נבואה על פרוץ מלחמת העולם הראשונה

זאב ז'בוטינסקי התעניין מאוד בהוויית הצבא והמלחמה. על-פי מה שכתב ופעל, הוא היה מצוי בשיח הצבאי הגלובלי של מִפנה המאה, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כשנתיים וחצי לפני שפרצה "המלחמה הגדולה",¹ הוא ניבא את התפרצותה ואת מהלכיה. על-פי מאמרו, "הורוסקופ", שהתפרסם ב-1 בינואר 1912, הוא היה ער לתחזיתו של התיאורטיקן הצבאי הגרמני, הברון פילדמרשל קולמר פון דר גולץ. בספרו "אומה חמושה – הוויית הצבא וניהול מלחמה" (1883)², הוא חזה שבמלחמה הבאה יהיה צורך להעמיד את כל משאבי המדינה לרשות הצבא; וכן היה ער לנאומו המפורסם (1890) של רמטכ"ל צבא פרוסיה וגרמניה במשך שלושים שנה, פילדמרשל הלמוט פון מוֹלטקֶה הקשיש, בן התשעים, בו הכריז ששילוב של התפתחויות חברתיות וטכנולוגיות יסיימו את עידן מלחמות הקבינטים, ויחליפו אותן מלחמות לאומיות; ולתחזית של התיאורטיקן הקומוניסט, פרידריך אֶנגֶלס, מ-1887, שהנשק המודרני יגרום לאינטנסיביות רבה של המלחמה הבאה, שהיא תִדמה יותר לטבח, מאשר למלחמות הקלסיות, שיילחמו בה שמונה מיליון חיילים, שתארך שלוש שנים, שתגרום להרס פיסי ולתוהו ובוהו חברתי ומדיני. אנגלס אף ייחל למלחמת עולם ולהרס הסדר הקיים, כי על חורבותיו יקום סדר קומוניסטי חדש.³ למרות שהיה אנטי-קומוניסט, זה היה גם אורח מחשבתו של ז'בוטינסקי, שקיווה לתבוסת רוסיה ולכינון משטר דמוקרטי וליברלי בה, וכן לתבוסת טורקיה ולבניית תשתית למדינה יהודית בארץ ישראל.⁴

בעת שפרסם ז'בוטינסקי את המאמר, התחוללה מלחמה בין איטליה לטורקיה (29 בספטמבר 1911 – 18 באוקטובר 1912). איטליה כבשה את הפרובינציות הטורקיות טריפוליטניה, פזאן וקירנאיקה, שביחד יצרו את לוב המודרנית. כמו-כן כבשה את האי רודוס ואת האיים הדודקנסיים בים האגאי, ליד אנטוליה. למרות שבמלחמה זו לא היו מעורבות המעצמות, הייתה לה חשיבות רבה בכך שהיא עִרערה עוד יותר את מעמדה של האימפריה העות'מאנית בבלקן, והעצימה שם את התחושות הלאומיות.

ההתעוררות הלאומית בבלקנים גרמה שם לשתי מלחמות. בייחוד הושפעה מכך סרביה, שהייתה ממלכה-גרורה של הקיסרות האוסטרו-הונגרית. היא שאפה להינתק מן החסות, לכבוש שטחים שבהם התגוררו בני העם הסרבי, ולכונן את "סרביה הגדולה". בסכסוך הפריפריאלי הזה, בין אוסטרו-הונגריה לסרביה, נדלק הגפרור שהצית את להבת מלחמת העולם הראשונה, בבחינת הקש ששבר את גב הגמל. אך לאו-דווקא הבעיות בבלקן הוליכו את שתי מעצמות-העל האירופיות, בריטניה וגרמניה, למלחמה – שאליה הם נגררו על-ידי אוסטרו-הונגריה וסרביה – במועד המסוים שפרצה, ושספק אם היה נוח לשתיהן.

במאמרו, ניתח ז'בוטינסקי את התהליכים המאקרו-אסטרטגיים שיובילו לפי הערכתו, באופן דטרמיניסטי, למלחמה אירופית, שבהכרח תתפתח למלחמת עולם.

