שופט בית משפט לענייני משפחה בכפר-סבא,
צבי ויצמן, דן בתביעת משמורת שהגישו הורים גרושים בעניין ילדיהם בן 13 האוטיסט ובן 10. הצדדים נישאו ביום: 25.6.92 והתגרשו ביום: 7.1.07 לאחר שחתמו על הסכם גירושין שאושר ע"י ביהמ"ש וקיבל תוקף של פסק דין. בהסכם הגירושין הסכימו הצדדים, שהקטינים יהיו במשמורתה של האם ולאב יינתנו הסדרי ראיה רחבים הכוללים לינת הקטינים עימו פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני. לאחר כחודש ממועד הגירושים, הגישה האישה תביעה לשינוי הסדרי הראיה וצמצומם וביקשה שיתקיימו "אך ורק במרכז הקשר תחת פיקוח קפדני". בתגובה הגיש האב תביעה בה עתר להעברת משמורת הקטינים לחזקתו.
לדברי האישה, בכל פעם שהילדים חזרו מביתו של האב, הם הראו סימני מצוקה קשים לאחר שהשליט אווירה של טרור, פחד ואלימות שהיו אף מנת חלקה ונגרמו להם נזקים בלתי הפיכים. האם הדגישה שהקטין האוטיסט החל לנהוג בתוקפנות ואלימות פיזית ומילולית לצד הסתגרות ובהייה בקירות משך שעות ארוכות. לטענת האישה, האב נוהג להחזיר את הילדים כשהם מוזנחים ומלוכלכים ומבלי שאכלו כנדרש. האישה הוסיפה שהאב סובל מבעיות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות וטוען לקשרים עם "ישויות" ומטריד אותה בטלפונים ובמסרונים.
ומה השיב האב? לדבריו האם היא זו שמזניחה את הילדים, אינה דואגת לצרכיהם, מכריחה אותם לאכול מזון אורגני, מונעת מהם תזונה הולמת וטיפול רפואי נחוץ בשל אידיאולוגיות של "השתלבות עם הטבע". לטענתו, האם נוטלת סמים, הפכה ל"אובססיבית, מנותקת מהמציאות ומתנהגת באופן מוזר", האם "מלינה את הקטינים במיטתה יחד עם בן זוגה החדש, במקום להלינם במיטות נפרדות, ואינה מציבה לקטינים גבולות". האב הוסיף שהאם מטפלת בילד האוטיסט בשיטות המכאיבות לו תוך שהיא מאלצת אותו לצעוק ולבכות. עוד נאמר שהאם מונעת ממנו לשוחח עם הקטינים בטלפון ויוצרת ביניהם מצב של ניכור.
כל אחד מהצדדים עתר לקביעת משמורתם של הקטינים בידיו תוך צמצום הסדרי הראיה להורה האחר, ולאור זאת מינה השופט ויצמן, מומחה לבדיקת מסוגלותם ההורית של הצדדים שהמליץ מצידו על מינוי מתאמת הורית לצדדים. המומחה שלל את טענותיה של האם בדבר הצורך בצמצום הסדרי הראיה לאב והמליץ על הרחבתם. המומחה קבע שהאם עושה דברים שלא על דעתו של האב ואינה מיידעת אותו בעניינים הקשורים לילדים. המומחה הוסיף שהאם מערבת את הקטינים בויכוחים עם האב למרות שכלפי חוץ היא טוענת שאין לנהוג כך. באשר לאב קבע המומחה, שהלה אינו מהווה סכנה לילדים ושיטות הטיפול שלו אינן מזיקות. המומחה המליץ להעביר לאב את המשמורת על הקטינים וקבע שהותרת המשמורת בידי האם מביאה לשיתוק ולחוסר שיתוף פעולה בין הצדדים והדבר גורם נזק רב לקטינים. תסקיר רשויות הרווחה אישש את מסקנותיו המומחה ואימץ את המלצותיו. המתאמת ההורית עדכנה את ביהמ"ש שהאם סירבה לשתף פעולה עם הגורמים הרפואיים המטפלים בקטינים והובהר לה שהתנהגותה עלולה לפגוע בקטינים.
השופט ויצמן, שוחח עם הקטין בן ה-10 וזה אמר לו שהיה רוצה "שאבא ואימא יסתדרו קצת יותר" ויפסיקו לגרום לו אי נוחות. בפסק הדין מתח השופט ביקורת נוקבת על האם. לדבריו, ניסיונה של האם לייחס ולטפול על עורך דינה את אותן בְּדָיוֹת, שפורטו בכתב תביעתה, מלמדת על דרכה שלה וחוסר היושר בו נהגה בכל הקשור להליכי המשמורת. השופט קבע שהאם השמיצה את האב ורצתה לגרום לניכור בינו לבין הקטינים תוך העלאת תואנות שווא חסרות בסיס. השופט הדגיש שהאב שהיה קשוב להוראות והמלצות הגורמים המטפלים, ולצרכי הקטינים, "הוא הורה אשר ידאג לשמירת קשר תקין של הקטינים עם ההורה האחר, זאת בניגוד לתובעת אשר התנהגותה הנזכרת מעלה ספק של ממש האומנם היא רואה חשיבות בחיזוק וייצוב הקשר שבין הנתבע לילדיו".
בסופו של דבר נפסק שהמשמורת הקבועה בקטינים תימסר לאב והצדדים יהיו תחת פיקוח של מתאמת הורית למשך שנה נוספת. "מדי חצי שנה תעביר המתאמת תסקיר לעיונו של ביהמ"ש בכל הקשור להתנהלות הצדדים ובצורך להמשך התיאום ההורי". האם חויבה לשלם הוצאות משפט בסך 15,000 שקל.
