אין מקום לטעויות. כל תוצאה במחזורי הסיום של הפלייאוף התחתון יכולה להפוך עולמות, והקבוצות שנאבקות נגד הירידה יודעות את זה. הפועל באר שבע אמנם עדיין לא הבטיחה את הישארותה בליגה, אבל בחרנו לבדוק את ארבע הקבוצות שסוגרות את הטבלה על פי פרמטרים של מסורת, קהל, תמיכה כספית ושחקני בית, וכך לקבוע למי יש את הסיכויים הגדולים יותר לחזור לליגת העל, גם במקרה שהשנה תיגמר עם ירידה לליגה השנייה.
מסורת
מכבי נתניה:
מכל ארבע קבוצות התחתית, מכבי נתניה הוא המועדון בעל המסורת הגדולה ביותר. 54 שנים בליגה הראשונה, 7 שנים בליגת השנייה, 5 אליפויות, גביע, השתתפות בגביע אופ"א ובליגה האירופית, וארבעה שחקנים שלה זכו 12 פעמים להיות מלכי השערים של העונה.
בני סכנין:
ב-1992 הבינו הפועל ומכבי סכנין שכדי להתקדם בכדורגל הישראלי נכון יהיה לאחד כוחות. ב-2003 הקים ראש העיר היום ויו"ר הקבוצה בעבר, מאזן גנאיים, את מועדון איחוד בני סכנין שמיד לאחר מכן עלה לליגה הראשונה. סכנין הפתיעה את המדינה כשזכתה להניף את הגביע אחרי ניצחון 1:4 על הפועל חיפה בגמר. שלוש שנים אחר כך ירדה סכנין ליגה, אבל עלתה מהר מאוד חזרה.
הפועל עכו:
מבין קבוצות התחתית, המסורת של הפועל עכו היא הדלילה ביותר וספק אם חובבי הספורט מכירים את כוכבי העבר ששיחקו בשנות ה-70 במועדון. הקבוצה שב-2006 זכתה בתואר היחיד שלה, גביע הטוטו של הליגה הלאומית, יכולה להתרפק בעיקר על הניצחון באותה עונה 0:4 על מכבי ת"א בשמינית גמר הגביע בבלומפילד.
הפועל ר"ג:
הפועל ר"ג היתה אחת מ-13 הקבוצות שייסדו את ליגת הכדורגל בישראל לאחר קום המדינה, אך למרות השנים הרבות לאדומים יש שני תארים בלבד: אליפות ב-1964 וגביע בלתי נשכח ב-2003 אחרי ניצחון על הפועל ב"ש.
בשורה התחתונה: לנתניה יש את המסורת העשירה ביותר, בעוד שר"ג וסכנין כבר היו בסרט של עליות וירידות. עכו תתקשה יותר מכולן.
קהל
מכבי נתניה:
לקבוצה מעיר היהלומים יש לא מעט אוהדים, ויש גם עשרות שמגיעים כמעט לכל אימון. ממוצע הקהל של נתניה העונה עומד על 1,500, אבל צריך לקחת בחשבון גם את תקופת טל בנין ומוטל'ה שפיגלר, חודשים בהם האוהדים לא הגיעו כמחאה. ארגון האוהדים הנוכחי הוא הדאימונדס ארמי שהוקם לפני ארבע שנים. ההנהלה נמצאת בקשרים הדוקים עם ראשי הארגון ומסייעת לעיתים גם כספית במוצרי עידוד.
"במשחק הבית האחרון היו 6,800 אוהדים שלנו, זה לא נתפס ביחס למצב שלנו בטבלה", אמר השבוע אורי שטרית ולמעשה הדגיש את הכוח האמיתי של נתניה. אותם אוהדים אגב, זכו שלוש פעמים בתואר הקהל ההוגן של ליגת העל.
בני סכנין:
כשהקהל של סכנין לא רב עם ההנהלה או השחקנים, הוא אחד הקהלים הטובים שיש. בדוחא ניתן לייצר אווירה טובה וביתית, אבל אוהדי סכנין חלוקים בדעותיהם בלא מעט נושאים וגורמים לסוג של מחנאות מדי פעם, כמו בקללות לעברו של מונס דאבור במשחק מול מכבי ת"א, או ביחס המחפיר לעידן ויצמן בתקופה האחרונה. כדי להישאר בליגה הראשונה צריך איחוד בקהל ולא רק בשם של הקבוצה.