את התהליך היסודי לפרוץ מלחמת עולם הניעו, למרבה הפרדוכּס, בצד גורמים רבים אחרים, פרסומיו של התאורטיקן הצבאי האמריקני, אדמירל-משנה אלפרד ת'ייר מהאן, בשלושים השנים שבין 1883 ל-1913, פרסומים, שבהם כמסתבר היה ז'בוטינסקי מצוי. מהאן קבע ששום מעצמה לא שמרה על כוחה בהיסטוריה, בלא שהייתה לה שליטה בים. לכן אתונה ניצחה את פרס בימי קדם, לאחר שהשמידה את הצי שלה בקרב סלמיס (480 לפנה"ס); לכן הרומאים ניצחו את קרתגו, וחניבעל, שהגיע לאיטליה שלא דרך הים, אלא במסע דרך האלפּים, הובס אחר כך בקרב זאמה (202 לפנה"ס); לכן ניצחו האנגלים את צרפת, ונפוליאון, למרות גאוניותו הצבאית, הובס בעת החדשה על-ידי האדמירל הבריטי הוריישו נלסון, בקרבות הימיים באבוקיר (1798) וטרפלגר (1805). הניצחון הבריטי בטרפלגר הנציח, לפי מהאן, את שליטתה הימית המוחלטת של בריטניה בימים, עד מלחמת העולם הראשונה. מהאן לא רק ניתח את אבני היסוד של העוצמה הצבאית, אלא גם צידד בהפעלת כוח צבאי להשגת מטרות לאומיות. במאמר בשם "ההבט המוסרי של מלחמה", הוא כתב ש"התנגשות הוגנת" בין אומות היא "בלי ספק חוק המבשר קידמה". במאמר אחר הוא כתב שאין דבר "מסוכן יותר לעתיד גזענו" מן המגמה הצעקנית הנוכחית "המסרבת לראות במקצוע השימוש בנשק, במלחמה" את מקור "האידיאל ההרואי".

השילוב בין תבונה מאקרו-אסטרטגית לבין אידאולוגיה לאומנית-מיליטריסטית, מצא אוזן קשבת בקרב מנהיגים ואנשי צבא, בייחוד בבריטניה ובגרמניה. קיסר גרמניה ומלך פרוסיה הצעיר, המיליטריסט ובעל ההשכלה הטכנולוגית, וילהלם השני, הושפע ממהאן. הוא הזמין את תת-האדמירל האמריקני לסעודת ערב על סיפון היכטה שלו, ושוחח אתו על אסטרטגיה ימית. בפקודת הקיסר הונפק עותק מספרו של מהאן "השפעת הכוח הימי על ההיסטוריה", לכל אחת מאניות הצי הגרמני, כדי שהמפקדים הימיים הגרמנים יהיו מעודכנים בתיאוריה החדשה. תיאוריית מהאן הניעה את גרמניה לבנות צי גדול, במקביל לחדירה אימפריאליסטית מואצת במערב ובמזרח אפריקה; חדירה למזרח התיכון, תוך טיפוח ידידות עם טורקיה; כיבוש איים במערב האוקיינוס השקט ויצירת שני משברים עם צרפת ובריטניה לגבי השליטה במרוקו. מהלכים אלה הניעו את בריטניה לחדש את הצי שלה. החל מרוץ חימוש יקר בין כל המעצמות האירופיות, ובייחוד בין גרמניה לבריטניה. לפי ברברה טוכמן, ספרו של מהאן "נטע בקיסר, בעוצמה שהיו לה השלכות מרחיקות לכת על ההיסטוריה העולמית, את הרעיון שעתידה של גרמניה צפוּן בים".

גם ראשי המדינה ומערכות הביטחון של בריטניה וארה"ב הושפעו מאוד ממהאן, ושכללו את הציים שלהם על-פי תורתו. הפרסומים על מרוץ החימוש השפיעו על דעת הקהל בבריטניה, והתוצאה: יצאו לאור ספרים בדיוניים והועלה מחזה מצליח על פלישה גרמנית לאי. זאת למרות שוועדה מלכותית בנושא קבעה שלא ניתן לבצע פלישה מוצלחת לאי.⁵

לא רק וילהלם השני אלא גם ז'בוטינסקי קרא את מהאן והבין את השלכות ההגות שלו. הוא כתב במאמרו, עוד לפני שהמלחמה האיטלקית- עות'מאנית הסתיימה: "לאירופה צפויה מלחמה גדולה, אותה מלחמה שהעולם כה מפחד ממנה ובו בזמן מחכה לה בסקרנות חולנית. מלחמה במרכז אירופה בין שתים (או יותר) מעצמות תרבותיות, ממדרגה ראשונה, המזויינות בכל הטכניקה השגעונית של זמננו, בהשתתפות חיל היבשה, הים, התת-ים והאוויר, במספר קורבנות אדם שלא ישוער ובהפסדים כספיים ענקים כאלה, שספרות החשבון לא יספיקו להם. מלחמה מוכרחה לפרוץ בין אנגליה וגרמניה. השאלה רק אם תצטמצם בין שתי המדינות הללו בלבד... אין למנוע את המלחמה כשם שאין למנוע ערב אחרי יום. על כך אי-אפשר שתהיינה שתי דעות".

