היום לפני 29 שנה, ב-15 במרס, 1978, נפתח מבצע ליטני.
במסגרת מבצע ליטני חדר צה"ל לדרום לבנון, עד לנהר הליטני, והחזיק בשטח זה במשך כשלושה חודשים, עד לנסיגתו חזרה לגבול הבינלאומי. מטרת המבצע הייתה פגיעה ישירה בתשתיות ארגוני הטרור הפלשתינים בדרום לבנון.
ארגוני הטרור הפלשתינים, במיוחד אש"ף, קיימו פעילות טרור מאורגנת מאז סוף שנות ה-60 במחנות אימונים שהיו פרוסים בדרום לבנון. במהלך שנות השבעים בוצעו פעולות טרור רבות כנגד מטרות ישראליות, ובינהן פיגוע כביש החוף (שכונה גם "אוטובוס הדמים"), בו נהרגו 35 איש ועשרות נפצעו, והוא שהביא את ממשלת ישראל להחלטה לצאת לפעולה צבאית בדרום לבנון.
שלושה ימים לאחר הפיגוע, בלילה שבין 14 ל-15 במרס ביצע צה"ל את התקיפה הגדולה ביותר עד אז בלבנון. אחרי חצות הפציצו מטוסי חיל-האוויר כפרים ששימשו בסיסי יציאה של המחבלים. במקביל, החלה פשיטה משולבת של כוחות רגלים, שריון, ארטילריה וחיל-הים לדרום לבנון בארבע גזרות עיקריות.
רוב האזרחים בדרום לבנון וכן חלק מאנשי אש"ף נסוגו לצפון עוד בטרם החלה הלחימה. תחילה כבשו כוחות צה"ל רצועה ברוחב של כ-10 ק"מ ולאחר מכן הגיעו לנהר הליטני והשתלטו על הכפרים שבדרום לבנון.
בתגובה על ההתקפה הפגיזו המחבלים את ישובי הצפון ושני תושבי קיבוץ מנרה נהרגו.
שישה ימים לאחר החדירה ללבנון הורה שר הביטחון דאז, עזר ויצמן, לכוחות צה"ל לסגת לקו הגבול הבינלאומי. בפועל נמשכה נסיגה זו כשלושה חודשים והסתיימה בחודש יוני. כך התאפשר חידוש שיחות השלום עם מצרים, שהובילו לחתימת הסכמי קמפ-דיוויד כשנה מאוחר יותר.
במטרה להביא לרגיעה באזור, החליט האו"ם להקים כוח חירום ולהציבו בשטח לבנון. כעבור שלושה חודשים נסוגו אחרוני חיילי צה"ל מלבנון.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