הפועל עכו:
אם מספרים שאוהדי מכבי פ"ת מגיעים במוניות למשחקים של הקבוצה שלהם, אז על אוהדי עכו צריך לומר שהם מגיעים באופניים. מעטים מאוד מגיעים לתמוך אפילו במשחקי הבית, וגם אלה שמגיעים כמעט ולא מעודדים. בארגון האוהדים ישנם אולי עשרה, ועושה רושם שהבעיה היא שורשית ואפילו בעונה הטובה ביותר של הקבוצה, לפני שנתיים, הקהל הצביע ברגלים.
הפועל ר"ג:
אחת מנקודות האור של הפועל ר"ג אלה האוהדים שלה. מאז הזכייה בגביע המדינה חזרו הוותיקים לתמוך, ורק הריסת המכתש והעובדה שאין לקבוצה מגרש ביתי אמיתי גרמה לחלק מהם לנטוש. רפרטואר השירים משתנה בכל עונה, גם המצב הקשה בתחתית לא מונע מהם להגיע כדי לדחוף את השחקנים, אבל אם תשאלו כל אוהד אדום הוא יוותר בקלות על גמר הגביע מול קריית שמונה כדי לחגוג עוד עונה בליגת העל.
בשורה התחתונה: נראה כי נתניה, סכנין ור"ג יזכו לתמיכה בכל ליגה בה יהיו. לעכו תהיה בעיה, אבל היא מתמודדת איתה גם בליגת העל כבר שנים.
שחקני בית
מכבי נתניה:
בעבר הלא רחוק, מכבי נתניה היתה משופעת בשחקני בית. רביד גזל, אורי אוזן, ישראל זביטי ולירון וילנר היו רק חלק מהשמות שכיכבו בקופסא ז"ל. מאז בואו של דניאל יאמר והכסף הגדול, שחקני הבית הוזזו קצת הצידה, וכעת ללא בעלים דומיננטי מנסים בנתניה להשריש מחדש את המושג 'שחקני בית'. בסגל הנוכחי ישנם לא מעט שחקנים צעירים שאולי לא כולם גדלו במועדון, אבל כרטיס השחקן שלהם שייך לנתניה. עמרי בן הרוש ועידו לוי לא צפויים להמשיך אם הקבוצה תרד ליגה, אך עמית שומוביץ', עומר צלישר, דין גבאי, לירן שריקי, חסן סרחאן, ויקי כחלון, איתי מנצור וירין חסן יהיו בטוח חלק מנתניה גם בעונה הבאה.
בני סכנין:
בשל המצב הכספי הקשה, בבני סכנין ממעטים להביא שחקנים מבחוץ. חלקם לא רוצים להגיע אבל בלי קשר, האידיאולוגיה של ראשי הקבוצה מדברת על הרצון לקדם כמה שיותר שחקנים מקומיים או כאלה מהמגזר. יותר מחצי סגל גדל בסכנין, אבל העתיד לא ממש ורוד. בניגוד לקבוצת הנוער של נתניה שמשחקת כבר שנים בליגה הראשונה, הנוער של סכנין לא העפיל גם העונה לליגה של הגדולים. החאלד חאליילה או האחמד קאסום הבאים עדיין לא נמצאו. ירידת ליגה אולי תגרום לכמה צעירים להיכנס לתודעה אבל מצד שני קשה לראות את סכנין בונה את עצמה מהר ומחדש בליגה הלאומית.
הפועל עכו:
החבורה מגבעת נפוליאון כמעט ולא מייצרת שחקני בית שמוצאים את עצמם בקבוצות הגדולות בישראל או פורחים בקבוצה הבוגרת, וזו הבעיה הכי גדולה של המועדון. בשנים האחרונות חתמו במועדון שחקנים לא מהרמה הכי גבוהה ולא כאלה שנחשבים לכוכבים. בהיעדר תקציב ראוי, יחסי אהבה עם העירייה וקהל שכמעט לא מגיע, ירידת ליגה יכולה לרסק את המועדון.
הפועל ר"ג:
מאז מיכאל זנדברג ועומר בוקסנבוים לא גדלו בשני העשורים האחרונים שחקנים שיפרצו בהפועל ר"ג. מצד שני, קבוצת הנוער העפילה לפני שבוע לליגה הראשונה אחרי עונה מדהימה ולא מן הנמנע כי שחקנים צעירים יקבלו החל מהעונה הבאה יותר דקות. במקרה של ירידת ליגה, רוב השחקנים יישארו, להוציא את דוד מאנגה שבלי קשר מבוקש אצל הקבוצות הגדולות בארץ והוכיח שהוא מתאים לרמה קצת יותר גבוהה מהפועל ר"ג.