ז'בוטינסקי ניתח במאמרו את מקור עוצמתה של בריטניה: "שלטון גמור בימים. אלמלא הוא, לא היה יכול האי הקטן המוקף ערפילים, לא לכבוש ולא להחזיק את כל השטחים הענקיים המאוכלסים במאות מיליונים והרחוקים רבבות מיל מן המרכז... איבוד השלטון הימי הוא ראשית הסוף. מגוחך לחשוב שאנגליה תשלים עם כך". מקור עוצמה נוסף: שליטה נבונה על כל מושבותיה, כל מושבה לפי מאפייניה וצרכיה. אבל, לדבריו, גרמניה "רוצה להתחרות עם שליט האוקיאנוסים. המדיניות הגרמנית נגררת כאן יותר אחרי אמביציה של מנהיגיה מאשר אחרי הצורך האמִתי". הוא העריך שבגלל רצונה של גרמניה לא ליפול בעוצמתה מבריטניה, ובגלל רצונה של בריטניה לנטרל את האיום על הדומיננטיות שלה בימים, תפרוץ מלחמה בין שתי המעצמות שתגרור לפחות את כל מדינות אירופה.

"בשדה מלחמה גדולה תתמלא אווירת שיגעון מדבקת. בעומק הנשמה יתעוררו חושים נסתרים, שאיפות מדוכאות, קולות-תאווה יתפרצו, חשבונות ישנים יעלו על השולחן. האווירה תהיה סוערת, ופתאום מי שהוא יצעק בקול וידחוף את שכנו. זה יתעורר ויגיב, והכל מוכן כבר, הכל נדלק וההיאבקות העולמית התחילה".⁶
למרות התוצאות הנוראות של מלחמת ההשמד שחזה, הבין ז'בוטינסקי גם את הפוטנציאל החיובי הגלום בה: אם רוסיה תובס, ניתן יהיה לחולל במשטר שלה שינויים יסודיים. זאת תהיה עמדתו של ז'בוטינסקי במלחמת העולם הראשונה, אחרי שנתיים וחצי – למנף אותה לסיוע בהגשמת המטרה הציונית. הוא אף פרסם מאמר ברוסיה, שבו הוא ייחל לה להפסיד. גם זה היה קו אופי שלו כל חייו: חתירה לאמת והוצאתה לאור, ללא מורא וללא משוא פנים. קו אופי זה המתאים לנביא, התנקם בו כפוליטיקאי.

על-פי תיאורו של ז'בוטינסקי את התפתחות המלחמה הצפויה, מסתבר שהוא התעמק בששת הכרכים של בלוך, הוגה הדעות הצבאי, הבנקאי היהודי-פולני שטען כי אופי המלחמה השתנה. הסיבות לכך היו: א. השכלולים באמצעי הלחימה – מקלעים אוטומטיים,⁸ אבק שריפה ללא עשן, וארטילריה משופרת – גרמו לעליית כוחה של ההגנה. לפיכך תם עידן התמרון בקרב.⁹ ב. התפתחות הצבאות הלאומיים ההמוניים, מאז המהפכה הצרפתית. מסקנה: המלחמה הבאה, אם תפרוץ, תהיה בעלת אופי סטטי, סדרה של מעשי טבח נוראים, כפי שחזה פרידריך אנגלס עשרים ושתיים שנים לפניו; מלחמת חפירות ארוכה ויקרה מאוד, שתסתיים בקטסטרופה וללא הכרעה צבאית. היא תביא לשיתוק המערכת הכלכלית, תפגע במרקם החברתי והפוליטי, תביא "התמוטטות של כל מבנה החברה" ותחולל מהפכות עממיות. לפיכך, לראשי המדינות לא יהיה כדאי ליזום מלחמות וממילא הן לא תיזומנה אותן.¹⁰

