הבחירות הקרובות בישראל הן בחירות בין שתי תפיסות אידיאולוגיות דתיות, כאשר הציבור הישראלי מתבקש לבחור בין החזון המשיחי נוצרי אוונגליסטי של ראש הממשלה, לבין חזרה לערכים יהודים ציוניים. בשני העשורים האחרונים השתלטו בצורה גסה על מדינת ישראל ערכים שמקורם בתרבות הפרוטסטנטית ואינם קשורים ליהדות או לתנועת הציונות. התהליך הזה שהתחיל בשנות ה-80 הוביל לשינוי משמעותי בתרבות של החברה הישראלית וכן לשינוי בהתנהלות המדינית של ישראל. מבלי להרגיש עברנו מחברה שבה הצניעות היא ערך מקודש לחברה שמקדשת את ההון והכסף, מחברה שבה ערבות הדדית היא ערך עליון לחברה אינטרסנטית של תוכניות ריאליטי ומחברה רודפת שלום לחברה שלא מסוגלת לקבל את האחר. המחאה החברתית הייתה בדיוק כנגד הערכים הזרים האלה ובבחירות הקרובות הציבור צריך להצביע בעד יהדות וציוניות ולצאת נגד המדיניות הדורסנית של נתניהו והממשלה שלו.
החזון הנוצרי של הימין
בתרבות הפרוטסטנטית ההון הוא ערך מקודש, ובני האדם נשפטים בעיקר על-פי מידת ההון שהם מחזיקים ועוצמתם הכלכלית. אדם עשיר נחשב גם לאדם קדוש, ולכן השאיפה האולטימטיבית של הנוצרים הפרוטסטנטיים היא להתעשר, גם כאשר הדבר בא על חשבון הזולת. אדם בתפיסה הנוצרית הזאת צריך בראש ובראשונה לדאוג לעצמו, והדאגה העצמית צריכה לבוא על חשבון כל דבר אחר. עוני לעומת זאת הוא סמל של כישלון מוסרי חברתי, ולכן לא צריכה להיות רחמנות על אנשים עניים שאינם "מתאמצים" לעמוד על רגליהם לבדם. נתניהו והימין, שמקבלים תרומות רבות מהנוצרים האוונגליסטים, אימצו את התפיסה הזאת, ולכן ראש הממשלה מתגמל את העשירים וממשיך להתעמר בחלשים שאינם מצליחים להתפרנס בכבוד. בעלי ההון הפכו בשלטונו של נתניהו למקודשים בעוד שאר העם, שאינו מסיים את החודש, נזנח על-ידי ראש הממשלה ומקבלי ההחלטות. נתניהו זנח לחלוטין את ערכי היהדות שהם היסודות של מדינת ישראל ושל התנועה הציונית ובחר לקדם ערכים זרים שפוגעים בכולנו. נתניהו שאב מהגישה הנוצרית גם את התפיסה המדינית שלו, כאשר במקום לאמץ ערכים של שלום הוא בחר בגישה דטרמיניסטית משיחית שמובילה למלחמה. הנוצרים האוונגליסטיים מאמינים שהעם היהודי נמצא בארץ ישראל עד לגאולה הנוצרית, ומבלי לשים לב גם אנחנו אימצנו את הגישה הזאת כאשר אנחנו מצפים לפתרון משיחי של הסכסוך הערבי ישראלי במקום לקחת את העתיד שלנו בידינו ולפעול למען פתרון מדיני בר קיימה.
החזון היהודי ציוני של השמאל
ביהדות לעומת זאת שולטים ערכים אחרים הן בתפיסה הכלכלית חברתית ששמה דגש על שוויון קהילתיות וערבות, והן בתפיסה המדינית שמדגישה את הצורך ברדיפה אחר שלום. אבות הציונות כולל הרצל ז'בוטינסקי ובן-גוריון דגלו בחברה שוויונית, הטיפו לערבות הדדית ועזרה לחלשים וחתרו תמיד ליישוב הסכסוך עם שכנינו הערבים, למרות שהם היו מודעים לקשיים. "מדינת אלטנוילנד" של הרצל הייתה החלום הציוני שהנחה את כל אבות ותנועת הציונות ו"חברת המופת" שלו הייתה החברה שאותה ניסו לייצר כאן. בחברת המופת שלטו הערכים של ערבות הדדית שוויון ועשיה למען הזולת, ואין שם שום אזכור לערכים האינדיבידואליסטים התחרותיים שנתניהו מקדם. בחברת המופת הציונית לא היה מקום לנהנתנות, לא היה מקום לניצול עובדים ולא היה מקום לפגיעה בחלשים, דברים שאותם נתניהו זנח לחלוטין.
שלי יחימוביץ לעומת זאת מחזירה אותנו לערכים האלה, כאשר גם בחיים האישיים שלה וגם במשנה המדינית והכלכלית שלה היא חוזרת לאותה אלטנוילנד. צניעות, קידום של חברה שוויונית יותר, קידום של צדק חברתי כלכלי ורדיפה אחרי שלום, הם המהות שלנו כיהודים והגיעה הזמן שנלחם שוב על הערכים האלה שחסרים כל כך בחברה הישראלית.
בבחירות הקרובות החלטתי לבחור בערכים יהודים ציוניים, ואני מקווה שאזרחי ישראל לא יסחפו שוב אחרי הערכים הזרים והאכזריים שנתניהו דוחף ומקדם.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
