חרף דבריה, השופטת דחתה את התביעה: "התובע חתם על ההסכם מרצונו ובהסכם נכתבו תנאי העסקה. כמו-כן השתכנעתי כי קודם שחתם, הודגשו לתובע כל תנאיה של העסקה לרבות מספר התשלומים והעובדה שמדובר בשדרוג המכשיר ושמתחילה תקופה חדשה של הסכם שנמשכת 36 חודש וכי אין זו המשכה של ההתקשרות בשל מכשיר הטלפון הישן שהיה לו. על-פי הסכם זה, בתקופת ההתקשרות החדשה משלם התובע את עלות המכשיר ב-36 תשלומים ומנגד מקבל הוא זיכוי חודשי בזמן אוויר בשל עלות המכשיר, וזאת בכפוף לכך שנעשה שימוש מינימאלי במכשיר. לפיכך, ככל שהשימוש שעושה התובע בכל אחד מהמכשירים הוא נמוך יותר, כך הוא מאבד את הזכאות של הזיכוי החודשי עבור המכשיר עצמו. גם שוכנעתי שהדבר הוסבר לתובע".
השופטת הדגישה כי אדם בר-דעת החותם על הסכם, חייב לבדוק היטב את תנאיו, ומשחתם ונתן את הסכמתו, אין לו אלא להלין על עצמו אם גילה כי טעה בכדאיות העסקה. "בנסיבות אלו שבהן ההתקשרות הייתה כדין, אין סיבה לאפשר לתובע להשתחרר מן ההתקשרות שלא בהתאם לתנאים שרק לפיהם ניתן להפסיק את ההתקשרות, אשר נקבעו בהסכם", אמרה.
