מהגרים אינם זכאים להקלה בעונשם רק משום שהמאסר יהיה להם קשה יותר בשל העדר קרובים וקשיי שפה והתאקלמות. כך קובעת (יום א', 23.6.13) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז.

ברהאן גרמסיון, יליד אריתריאה השוהה בארץ באישור זמני, הורשע בשני מקרים של תקיפה מינית - האחד אונס והשני ניסיון לאונס. בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר עליו שבע שנות מאסר, המדינה ערערה על קולת העונש ובית המשפט העליון קיבל את הערעור.

הסניגור ביקש לדחות את הערעור, ובין היתר העלה שני נימוקים אותם מתמצתת ברק-ארז: גרמסיון הוא "אדם זר, שהוא חסר כול ושעבורו הכליאה היא חוויה קשה במיוחד, גם משום שלפי הנטען אין הוא יכול לתקשר עם אנשים בשל קשיי שפה, וכך הוא למעשה 'מבודד'. שנית, בשל כך שהמשיך צפוי להיות מגורש עם שחרורו ממאסר, הרי שלא נשקפת ממנו מסוכנות לציבור בישראל".

ברק-ארז מזכירה את חומרתן של עבירות המין ואת העובדה שמדובר בשני מעשים נפרדים, שהעונש המירבי על כל אחד מהם הוא 16 שנות מאסר. הרכיב היחיד המצריך דיון הוא עובדת היותו של גרמסיון אזרח זר, ועל כך אומרת ברק-ארז, שאין בכך הצדקה להחמרה או להקלה בעונש:

"עובדת היותו של המשיב אזרח זר, לכשעצמה, אינה מהווה נסיבה אשר מצדיקה להחמיר עימו. בדומה לכך, אין היא מהווה טעם 'אוטומאטי' לקולא ואינה מקנה 'חסינות' מענישה משמעותית, אם כי שומה על בית המשפט להתחשב בנסיבות שעשויות להיות קשורות בה, כגון העדר שליטה בשפה המאפשרת תקשורת עם כלואים אחרים והעדר תמיכה של משפחה וידידים".

במקרה קודם קבע בית המשפט העליון, כי כליאת אדם אשר אין באפשרותו לקיים תקשורת מילולית עם הסובבים אותו מצדיקה הקלה מסוימת בעונשו. "אולם", קובעת ברק-ארז, "בענייננו, לא ניתן ללמוד גזרה שווה ממקרה זה, הן בשל חומרת העבירות בהן הורשע המשיב והן נוכח התרשמותנו כי המשיב יכול ליצור תקשורת פונקציונאלית בסיסית בשפה האנגלית עם הסובבים אותו".

לאור כל זאת, החמיר בית המשפט העליון את עונשו של גרמסיון לתשע שנות מאסר. את המדינה ייצגה עו"ד הילה גורני, ואת גרמסיון - עו"ד איתי בן-נון.