בשורה התחתונה: שחקני הבית של נתניה עשו העונה קפיצת מדרגה; הבעיות הכספיות יגרמו לסכנין לשתף יותר שחקני נוער בתקווה לעתיד טוב יותר; עכו לא בונה שחקנים; ור"ג תהיה חייבת לייצר את הזנדברג והבוקסנבוים הבאים.
תמיכה כספית
מכבי נתניה:
בהיעדר בעלים דומיננטי ומאז עזיבת דניאל יאמר, קובי בלדב וגיל לב לקחו על עצמם את האחריות הכלכלית ושניהם רחוקים מלהיות עשירים. אם נתניה תרד ליגה, התקציב יעמוד על תשעה מיליון שקלים במקרה הטוב, שליש מהתקציב של העונה הנוכחית. שחקנים בכירים רבים יעזבו יחד עם הצוות המקצועי של ראובן עטר וצדוק מלכה. לנתניה יש לא מעט אוהדים אמידים ביניהם המיליארדר יצחק תשובה וספונסרים שלא חוששים לתרום כמו דב לנד ואפילו ראש עיר שאוהבת ספורט, אבל עדיין נתניה חייבת בעל בית. היהודי-אפריקאי, מואיז קטומבי, עלה כאופציה אבל כרגע הוא לא ממהר לעזור. בלי אחד כזה נתניה אמנם תוכל לשוב לליגת העל ואפילו די מהר, אבל להיות אחת מקבוצות הצמרת זה יהיה כמעט בלתי אפשרי.
בני סכנין:
עד עונת 2005/06 לסכנין בכלל לא היה מגרש ביתי שהולם קבוצה בליגת העל. בעקבות עזרה במימון מצד ממשלת קטאר, נבנה איצטדיון דוחא שקיבל את שמה של עיר הבירה הקטארית. הבעיות הכספיות בסכנין בשנים האחרונות צצות כמעט כל כמה חודשים. בבקרת התקציבים מאשרים שסכנין היא האחרונה שמגישה את התקציב, ובדרך כלל עושה זאת בדקה האחרונה. גם שחקנים מעידים כי לא תמיד המשכורות משולמות בזמן, דבר שמפריע להם על המגרש ומחוצה לו. ראש העיר, מאזן גנאיים מאוד מעורב ומנסה לעזור כמה שאפשר, אבל בלי תמיכה של אנשי עסקים, סכנין תמצא את עצמה מהר מאוד בליגה השנייה, אם לא העונה, אז בעתיד הקרוב.
הפועל עכו:
תקציבה של הפועל עכו הוא אחד הנמוכים בליגה ובחודשים האחרונים המשכורות לא משולמות במלואן בשל חילוקי דעות בין העירייה לקבוצה. בניגוד לראשי הערים של סכנין, נתניה ור"ג, עושה רושם שבעכו לא זוכים לתמיכה כפי שהיו רוצים, להוציא את האצטדיון שרוב הכסף עבורו הגיע מהטוטו, והנושא משפיע על המועדון.
הפועל ר"ג:
יחד עם מכבי ת"א ומכבי חיפה, הפועל ר"ג היא הקבוצה הכי מסודרת בליגה מהבחינה הכלכלית. המשכורות נכנסות כמו שעון ולעיתים אפילו כמה ימים קודם. העירייה מסייעת אבל כסף לא חסר לבעלים מורי ארקין, שנתן לבנו ניר לנהל את העניינים. למרות העובדה שהתקציב לא מהווה בעיה, שמות מפוצצים אין, חוזים שמנים אין, אגו בחדר ההלבשה גם אין. אם מורי ארקין יעזוב ולא יסייע יותר, ר"ג תיכנס לפלונטר שיהיה קשה לצאת ממנו. לעונה הבאה התקציב כבר סגור ולארקין יש עדיין התחיבויות והוא יעמוד בהן. מה יהיה בעתיד? לא ברור, אבל בלעדיו יהיה קשה עד בלתי אפשרי לשרוד.
בשורה התחתונה: אם ארקין יישאר, ר"ג תחזור במהרה לליגת העל, נתניה תעמיד תקציב ראוי אבל לא בטוח שזה יספיק בהיעדר בעל בית רציני ואמיד, סכנין תלויה רבות בעירייה ובעזרה מקטאר וכמו שבוודאי כבר התרגלתם, גם כאן עכו לא יכולה לחייך.
