|
|
הזמיר בשיאו - יחי הכוכב החדש [צילום: עכבר העיר]
|
|
|
|
|
|
|
בועז מעודה הוא הזוכה המאושר בכתר הכוכב הנולד החמישי במספר, בתחרות הגמר שנערכה אתמול (רביעי) בחוף גולן שבכנרת. הקרב על כסא יורש העצר המזמר דווקא לא היה צמוד, ובשלב יחסית מוקדם בתחרות כבר היה ברור מי הוא הראוי ביותר להתברג בשושלת המלוכה של נינט, המלכה האם.
בדומה לגמרים קודמים, ובניגוד לעונה הבינונית שעברנו, מופע הסיום של כוכב נולד היה סוער ומרגש, והוכיח שוב שאת השואו הכי גדול בארץ רק אנשי "קשת" ו"טדי הפקות" יודעים לתת. בתפריט היו סולואים של המתמודדים, הופעות של יהודית רביץ ודייויד ברוזה, די ג'יי סקאזי, סינגלים של ז'קו אייזנברג ומאיה רוטמן, והכל תובל בזיקוקין והוגש well done הישר לחיכו של הצופה הממוצע, וכנראה שהיו הרבה כאלה.
הראשונה לעלות לבמה היתה מרינה מקסימיליאן-בלומין, ששרה את "ואתם רוקדים" של דורי בן זאב כשסביבה מפזזים חברי להקת מיומנה. לכבוד המאורע היא הפגינה לא רק את היכולות הווקאליות המרשימות שלה, אלא גם כישרון תנועה לא מבוטל וניכר היה שעשרות אלפי האנשים בקהל לא מפריעים לה ליהנות. לביצוע הסולו האישי שלה היא עלתה בשמלה שחורה וצמודה, שופעת ביטחון כאילו לא דיברו על השתמטות מעולם, והרטיטה לבבות עם ביצוע מאלף לשיר "נפרדנו כך" של נורית גלרון, תוך שהיא עושה חסד למילים הנפלאות של לאה גולדברג.
בועז מסלסל אבנר גדסי
שני עלה בועז מעודה, המועמד המועדף על המצביעות בנות ה-12 וגם על השופטים מרגול ואוחובסקי, מסתבר. הוא נתן יופי של ביצוע לשיר "סניוריטה" בליווי דייוויד ברוזה ולסולו האישי ("מנגן ושר" של אבנר גדסי במקור) עלה לבוש לבן ועם גישה של ווינר. למרות העמידה העציצית שלא השתנתה כל העונה וכריזמה לא קיימת, הקול הצלול שלו עשה את העבודה גם הפעם והקסים אפילו את אלה שעברו את גיל ההתבגרות. "בועז מעודה - מלך!", חתמה צנעני את הביצוע, והתוצאות הסופיות מוכיחות שהיא יודעת על מה היא מדברת.
על שלומי בראל, המתמודד היחיד שאפשר היה לראות את ההשתפרות שלו לאורך העונה, הוטל לבצע נאמבר טראנס, והוא שר את "אשליות" של ניסים סרוסי כשלצידו נותן בראש די. ג'יי סקאזי. קשה היה להתעלם מהזיופים, אבל מראה הרוקר המחוספס שסיגל לעצמו והשואו האנרגטי החביב על חלקים מסויימים באוכלוסיה נתנו את התחושה שהוא בא להפסיד בכבוד. את "ילדים של החיים", השיר השני אותו ביצע, שלומי כבר העביר בצעקות, ושיר כזה, עם כל הכבוד, לא צועקים. כוכב נולד זה נחמד, אבל שלום חנוך, כפי שהוכיחה ההופעה של יהודית רביץ אחר כך, שייך לדור הענקים במוזיקה העברית, ענקים שספק אם כוכב נולד תוציא מתוכה אי פעם.
ואז הגיע הרגע. דגי הכנרת עצרו את שחייתם וחיילי המוצב הסורי הקידמי היטו אוזן. 23% מהקולות ניתנו לשלומי, 27% למרינה, ו-50% למעודה, המלך החדש. הפתעה לא הייתה כאן, גם לא דרמה גדולה, רק תחושה של החמצה. מרינה מוכשרת מדיי, מיוחדת מדיי, כדי להיעלם במעמקי המקום השני. אם רק תנהג נכון, ההווה מאיר הפנים של הראל סקעת והעתיד הוורד של מאיה רוטמן, שניים אחרים שהגיעו למקום השני, יהיו פתוחים גם לפניה.
אז מה עושים כששיאו של האירוע הגדול הטלוויזיוני הגדול של השנה הופך צפוי ומתקשה לרגש? מעלים לבמה, על כיסא גלגלים, את אימו הנכה של הזוכה, לשמוע מקרוב את ביצוע הניצחון. אפשר לכתוב הרבה על הרגע הציני הזה, שהיה שיאו של הערב, אבל אפשר, ולמען האמת קשה היה לא, גם להתרגש, כמו שבועז מעודה עצמו התרגש וכמו שהתרגשה אימו, עת אחז בידה ושר את השיר שלו בפעם האחרונה.
