עכשיו לא תוכלו להגיד יותר "כלכלה פוליטית"

המחאה יצרה מצב הפוך ממה שקיוו מארגניה. הבולטות של הדוברים בתקשורת מהשמאל והמיקום באוהל ברוטשילד יצרו חדשנות פוליטית. גם השלטים שנשאו המוחים לא הותירו ספק שזו מחאה פוליטית שייעודה להפיל את שלטון הימין. הם קיוו להפיל את הממשלה, אולי בהיסוס מסוים, אבל המחאה שלהם, שקיבלה חשיפה תקשורתית אדירה ובכך נתנה תנופה למחאה, נתנה לליכוד ולראש הממשלה עוצמה פוליטית. עכשיו השמאל, בחטא של עצמו, והתקשורת, שהתגייסה בכל כוחה ונתנה פוש חזק להפגנה, לא יוכלו לבוא בטענות על הממשלה בנדיבותה לאוכלוסיות שונות בתואנה שזו כלכלה פוליטית. הליכוד צריך לחבק ולברך את המפגינים על שנתנו לו מתנה פוליטית על מגש של כסף, ולהתחיל לעשות עבודה יסודית כעת ולטפל בבעיות החברתיות שהועלו במחאה ולהוביל את עצמו לבחירות עם פחות טענות ולזכות בבחירות הבאות.

המחאה חיונית וצריך לחזק אותה. היא מדברת על הכיס של כל אזרחי המדינה. אומנם קשה שלא להבחין בשינוי האסטרטגיה שעשו אנשי השמאל. עד היום יצא השמאל לכיכר מלכי ישראל בתביעה מממשלות הימין לאמץ את המצע הפוליטי שלו ולקיים מגעים פוליטיים עם הפלשתינים על חלוקת הארץ והקמת שתי מדינות לשני עמים. היום, למעשה, גם הימין מאמץ את חלוקת הארץ והקמת שתי מדינות לשני עמים. הימין היום יאמץ כמעט את כל המצע של השמאל, ומי שביצעו עד היום את הוויתורים הגדולים בחלוקת הארץ היו ראשי ממשלה מהליכוד, או אלה שעזבו כבר את הליכוד.

לא זכור לי שהסופרים למיניהם שהגיעו למחאה ברוטשילד הביעו תמיכה גלויה או סמויה במאבקה של ויקי כנפו שצעדה ממצפה רמון עד ירושלים. אלה הדברים שנתנו למחאה אופי פוליטי מיוחד. מי שבאו למחאה הם אנשים עם אוריינטציה פוליטית בעבר ובהווה, הנוער העובד והלומד והשומר הצעיר. הגופים הללו ודומיהם לא רוצים בראש ממשלה שלא מקדם את האג'נדה שלהם. תושבי הפריפריה זועקים תמיד על היעדר תעסוקה הולמת ביישוביהם ועל האבטלה הגואה. אבל מה, אף אחד לא התעניין בהם. אולי המחאה הזאת היא שהשמאל החליט לאמץ את המצע החברתי של הליכוד בזה שהוא התחיל לגעת בנקודות הרגישות של החברה. הרי מה שהפך את ערי הפריפריה למעוז של הליכוד, היא תוכנית שיקום שכונות חברתית ופיזית שיזם בשנת 1977 מנחם בגין ז"ל, לאחר שהביס את השמאל בזכות תושבי ערי הפיתוח ושכונות המצוקה, ועד היום זוכרים חסד לאיש ולמפלגתו ומאמינים בדרכי הליכוד. אבל המחאה הזאת נותנת מכה קשה וכואבת בבטן הריקה של הליכוד שחייב להתאושש מיד ולהושיט יד חופשית כעת ולחלץ את המשפחות השרויות במצוקות חברתיות על-ידי יוזמה נבונה שתגרום להם לצאת מהעוני לעצמאות כלכלית.

האמת, אין בתים בתל אביב, ולא נראה לי שמישהו מוכרח לגור דווקא בתל אביב. יש ערים הסמוכות לתל אביב, במרחק נסיעה של עשרים דקות לערך. אין ספק שמחירי השכירות של הדירות זינקו גם מכך שדרום תל אביב הפכה לעיר הבירה של מהגרי עבודה מאפריקה.

לא בטוח שאם המחאה הייתה מתחילה ביוזמת תושבי הדרום או צפון הארץ הייתה התגייסות מאסיבית של כלי התקשורת בשידורים חיים. נדמה היה שאוטוטו הולך לקרות אסון של קריסת השלטון, בסגנון של כיכר תחריר, למרות שאין קשר כלשהו ביניהם - כך הציגו את המחאה.

התקשורת הצבועה והפרשנים הצבועים שמרוויחים הון עתק, רק בזה שהם קוראים בטלפרומטר, פתאום הם נהיו עניים ואין להם מספיק כסף בשביל לסגור את החודש, כאשר הם מרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש. הם נהיו עניים ואומללים יותר מאנשים שהולכים לישון לעתים קרובות רעבים. לא אהבתי, בלשון המעטה, את החגיגה התקשורתית של הפרשנים והמגישים שעשו צחוק ממצוקה אמיתית שלנו. הם התחרו במילים איך להגדיר מהי מצוקה. חבל שלא שאלו את הכתבים של המהדורות שלהם, שעושים עבודה קשה ומרוויחים משכורת המשתווה לאש"ל של המגישים והפרשנים והצבועים, וזה לא מעיק עליהם. אם הם באמת אמיתיים, שידרשו קודם כל אצלם במערכת שיפור בשכרם של הכתבים, שבזכותם המגישים עושים את ההצגות העלובות וגורפים הון עתק.

השלטון המקומי, חסר ההיגיון הבריא, בהתגייסותו למחאה יצר במו ידיו את המחאה הבאה - סירובי תשלומי מס על חברות ביטחון ועוד, שאין להם תועלת לציבור. הן הוקמו ביוזמת ראשי הערים. אבל מה לעשות, הרי אמרתי כבר שהכל פוליטי. הם רצו לזכות בתהילה תקשורתית ולהשתתף בפסטיבל הצביעות שמתקיים בשדרות רוטשילד על חשבון המצוקות של כולנו. באים כל מיני אנשי ציבור ואילי הון, שיש להם עניין בכל מיני דברים, להשקיט את המחאה שחלילה לא תגלוש למחוזותיהם.

מה שעוד עצוב היה לי לשמוע זה את חברי הכנסת מהמפלגות השונות שמרוב להט פוליטי ולא מחושב הבקיעו לעצמם גול עצמי ופגעו באושיות הדמוקרטיה. במצבים כאלה מצופה מאדם שמגדיר את עצמו כמנהיג, לנהוג במשנה זהירות. במקום לחלק עצות לא ישימות בתקשורת, אך ורק בשביל לזכות באהדה פוליטית מיושבי המאהלים, אמרו דברים מטופשים שיש בהם מין סוג של זלזול באינטליגנציה של הציבור. כולנו יודעים שתוך שבועיים לא ניתן לבנות שום דירה ושזו הצהרה שאינה במקום ובלתי ישימה. לא סתם מידרדר האמון של הציבור בחברי הכנסת. אפילו אם יבנו בשיטה מתועשת, זה ייקח תקופה די ארוכה. רוצים דירה ולא צריף.

נקווה שהפוליטיקאים יתגברו על יצרם הפוליטי ותאוות השלטון, ולא יוליכו שולל את הציבור ובכך לא יזיקו לכנסת ולדמוקרטיה. דרוש מהם קצת שיקול דעת, אם הם לא מסוגלים להרבה.