רשלנות הטאבו אפשרה עסקת עוקץ במקרקעין

לשכת רישום המקרקעין (הטאבו) בתל אביב התעלמה מנורות אזהרה בוהקות ואפשרה לרשום עסקה תרמיתית למכירת מגרש באיזורי חן שבתל אביב. כך קובע (22.10.13) שופט בית משפט השלום בתל אביב, יאיר דלוגין.

רפאל רבין, רוני הרוש ועו"ד שי שלמה נטלו חלק בתרמית עוקץ, במסגרתה התיימרו למכור לנסים בלפור את הנכס ביוני 2010 תמורת 2.3 מיליון שקל. רבין התחזה לבעלי המגרש, דניאל אלקושי; הרוש התיימר להיות מתווך מטעם הבעלים; ושלמה דאג למעטפת החוזית של המירמה (ראו ידיעה נפרדת).

מרכיב מרכזי בתרמית היה אימות זהותו הבדויה של רבין באמצעות דרכון בלבד, הן בעת החתימה על החוזה והן בפני הטאבו. רק לאחר שבלפור החל לחשוד, התברר לו שנעשה שימוש במספר ת"ז של אדם שנפטר כבר בשנת 2003, הרוש הוא עבריין מורשע והבעלים האמיתי הוא דניאל עוקשי (לשעבר אלקושי). רבין והרוש הועמדו לדין, שלמה לא הועמד לדין, ובלפור תבע מהם את החזר כספו (464,000 שקל) ומרבין - גם פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם (200,000 שקל). אותו סכום תבע בלפור מהטאבו.


התעודה שצורפה - מחשידה


הרוש ורבין לא ניהלו הגנה וניתן נגדם פסק דין בהעדרם. דלוגין גם קיבל את התביעה נגד שלמה לאחר שקבע חד-משמעית, כי הוא נטל חלק מרכזי בתרמית. לגבי הטאבו קבע דלוגין, כי הוא היה חייב לדרוש משלמה לצרף לבקשה לרישום הערת האזהרה את צילום דרכונו של אלקושי, שזוהה באמצעות תעודה זו בנסח המקורי של המגרש.

"מספר הדרכון הופיע רק בחוזה המכר, אולם נשמט מהבקשה והשמטה זו נראית בעיני בולטת ביותר והייתה חייבת להדליק נורה אדומה בפני פקיד הרישום", קובע דלוגין. פקידי הטאבו גם לא שמו לב לכך שמספר דרכונו של אלקושי היה לכאורה זהה בחוזה ששלח שלמה לזה המופיע בנסח, למרות שחלפו 30 שנה בין שני הרישומים. מצב זה הוא בלתי אפשרי, שכן דרכונים ישראלים מוחלפים אחת לעשר שנים.

לעומת זאת, צורפה תעודת הזהות שהתחזתה להיות של אלקושי, ועל כך אומר דלוגין: "ת"ז החתומה מחד והעדר הדרכון מאידך, מעוררים את התחושה שמישהו ניסה לפצות על הפגם שבאי-צירוף אמצעי הזיהוי המהותי ביותר לבקשה, ע"י תיקוף נוסף ואשרור לכאורי של אמצעי זיהוי אחר, שכן צורף, אך אינו מאפשר את הזיהוי הנדרש".


הסימנים מהם התעלם הרוכש


לדברי דלוגין, "נורות האזהרה לעיל, נראות חמורות יותר, על-רקע העובדה שמקרי זיוף הינם תופעה המוכרת לטאבו". בדיקה דקדקנית יותר "הייתה מחייבת המצאת מסמכים נוספים - דבר שהיה מקשה ממשית על טשטוש התרמית". דלוגין דחה את טענת הטאבו, לפיה פעל על-פי נהליו ובכך יצא די חובתו:

"הנהלים הרלוונטיים מהווים רק 'רף תחתון' לעניין חובת הזהירות המוטלת על הטאבו, משלא מדובר בדבר חקיקה ראשית או אף משנית. למעשה, עוולת הרשלנות המעוגנת בפקודת הנזיקין, כמו גם הפסיקה היוצקת תוכן לתוכה, משרטטות את היקפה המלא של חובת הזהירות שמוטלת על הטאבו, כשכל מקרה נבחן לגופו. לפיכך, גם פעולה על-פי נוהל מסוים, יכולה בנסיבות מסוימות להיחשב כלא מספקת ואף רשלנית".

בהמשך קובע דלוגין, כי יש לייחס לבלפור אשם תורם של 15% משום שגם הוא התעלם משורה של סימני אזהרה שהיו צריכים לעורר בליבו חשד בדבר כשרות העסקה. מדובר במחירו הנמוך של הנכס (20% מתחת להערכתו של בלפור עצמו), החיפזון במכירתו, התעקשותו של שלמה לייצג את שני הצדדים, דמי התיווך שעמדו על 18% לעומת 2% כמקובל והעובדה שהדרכון לא הוצג לטאבו.

הטאבו חויב לשלם לבלפור 355,000 שקל, שכר טירחה בסך 64,000 שקל ואת הוצאותיו. דלוגין קיבל את הודעת צד ג' ששיגר הטאבו לרבין, הרוש ושלמה וחייב אותם (יחד ולחוד) להחזיר לטאבו כל סכום שישלם לבלפור בתוספת הוצאות בסך 50,000 שקל. בלפור יוצג בידי עו"ד קרן בצר, שלמה יוצג בידי עו"ד גבריאל פרידמן, והטאבו - בידי עו"ד איילת גופמן.