אז מי ספורטאית השנה 2010?

ג'דה קלייסטרס-לינץ' הניפה שני גביעי גראנד סלאם, והיא רק בת שנתיים וחצי. "בלי תמונות!", היא הדפה את הצלמים שהפריעו לה לשחק עם אמא במגרש המשחקים האהוב עליה, שקרוי על שם ארתור אש. אמא הסתכלה עליה, וקרנה מאושר. שוב היא חושבת על כך שמאז שג'דה נולדה, גם היא עצמה נולדה מחדש. 2010 הייתה השנה שלה, השנה שבה היא הוכיחה שהקאמבק המופלא שלה הוא לא אפיזודה חולפת, אלא סיפור הצלחה של קריירה שניה.

כאוהדת ספורט, יש בי חוסר אמון בסיסי בקאמבקים. פשוט כי בדרך כלל, אחרי ההתרגשות הראשונית מחזרה של ספורטאי נערץ שפרש והתחרט, מחכה האכזבה. פתאום היכולות הן לא אותן יכולות, הגוף כבר לא מה שהיה, התחרות קשה יותר ממה שזכרת. וגם יותר קל לוותר, להחליט לפרוש שוב, פשוט כי כבר חווית את זה פעם אחת. לכן, בספטמבר 2009 לא הצלחתי להתרגש באמת מתופעת ה"קימ-בק".

היא בעצמה הייתה הססנית לגבי העניין. תיכננה לבדוק את השטח, לראות איך היא מרגישה, איך היא משחקת ורק אז להחליט סופית לגבי ההמשך. חששתי, גם אחרי הזכיה הנפלאה שלה בארצות הברית, שסיפור הקאמבק יסתכם רק בזה. חששתי שלא יהיו לה אנרגיות לחיים המתישים בסבב, עכשיו כשיש לה משפחה. חששתי שהפציעות שוב יכריעו אותה, והיא תאמר לעצמה: "מה אני צריכה את זה?", ותעדיף להישאר בבית עם הבעל והילדה. אבל קלייסטרס ענתה "yes I can" לשאלה שכל אמא שואלת את עצמה – האם אני מסוגלת לשלב בהצלחה בין קריירה למשפחה.

היא זכתה השנה ב-5 תארים, כולל אליפות סוף השנה בדוחא, ונבחרה על ידי שאר השחקניות לטניסאית השנה. היא עלתה למקום השלישי בעולם, ואלמלא הפציעה בעונת החימר ייתכן שהייתה מסיימת את השנה כמספר אחת. נדמה שמאז שהיא אמא היא הרבה פחות לחוצה במגרש. יש בה משהו בשל, ורואים את זה אפילו בעור הפנים שלה, שנעשה רך יותר. בקריירה הראשונה שלה היה לה חתיכת קוף על הגב, עד שב-2005 היא סוף סוף זכתה בגראנד סלאם ראשון. בפלאשינג מדו, כמובן. והנה היא חוזרת, וכבר יש לה עוד שניים, כשבגמר האחרון היא מחצה את זבונרבה תוך פחות משעה – ונזכיר שבחצי השני של העונה הרוסיה הייתה השחקנית בכושר הכי טוב בסבב. בנוסף, קלייסטרס ניצחה השנה במשחקים צמודים את ז'וסטין הנין, הבלגית השניה, שבמשך שנים הותירה אותה מעט בצל.

לקלייסטרס יש אמנם מדי פעם עליות וירידות תוך כדי משחק, ובאוסטרליה ובווימבלדון היא לא עמדה בציפיות. אבל בסך הכל, בעיניי היא עכשיו טניסאית עוד יותר טובה ממה שהייתה לפני הפרישה. לפני הלידה. כנראה שככה זה כשאפיה של תרנגול-הודו מלחיצה אותך יותר מנקודת משחק.

נשים כל כך חוששות מהריון ומההשפעות שלו על הגוף, בטח כשאת ספורטאית-על והגוף שלך הוא מה שאת.  "בטניס חשוב שהמותניים וחוט השדרה יהיו יציבים", היא סיפרה בעבר. "בזמן ההריון זה היה משהו שאיבדתי לגמרי". תוסיפו לזה את הלילות ללא שינה (כמעריצה של רוג'ר פדרר, אני תולה כל הפסד בכך שמירקה הכריחה אותו לקום אל התאומות באמצע הלילה), ותבינו עד כמה ההישג של קלייסטרס, שהצליחה לשמור על התואר בארה"ב, הוא ענק.

בשנה הקרובה, כמו כל אמא טובה, היא תנסה להשיג לג'דה עוד כמה צעצועים – אולי גביע נוצץ ממלבורן, או שמא הקטנה תעדיף דווקא מתנה מפאריס. ומה לגבי אח קטן? ג'דה תצטרך להמתין עד אחרי לונדון 2012. 'עם כל הכבוד לקאמבק ההריון המוצלח הזה', בוודאי אומרת לעצמה אמא קים, 'אין שום סיכוי שאני עושה את זה בפעם השניה'.