייטיים, כלומר תמיכה מוחלטת בבית המשפט. גם את מכתבי הקוראים במדור דעות מצנזרים! לא מאפשרים לקוראים להביע ביקורת על בית המשפט. כל ביקורת של שרים וח"כים נגד בית המשפט, מתוארת ב"ישראל היום" כ"מלחמה בשלטון החוק" מצד ה"חשוכים".

אכן "הוגנים ומאוזנים" לתפארת מדינת ישראל. זוהי עיתונות-חצר במיטבה. עיתונות-חצר שלא הייתה מביישת לא את העיתונים הקומוניסטיים בסין, ולא את עיתונות החצר במדינות ערב השכנות. מאידך-גיסא, כל קופות השרצים של ביניש ובעלה יחזקאל ביניש, הקשר הפסול עם עוזי פוגלמן, השוחד ההדדי - את אלו לא יפרסמו ב"ישראל היום", שכן זוהי נגיעה ב"קודש הקודשים" וב"אישה נעלה ביותר". איך נעז לפרסם את האמת ולהראות לכולם כי "הנשיאה המלכה...עירומה"! אותו הדין ביחס לקלקולים בוועדת אור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, ניגודי העניינים בין המועמד צבי אגמון לבין יו"ר הוועדה השופט בדימוס תאודור אור (אגמון העסיק את אשתו של אור), ידידם המשותף מ"חבורת רחביה", מישאל חשין. כל זאת אסור להזכיר בעיתון ש"אומר את האמת ישר ולעניין".

ישפטו הקוראים.

"שלטון החוק ניצח" זעקו בכותרת ראשית ב"ישראל היום" לאחר שנדחה הפיצול ולא אושר. סליחה, ניצח? - מי קבע ששלטון החוק ניצח? - העם? הציבור הרחב? כידוע, הציבור הרחב הוא גם זה שבחר ב"כנופיית רחביה" לשופטי-על ולפוסקי-על במדינה. אכן, העיתון "ישראל היום" לא שוכח שהוא ישראלי, הוא רק "שוכח" לייצג את עמדות רוב הציבור הישראלי כלפי בית המשפט.

• דוגמאות לחסרונות של כוח היתר וסמכויות היתר שיש בידי השופטים ממפלגת "שלטון החוק":

המקרה של כביש 443 פשוט זועק לשמים. באים וקמים להם שופטים אליטיסטים, אשר לא משתמשים ולא נוסעים בכביש זה בכל מקרה, באים וקובעים כי "על הערבים להשתמש ולנסוע בכביש זה". סיכון ביטחוני? ובכן, זה לא בראש מעייניהם של "שופטי רחביה", "על הצבא להתאים את עצמו להחלטה", הם קובעים. אתם הבנתם את זה? שערו בנפשכם כי היה מדובר על מתנחלים - האם גם אז היו אומרים השופטים כי "על הצבא להתאים את עצמו, ולתת למתנחלים לנסוע בכבישים מסוכנים בכפרים הערביים". האם היו טוענים "שופטי רחביה" כי יש להוסיף כוחות צבא, בכדי להגן על המתנחלים? כנראה שהשאלה היא רטורית - ברור שלא! אדרבה, על-פי הסטטיסטיקה של פסקי הדין, בדרך-כלל יגידו: "לצבא יש מספיק בעיות ומשימות, ומי בכלל הכשיר את הבנייה היהודית? ובכלל, למה הם שם? למה הם גורמים לפרובוקציות מיותרות ומעסיקים את הצבא?" כן, ככה זה עובד... לכן יש צורך באיזון ההרכב המשפטי, בכדי למנוע חד-צדדיות ומצב של איפה ואיפה בין יהודים לערבים (לטובת הערבים...) כפי שמתרחש כיום.

ו"ישראל היום"? - האם שמענו את קולו בעניין זה? או שכל רצון לשינוי ולאיזון הוא בבחינת "מלחמת בני החושך בשלטון החוק" - משפט הזכור לנו ממדינות דיקטטוריות מסוימות. מדוע מכשירים בבג"צ בנייה בלתי חוקית של ערבים, אך מאידך-גיסא נטפלים לבית יהודי בודד (בית יונתן) - "בית המריבה" כהגדרת אנשי השמאל? האם זו לא הטיה פוליטית? כידוע, בשמאל הצדק תמיד סלקטיבי - אצל ערבים מותר "להלבין מאחזים", אצל יהודים - "רק להרוס ולגרש"! אכן, "מדינה ציונית ומשפטית" לתפארת הקמנו כאן.

והעיתונות? - צר לי לומר, אך עיתון הטוען בעקרונותיו כי יהיה "הוגן ומאוזן, יאמר את האמת ישר ולעניין, יתמוך (בצורה עיוורת?) בשלטון החוק"; עיתון הטוען כי יהיה שונה מהשאר אך לא עומד בדיבורו בעקרונותיו ובהבטחותיו - לא ראוי להיקרא עיתון עצמאי והוגן במדינה דמוקרטית! בשום עיתון במדינות דמוקרטיות באירופה וגם לא בארה"ב, לא נתקלתי בתופעה כזו כמו ב"ישראל היום". תופעה בה עיתון הולך בצורה כה עיוורת ואווילית אחרי המערכת המשפטית. ממש כמו העיתונים היוצאים במגזר החרדי - כל קהילה תומכת בצורה מוחלטת וללא עוררין ברב שלה (ביניש, אהרן ברק?) ובכל פסיקותיו. היכן חופש המחשבה? היכן הספקנות? היכן הביקורתיות הבריאה והנדרשת? הלאלו ירצו ב"ישראל היום" להידמות?