ארבע שנים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ושנתיים לפני שז'בוטינסקי פרסם את מאמרו, פרסם, בעקבות בלוך, הסופר הבריטי הנודע נורמן אנג'ל,¹¹ ספר בשם "האשליה הגדולה", שזכה להצלחה אדירה. טענתו המרכזית הייתה שהמלחמות חלפו מהעולם, משום שבעידן המתועש המודרני אפילו המנצחים במלחמה מפסידים הרבה יותר משהם מרוויחים, ולכן לא יפעלו נגד האינטרסים של עצמם.¹²
גם הרצל נתפס לחלום קץ המלחמות: "האיש הממציא חומר נפץ איום, עושה יותר לטובת השלום מאלף מטיפים בעלי כוונות עדינות".¹³

תחזיותיו של בלוך התאמתו במלחמה הבורים הראשונה (1880–1881) והשנייה (1899–1902) בדרום אפריקה, שבהן הסב הכוח הבורי הקטן אבדות כבדות לצבא הבריטי, עד שנכנע.¹¹ וכן במלחמת רוסיה–יפן (1904–1905), שבה הפתיעה יפן את העולם והביסה את רוסיה.¹⁵ התבוסה הניעה את מהפכת 1905 של הסוציאליסטים והליברלים הרוסים להפיל את שלטון הצאר, ניקולאי השני. המהפכה אומנם דוכאה, אך ניקולאי השני וחברי ממשלתו למדו את הלקח. חצי שנה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה הגיש חבר מועצת המדינה הרוסית, פיוטר דורנובו, תזכיר לצאר, ובו קבע כי לרוסיה יש אינטרס למנוע מלחמה. למרות זאת, לאחר שאוסטריה-הונגריה הכריזה מלחמה על סרביה (28 ביולי 1914), קידמה רוסיה את צבאה לגבול, ודחתה אולטימטום של גרמניה להרחיק משם את צבאה. כך, דווקא ניקולאי השני, שאימץ לכאורה את תיאוריית בלוך, גרם להתגלגלות סכסוכי-מלחמה אזוריים, למלחמת עולם. רגש הכבוד האישי הלאומי והצבאי גבר על ההיגיון.

למרות שבלוך חזה היטב את מהלכי המלחמה, הוא טעה בהערכתו שהיא לא תפרוץ, משום שהוא שם את מבטחו, כהרצל, ברציונליות של המדינאים והמצביאים. גם ג'ק לונדון ונורמן אנג'ל טעו מאותה סיבה. בלוך ואנג'ל, פציפיסטים ליברלים, שהאמינו בקִדמה ובהתפתחות המוסרית של המין האנושי, העריכו שהשוק החופשי והקפיטליזם ישמשו חסמים בפני מלחמה, וטעו. לעומת זאת ז'בוטינסקי צדק, משום שגיבש תפיסה אינטגרלית, בין תיאוריית מהאן לתיאוריית בלוך, והבין שההיגיון הוא רק אחד הגורמים בהליך קבלת ההחלטות. הוא היה ער לרוח התקופה ולקח בחשבון את הגורם האי-רציונלי. היו אלה השנים, בהן אבי הפסיכואנליזה, היהודי-אוסטרי זיגמונד פרויד, גילה את התת-מודע; הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה המליך על התרבות המערבית את אל המוזיקה, התיאטרון והשיגעון הדיוניסוסי; הפילוסוף היהודי-צרפתי הנרי ברגסון ביסס את המושג "כוח החיים" ("אלן ויטל"), שהניע מדע חדש של פסיכולוגיה חברתית לבדיקת תפקיד הרגשות והאינסטינקטים, כבסיס להתנהלות האנושית; הפסיכולוג והסוציולוג הצרפתי גוסטב לה בון, פרסם את מחקריו על הפסיכולוגיה של ההמון. אחד מהמחקרים רבי ההשפעה ביותר של התהליכים התודעתיים הפועלים בהקשר הציבורי, היה ספרו של לאונרד הובהאוס "דמוקרטיה ותגובה", שפורסם ב-1904, ובו המִמצא ש"לאדם הממוצע אין זמן לחשוב ושהוא לא יתאמץ לעשות זאת אילו היה לו זמן".¹⁶ לכן אין לסמוך על הגיונם של "הבלתי חושבים". אז הוכרה לפתע התנהגות-העדר כיֵשות, הודות לרופא המנתח ווילפרד טרוטר, שחקר במקביל התנהגות חברתית, בעקבות פרסומיו של לה בון, ושטבע ב־1908 וב־1909 את המושג "אינסטינקט-העדר", במאמר בשני חלקים, שפרסם בשם זה, ובמהלך המלחמה בספרו הפופולרי "אינסטינקט העדר בשלום ובמלחמה" (1916). הוא מצא שההתנהגות האנושית-החברתית נובעת מאותה באר אפלה של התת-מודע, שגילוייה ציינו את סוף המאה הוויקטוריאנית. הוא ראה את התת-מודע ככוח נעדר כל אינדיבידואליות, רצון ושליטה עצמית. הוא בלתי רציונלי, חיקויִי, פחדני, אכזרי וניתן להשפעה, משום שהיצר הטבוע באדם זקוק לאישור קבוצתי, הוא נתון לחסדי הכוח האי-רציונלי, והוא פגיע לתגובה העדרית. לאדם, לפי טרוטר, יש שלושה יצרים בסיסיים: הזנה, מין ועדר. יצר העדר מופיע בעיקר במצבי סכנה.¹⁷

