אף אחד, מלבד אישתו, גם לא בני משפחתו, אינו יודע מה "זאק" עושה בבסיס הצבאי האמריקני בו מוחזקים מאות אסירים בעקבות המלחמה של ארצות הברית בטרור. בראיון לסוכנות הידיעות AP מספר "זאק" על התרומה שלו לקשר שבין האסירים לצבא האמריקני.
"זאק", ממוצא ים-תיכוני, הוא היועץ לענייני המזרח התיכון במתקן הכליאה השנוי במחלוקת גואנטנמו שבקובה. כאזרח העובד בצבא האמריקני, פוגש זאק את האסירים ומסייע לאמריקנים להבין אותם. לדבריו, עזר בהבאתם של ספרים לספריית הכלא, בשיפור מזון האסירים ובקישור בין טענות האסירים לבין מפקד הכלא. עם זאת, הוא אינו משמש סניגור לאסירים ואף אינו מחבב אותם, כך לדבריו. עוד אומר "זאק", כי האסירים מכנים אותו בוגד ואויב אלוהים ואומרים כי יהרגו אותו אם יוכלו.
לכן, גם ארץ הולדתו של "זאק" נשמרת בסודיות. "אני משתמש בניסיון שלי ובהגיון הפשוט שלי. אני לא רוצה לשים את עצמי במצב שבו אני מסכן את חיי", אומר היועץ בן ה- 49 בראיון לסוכנות AP.
"לפעמים, אני מבין את המשחקים שלהם", אומר "זאק", אשר חושד לפעמים בניסיונותיהם של האסירים להביא למותו. הוא עובד, כאמור, כקבלן פרטי שנשכר על-ידי הצבא ומסגיר רק את העובדה שהוא מהנדס שהתחנך באירופה ובארצות הברית.
"זאק" ואשתו היו בעליה של חנות מכולת בארצות הברית. הם סגרו את החנות לאחר התקפות הטרור ב-11 בספטמבר, ואז הסב "זאק" את מקצועו והפך למתורגמן שעבד בעירק. הוא הגיע לבסיס בקובה ב-2005. "אני רוצה עתיד טוב יותר לילדיי ולילדיך ולעצור את הקיצוניות הזאת והטרור במזרח התיכון", אמר.
"זאק" רואה את עצמו כמחנך. הוא מלמד את השומרים, הרופאים וכל אדם אחר שיש לו גישה לאסירים על הדת המוסלמית ותרבותה. גם היום טוענים האסירים כי השומרים בכלא מפריעים להם בזמן התפילות ואינם מכבדים את דתם. כזכור, דווח בעבר על מקרה שבו השליכו השומרים את הקוראן לאסלה.
"אם מישהו מעונה, זה הצוות, השומרים והצוות הרפואי שיורקים עליהם, קוראים להם בשמות לאורך כל היום", מספר "זאק". הוא נפגש פעם בשבוע עם מפקד הכלא וכאמור גם עם האסירים אך חוזר ומדגיש - כי הוא אינו סניגורם. עם זאת הוא מציין כי הוא אכן גורם לשינוי, אך אינו מרחיב מאחר שאינו מורשה למסור פרטים אודות הפעילות במתקן הכליאה.
כל האסירים בגואנטנמו הם מוסלמים ורובם סונים, לדברי "זאק". מספר קטן של אסירים שיעים נמצאים יחד כדי להימנע מסכסוך.
למרות שלדבריו האסירים שונאים אותו, הוא אומר כי מרוויח את אמונם של כמה מהם וכי כמה אף אמרו לו כי הם מצטערים שהצטרפו לקבוצות הקיצוניות.
חליד אל-עודה, מנהיג ארגון משפחות האסירים מכוית, אשר בנו עצור בגואנטנמו, אמר כי האסירים ניסו להיעזר ביועץ לאחר שהגורמים בכלא הפסיקו להיפגש באופן ישיר עם האסירים ב-2005.