אני יודע, אני מסתכן, אני עומד לומר דברים אשר בגינם יפסיקו לפרסם את מכתביי ב"ישראל היום", ובכל זאת אומר את הדברים, ה"סיכון" לפי דעתי שווה ומשתלם.

אז מה היה לנו כאן?

עיתון חדש, "ישראל היום" - אשר הוקם על-ידי המיליארדר שלדון אדלסון, והבהיר לנו כי "יהיה מקום לכולם, לכל הדעות ולכל ההשקפות" - האמנם?

זכורים לי הימים של עיתוני "דבר" ו"על המשמר". זכורה לי התמיכה הגורפת שעיתונים אלה נתנו למפ"ם ולקיבוץ הארצי. זכורה לי הסיסמה "פועלי ישראל התאחדו". זכורים לי ימי הפנקס האדום ומשמעותם...

יחד עם זאת ולמרות הביקורת שהובעה במאמר, ניתן לציין הבדל בודד הקיים בין "ישראל היום" לשאר העיתונות. ההבדל הוא שלעומת מה שהיינו רגילים לקרוא ולראות בעמודי הפובליציסטיקה עד היום - דעות שמאל מול דעות שמאל קיצוני - ובכן, ה"חידוש" ב"ישראל היום" הוא שיש גם דעות אחרות. ה"חידוש" הוא שאנו קוראים גם דעות ימין מול דעות מהשמאל. "חידוש" אשר היינו מצפים כי במדינה דמוקרטית יהיה ברור מאליו.

הצעות לשיפור "ישראל היום":

• חידלו מהתמיכה העיוורת בנתניהו. ניתן לבקר אותו גם מצד ימין. לא כל דבריו, תוכניותיו ומעשיו ראויים לכך שתאמרו אחריהם אמן.

• חידלו מהתמיכה העיוורת בבג"צ, בשלוחותיו ובשופטיו. הם לא קדושים, וכך גם פסיקותיהם, הם בני אדם בדיוק כמו השאר. לפיכך, גם להם יש אג'נדה ואינטרסים משלהם. התייחסו אליהם כמו לשוטרים, לקצינים ולפוליטיקאים, הם לא שונים מהם ולמרבה הצער, לעתים אף "עולים עליהם" בהתנהגות לא אתית (פרשת ההדלפות של השופטת האינטרסנטית ליאורה גלאט-ברקוביץ') ובשיקולים זרים ולא ענייניים.

• אל תצנזרו את המכתבים שאתם מקבלים מהקוראים כאשר אלו לא מוצאים חן בעיניכם, ולא מתאימים לאג'נדה שלכם. זיכרו כי כולם ישראלים, ולכולם אמורה להיות הזכות להביע את דעתם. הצינזור של מכתבים המתנגדים לנתניהו, או לאג'נדה המשפטית של בג"צ - לא מכבד אתכם ולא תורם למושג "עיתונות חופשית לכולם", ממש לא!

• התייחסו גם לתלונות שאתם מקבלים מהקוראים. חוסר התייחסות וזלזול לא תורמים לאמון הציבור בכם. מה גם שלאחר שמיעת וקריאת התלונות, אתם חוזרים וממשיכים להתנהל באותה צורה ועל-פי אותו קו - דבר שמוכיח כי לא התייחסתם לתלונות ברצינות, כפי שנדרש לעשות. ככה לא מייצרים אמון!

• תנו גם לאנשים שלא "מקובלים עליכם" בשל האג'נדה שלהם, לכתוב מדי פעם מאמרים בעיתון. אנשים דוגמת חיים משגב, אורי שטוזמן ("איש חושך"...), אליקים העצני ועוד.

• תנו גם ל"אזרח הקטן" שאינו בהכרח דוקטור או פרופסור, לכתוב מאמרים גדולים ומקיפים (לא מכתבים), כאלה שתוכלו לפרסם אחר-כך.

• אמצו את דבריי ותראו שתהיו גם עיתון טוב יותר, וגם תגבירו עוד יותר את אמון הציבור בכם.

פתחתי את המאמר באיזכור עיתונות החצר של השמאל, היות שזה מה שאנחנו מקבלים מ"ישראל היום" - עיתונות-חצר של בנימין נתניהו.

מילא, זה ש"ישראל היום" תומכים בנתניהו - זכותם. אבל צורמת לי העובדה שהם הולכים אחריו בצורה עיוורת, ללא קשר למעשיו, ללא קשר לכך שנתניהו זז שמאלה לאחרונה. היינו מצפים לקרוא, אפילו מעט, ביקורת על התנהלותו, על מניעיו, על התקפלותו בפני ברק (פירוק וסגירת ישיבות ההסדר, פירוק מאחזים), התקפלותו בפני האליטות מהשמאל; היינו מצפים לקרוא ביקורת על רפיסותו מול ברק אובמה, והסכמתו להקפאת בנייה; ביקורת על הסכמתו לשתי מדינות לשני עמים בנאום בר-אילן השערורייתי. לפחות ציפינו לביקורת על הנשיא שמעון פרס ובחישתו במדיניות של הממשלה הנבחרת.

ובכן, כנראה שהאינטרסים העסקיים של העיתון מונעים זאת. היות ששלדון אדלסון ידיד ומקורב לנתניהו ומחזיק בעיתון, לא רוצים ב"ישראל היום" "להפסיק לינוק מהעגל". והיות שאדלסון ממשיך לשלם משכורות לעובדים, ימשיכו העובדים לרקוד על-פי החליל של הבעלים.

גם אם הבעלים של העיתון הוא ידיד של נתניהו, עדיין מותר לכתבים להשמיע ביקורת, להעלות תהיות וסימני שאלה - הרי בכך הם ("ישראל היום") טוענים כי הם שונים מהעיתונים האחרים. ובכן, מהו השוני בדיוק?