אחרי כשישים שנה שגו ראשי מדינת ישראל, צה"ל ואגף המודיעין במטכ"ל, את השגיאה שממנה נמנע ז'בוטינסקי: הם העריכו כי ב-1973 לא תפרוץ מלחמה, מאחר שהיא עומדת בניגוד להיגיון. אחרי תשעים שנה בדיוק קיבל הפסיכולוג הישראלי-אמריקני, דניאל כהנמן, פרס נובּל לכלכלה, על פיתוח תורת הערך, המפתחת את התובנה של ז'בוטינסקי בתחום קבלת ההחלטות, לכדי תיאוריה מדעית.

המודעוּת שמלחמה גדולה ממשמשת ובאה, והתובנה שעל היהודים להיות יותר לוחמים ופחות מתפלפלים, הניעו את ז'בוטינסקי ב־1913 לתרגם ולעבד לנוסחה מקוצרת את הרומן ההיסטורי "אספרטקוס", מאת רפאל ג'וביניולי, שעסק במרד העבדים השלישי נגד הרפובליקה הרומית, בין השנים 71 ל-73 לפני הספירה. ג'וביניולי לחם בצבא גריבלדי לשחרור איטליה. גריבלדי כתב לפקודו מכתב תודה על יצירתו, שהיוותה עבורו השראה.

השיחות של ז'בוטינסקי עם מרקו ברוך, המחקרים של בלוך ומהאן, והזעזוע שעבר בביקורו בקישינב לאחר הפוגרום, יחד עם תובנותיו המוקדמות, אותן הביע במועדון הוויכוחים בברן על "ליל ברתולומאוס" הצפוי ליהודים, גיבשו את תפיסת הביטחון של ז'בוטינסקי, שאלה עקרונותיה:

א. המלחמה והאלימות הן תופעות קבועות שלא ניתן לחסלן.
ב. האנטישמיות היא תופעה מתמדת שלא ניתן לחסלה.
ג. הטכנולוגיה הצבאית המתפתחת ללא הרף, המאפשרת להשמיד עמים, תשמיד אותם או לפחות תפגע בהם קשה.
ד.לפיכך:

1) מרחפת סכנה השמדה על העם היהודי כאן ועכשיו.
2) יש לרכז את היהודים בארצם ההיסטורית ולכונן מדינה ריבונית, כדי לנטרל את סכנת ההשמדה.
3) יש לנצל את כל הנסיבות, ובעיקר את המלחמות, למטרה זאת.
4) יש לפתח בעם היהודי תרבות לחימה, כפי שהייתה לו מאז ראשיתו ועד חורבן בית שני.

