החלק המעניין ביותר ב"מצב האומה" התרחש בזמן שהלכתם לשירותים, זפזפתם או צחצחתם שיניים. על-רקע כתוביות הסיום התנצל ליאור שליין בפני דוגמניות בלייזר על כך שבתוכנית האחרונה כינתה אותן אורנה בנאי "זונות" והוא געה בצחוק ומלמל משהו בהסכמה. ההתנצלות, לדברי שליין, נעשתה מכל הלב.
אנחנו עדיין ממתינים להתנצלות של שליין, העורך הראשי של "שבוע סוף החדש", שתיזכר לדראון עולם כאחד הפיאסקואים הגדולים של הטלוויזיה הישראלית, קצת אחרי תוכנית האירוח של
צביקה הדר בטלעד. ואם שליין כבר בשוונג, אף אחד מאיתנו לא יפול מהכסא בתדהמה אם הוא גם יתנצל בפני צופי "מצב האומה" על פורמט תמוה ועונה שהיו בה הרבה צחוקים ומחיאות כפיים ומעט מאוד בדיחות.
אורחת הכבוד של תוכנית סיום העונה הייתה מירי רגב, שעשתה קריירה בדוברות ובהסברה והפכה לגיבורת השבוע כשהציעה לחנין זועבי להקים קבוצת רכישה לפרויקט נדל"ן יוקרתי ברצועת עזה. אחרי שעברה את מסכת הצחוקים עם הפאנל, הסבירה רגב בשיא הרצינות שבעייתה העיקרית של מדינת ישראל היא בהסברה. לא חשוב מה אנחנו עושים, חשוב איך אנחנו מסבירים את זה. נצחון מוחץ של התדמית על פני התוכן. היא לא יכלה למצוא מקום מתאים יותר לפרוש את משנתה.
נדמה שהקריירה של שליין מבוססת על כך שהוא עוטף את עצמו בהרבה מאוד אלמנטים שאמורים לזהות את התוכניות שלו כתוכניות קומיות, אבל שוכח שהן גם צריכות להצחיק. לא מספיק לגייס ל"שבוע סוף החדש" חבורה לא רעה בכלל של שחקנים - מישהו גם צריך לכתוב להם דיאלוגים מצחיקים, למקם אותם בסיטואציות מעוררות גיחוך ולגרום להם להראות טוב גם כשהם גורמים לנו להראות רע.
לא מספיק להביא את אורנה בנאי מ"ארץ נהדרת", כדאי גם שמישהו יכתוב לה כמה שורות שלפחות גורמות לעווית בזווית הפה. לא מספיק לדאוג לבדיחות ופאנץ' ליינים, היה כדאי גם שמישהו יערוך את היבול הזה (שעל טיבו אפשר להתווכח) ושלא יראה כמו אודישן עגום במיוחד של סטנדאפיסט שמנסה בדיחה ועוד בדיחה, כיוון ועוד כיוון, גישה ועוד גישה עד שלבסוף כל מה שהוא אומר נשמע אותו דבר.
בנקודות מסוימות עלה בי חשש אמיתי שאחד הפאנליסטים יקפוץ בסגנון עדות הקומדי סטור ויזעק "יש לי, יש לי, יש לי". במקרה הספציפי של התוכנית האחרונה מוזר ביותר היה לגלות שקרוב לרבע מתוכנית הסיום הוקדשה לבדיחות על פרשת
הולילנד. פרשת מה, אתם בוודאי שואלים. כנראה שנשארו בדיחות בבודיעם וחבל היה לבזבז אותן סתם.
משסיימנו לכתוש את התוכן, הרשו לי לומר גם כמה מילים על הצורה. יכול להיות ששאיפתו האמיתית של ליאור שליין היא להיות כוכב רדיו? יכול להיות שהטלוויזיה היא רק תחנה בדרכו לכיבוש גלי האתר? יכול להיות שהשנה היא 1969 ואף אחד לא עדכן אותי? כי אם לשפוט לפי אווירת כל העולם נגדנו, זה בהחלט אפשרי והסירוב של שליין לנצל בצורה כלשהיא את המדיום הוויזואלי (שקופית, קטע וידאו, פעלולי פוטושופ. זוטות מהסוג הזה) יכול ללמד על עצלות, על קיצוץ רציני בתקציב ההפקה או על ניסוי חברתי שרשת החליטה להפעיל במסגרתו צופי הטלוויזיה מפנים את גבם אל המסך ובוהים בקיר כאשר הדיאלוגים הקהים מתנגנים באוזניהם. מי יודע, אולי הם מגיעים מזה לנירוונה.
