קל יותר להצדיק הרמת מסך בחברות פרטיות קטנות, בהן יש בעל מניות אחד בלבד, מאשר בחברות גדולות ומרובות בעלי מניות. כך סבורה (יום ג', 10.9.13) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר
מיכל אגמון-גונן.
לדברי אגמון-גונן, "במקרים של חברה פרטית בעלת בעל מניות אחד או מספר מצומצם של בעלי מניות, כאשר החברה עוסקת בפעילות מצומצמת, קשה יותר להצדיק מבחינה כלכלית את האישיות המשפטית הנפרדת, וכפועל יוצא, ככלל, קל יותר להצדיק הרמת מסך". זאת, משום שהנימוקים העיקריים להימנעות מהרמת מסך אינם קיימים או קיימים בצורה פחותה בהרבה.
עם זאת, אגמון-גונן מבהירה: "אין להסיק כי יש להפוך את הכלל כאשר מדובר בחברות מסוג זה. כלל שלא היה מאפשר ליזמים להקים חברה ולהגביל את אחריותם, היה מתמרץ את אותם יזמים להשקיע באפיקים שמרניים ולא לקחת סיכונים עסקיים ביוזמות חדשניות. כיוון שאנו רוצים לעודד יזמות וחדשנות ופתיחת אפיקים ונתיבים עסקיים יצרניים חדשים, יש לאפשר את הגבלת האחריות ככלל ברירת המחדל גם בחברות קטנות, אם אכן לקחו על עצמם סיכונים עסקיים סבירים. היינו, עצם העובדה שחברה אינה עומדת בהתחייבויותיה אינה מהווה שימוש לרעה או פגיעה בלתי מוצדקת בצדדים שלישיים.
"...יש לזכור, כי ישנם גם מצבים שבהם אדם המבצע פעילות עסקית שלא במסגרת חברה לא יעמוד בחיוביו והנטל ייפול על הנושים. לכן, עצם העובדה שהחברה לא עמדה בחיוביה אינה מהווה בסיס להרמת מסך ויש צורך ביסוד נוסף של שימוש לרעה בתאגיד".
נדחתה תביעת עיריית ת"א
הדברים נאמרו בהחלטתה של אגמון-גונן לדחות תביעה בסך 2.3 מיליון שקל שהגישה עיריית תל אביב נגד מפעיל החניונים אייזיק שפירא, בטענה לחובות ארנונה של החברות באמצעותן פעל. העירייה טענה, כי שפירא הקים וסגר חברות כדי להתחמק מחובותיו ולכן יש להרים את המסך ולחייב אותו אישית בחובות הארנונה שלהן.
על כך אומרת אגמון-גונן: "נכון הוא, כי הקמת חברות סדרתית מהווה עילה להרמת מסך במקרים המתאימים. אולם, אין די בעצם הנטייה להקים חברות בצורה סדרתית על-מנת להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות. לצורך כך נדרש, כי התובע יוכיח כי מטרתה של הקמת החברות הסדרתית הייתה להתחמק מחובות. כזאת לא הוכח בענייננו ומכל מקום, אין המדובר בענייננו במצב שבו הנתבע הקים 'חברה אחרי חברה', בכדי להתחמק מתשלום ארנונה".
לדברי אגמון-גונן, "עדותו של הנתבע לפני הייתה כנה והשתכנעתי כי הוא מדבר מדם ליבו, עת העיד כי נכנס לעסקי החניונים במטרה להמשיך ולנהל עסקים מוצלחים כפי שעשה במהלך השנים אך כשל. מעדותו של העד לפני התרשמתי כי אכן נקלע למצוקה כלכלית ממשית, תוך שהוא מנסה 'לתמרן' בין הנושים השונים כדי לשרוד. בהתנהלות כזו של אדם המנסה לשרוד, אין כדי לבסס את התשתית הראייתית הנדרשת לצורך הרמת מסך".
העירייה חויבה בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל. העירייה יוצגה בידי עו"ד דוד ששון, ושפירא - בידי עו"ד יצחק אגר.
