נפגעות עבירות מין יודעות, שהרגעים הקשים ביותר - פרט כמובן לתקיפה עצמה - הם העדות בבית המשפט, ובמיוחד בחקירה הנגדית. זוהי סיבה נפוצה - ומוצדקת - להגעה להסדרי טיעון בתיקים כאלו, כדי לחסוך מן הקורבן סבל נוסף ומיותר. אבל לא תמיד יש הסדרים כאלו, והנה דוגמה להתנהלות בעייתית ואף מרגיזה של עורכי דין כלפי קורבן - בתיק אזרחי בכלל.
ד"פ נאנסה בצורה שיטתית בידי סבה, מאז שהייתה בת 6 ועד שהגיעה לגיל 12. הסב נשלח לכלא לשנים ארוכות והנכדה הגישה נגדו תביעה אזרחית. לאחר שהסב נפטר במהלך הדיון, הוא נמשך כנגד העיזבון. כידוע, הממצאים הפליליים החלוטים הם ראיה שאין חזקה ממנה, ולכן ניסו עורכי דינם של העיזבון ושל היורשים לקעקע את אמינות הנזק לו טענה ד"פ. בן-ציון גל ייצג את העיזבון ועמיחי סגל ייצג את היורשים.
התנהגותם של השניים הייתה בוטה ופוגענית. שופטת בית המשפט למשפחה בתל אביב,
מירה דהן, מצאה לנכון להדגיש זאת בפסק דינה וגם להביא מספר דוגמאות. תשפטו אתם האם באמת צריך ומותר לעשות הכל לטובת הלקוח, או שמא כאן נחצו גבולות ההגינות והטעם הטוב.
"באופן צורם ועם הערות מיותרות"
"למרבה הצער וחרף העובדה כי סיפורה העגום של התובעת ידוע לכל ובפרט לנתבעים המודעים לנסיבות חייה שאינם פשוטים, התנהלה חקירת התובעת באופן צורם עם הערות אגב מיותרות.
"כך שאל ב"כ הנתבעים את התובעת:
"ש. לא נדרשת לעשות שום פעולה במשפט של הסבא, פעם אחת מסרת עדות ואחרי זה זימנו אותך? ת. כן. מה זה לא לעשות כלום? לא נדרשתי להגיע לבית משפט? ש. כתבת שהתמודדת משך שנים עם ההליכים המשפטיים. מה הכוונה? ת. המשפט השתרך על פני שנים. מגיל 16 עד גיל 21. אתה תתן לי לדבר. חקר אותי
אביגדור פלדמן. החקירה שלו הייתה מאוד קשה. שלושה עורכי דין של פרקליטות המדינה העבירו את התיק הזה כשראו את השם של פלדמן העבירו מיד ליד.
"ודוק, המדובר בנערה, אז בת 16 אשר הגישה תלונה במשטרה כנגד סבה ואשר נאלצה להתנהל בהליכים פליליים ארוכים כנגדו ונוכח המעשים האיומים שארעו; תמהתני האם לכך כיוון ב"כ הנתבעים באומרו: לא נדרשת לעשות כלום?!".
"היא דופקת את העדות של עצמה"
דהן ממשיכה ומצטטת מן הפרוטוקול: "הערת בית המשפט - תוך כדי דברי העדה כשהקושי ניכר על פניה, מעיר עו"ד גל לחברו עו"ד סגל: היא דופקת את העדות של עצמה. עו"ד גל: אני אמרתי דברים אחרים- היא דופקת את העדות שלה לפני הרופא שלה. התובעת: באופן הזה אני לא יכולה להמשיך לעיין בחוות הדעת. תכתוב את מה שאתה רוצה בסיכומים שלך. אני לא אתאמץ".
דהן מעירה בלשון מדודה: "בכל הליך המתנהל בפני מן הראוי כי צדדים יתנהגו בצורה הולמת ומתוך כבוד הדדי וכך עורכי הדין. בהליך דנן נכון הדבר שבעתיים ונוכח העובדה כי במרכזו ניצב סיפור משפחתי קשה וכואב אשר אף אם חלוקים הצדדים על חלק מן המעשים והגורמים הרי שלית מאן דפליג שהמדובר במקרה משפחתי עצוב ובו נסיבות חיים קשות... בנסיבות מקרה זה לא ברור מה היה צורך בהטחת עלבונות בבא כוח התובעת, בתובעת עצמה ובאופן ניהול ההליך".
בשל התנהגות זו של גל וסגל, חייבה דהן את העיזבון והיורשים בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל - סכום לא שגרתי בכלל, ובבית המשפט למשפחה בפרט. היא גם חייבה את הנתבעים לפצות את ד"פ ב-450,000 שקל, מתוכם יופחתו 40,000 שקל בהם חויב הסב בהליך הפלילי. ואחרי הכל - נשאר טעם רע בפה מהתנהגותם של גל וסגל.