אסוננו היום, בשנת 2023, שתלמידו הגדול של זאב ז'בוטינסקי, דוד בן-גוריון, לחם בו עד חורמה והשמיץ אותו ואת דרכו מסיבות פוליטיות, וכשהבין את תור ז'בוטינסקי אחרי עשרים שנה היה מאוחר מדי. ראשי הממשלות מנחם בגין ויצחק שמיר, שהיו לכאורה תלמידים גלויים של ז'בוטינסקי, לא הבינו את תורת הציונות האסטרטגית שפיתח וכשהיו ראשי ממשלות לא עשו דבר ליישמה. ולראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו, שאביו היה מזכירו של ז'בוטינסקי, הובהרה התורה על-ידי כותב שורות אלה. נתניהו הבין אך סירב ליישמה משיקולים פוליטיים מוטעים כפי שהוא, אני מקווה, מבין בעצמו, ועל כך על כולנו "במחיר החיים לשלם" (רחל) על מעט הדבש שטעם.
_________________

בשבוע הבא: פציפיזם ומלחמה; נִטרול איומים על אומה; הליקוי במלחמת לבנון הראשונה; ממשיכי ז'בוטינסקי, מנחם בגין ויצחק שמיר, לא הבינו את ז'בוטינסקי, וגם נתניהו אינו מבין; המלחמה קודמת לגאולה; כדי לכונן מדינה ולמנוע את קריסתה, הכרח להילחם; פרוץ מלחמת העולם הראשונה הפתיע את ז'בוטינסקי; הפרדיגמה התרבותית האנגלו-אמריקנית במאה העשרים; ההבדל בין הבנה טקטית להבנה אסטרטגית; סימנים מבשרים לשואה.

1. כך כינו בני התקופה את מלחמת העולם הראשונה. השם "מלחמת העולם הראשונה" נטבע בשנת 1920 על-ידי העיתונאי סגן אלוף צ'ארלס רפּינגטון 2. בספרוRepington, Charles, "The First World War, 1914-1918", London: Constable 1920.
Das Volk in Waffen, ein Buch über Heerwesen und Kriegführung unserer Zeit. Berlin, 1883.
3. Anatoly Karlin Site, Prophet of the Great War, 5 May 2010.
4. זאב ז'בוטינסקי, סיפור יָמַי, פרויקט בן-יהודה.
5. יהושפט הרכבי, מלחמה ואסטרטגיה, מערכות 1990, עמ' 170-168; ברברה טוכמן, שם, עמ' 156–159, 434; טל טובי, גאופוליטיקה: הגות, היסטוריה ומעשה, אוניברסיטת חיפה 2008, עמ' 17, 24–25; A. T. Mahan, The Influence of Sea Power Upon History, 1660-1783, Project Gutenberg; St. John, Ronald B. "European Naval Expansion and Mahan, 1889–1906". Naval War College Review 1971 23(7): pp. 74–83.
6. אודסקיה נובוסטי, 1 בינואר 1912. התפרסם בעברית בהד-ירושלים ב-1940 במלאת ששים שנה להולדתו, נמצא בארכיון ז'בוטינסקי.
7. סיפור יָמַי, שם.
8. בשנת פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, שהיא שנת סיום מחקרו של בלוך, רשם האמריקני, ריצ'רד ג'ורדון גאטלינג, פנטנט על מכונת ירייה. בשנת 1883 המציא חירם מקסים מקלע שכינויו היה "מברשת הצבע של השטן". בשנת 1912, שבה פרסם ז'בוטינסקי את מאמרו, הופיע המקלע המודרני ויקרס. Lt. J. T. Holmes, Machine Guns…from, Site Popular science
9. התפתחות בתורה הצבאית שהגיע לשיאה בימינו אלה, ועל כך מתקיימים בישראל דיונים וחילוקי דעות רבים.
10. יהושפט הרכבי, "מלחמה ואסטרטגיה", מערכות, 1990, עמ' 592-591.
11. בשנת 1933 הוא זכה בפרס נובל לשלום. היה חבר המועצה המבצעת של חבר הלאומים ושל מועצת השלום הלאומית.
12. פול קרוגמן, "זהירות, אשליה גדולה לפניכם", הארץ, 20 באוגוסט 2008.
13. הרצל, "היומן", כרך א', עמ' 13.
14. שמואל שניצר, "הרפתקאות אפריקניות", עמיחי, תשי"ט, פרק ל"ב.
15. The Site of The Russo-Japanese War Research Society.
16. Hobhouse, L. T, Democracy and Reaction, London T.F. Unwin, 1904
17. Trotter, W., “Herd instinct and its bearing on the psychology of civilized man - part 1”. Sociological Review, July 1908.
Trotter, W., “Herd instinct and its bearing on the psychology of civilized man - part 2”. Sociological Review, January 1909.
Trotter, W., Instincts of the Herd in Peace and War - 4th impression, with postscript. New York, MacMillan, 1919.