ראש השב"כ לשעבר
יובל דיסקין טוען (יום ד', 4.12.13) כי האיום האיום האירני חמור פחות מאשר זה הפלשתיני. בכינוס העשור ליוזמת ז'נבה, אמר דיסקין: "השלכות היעדר פתרון לסכסוך הישראלי פלשתיני קיומיות בהרבה מסוגיית הגרעין האירני".
דיסקין קרא להעדיף את קדושת העם על קדושת הארץ ולהפוך את מדינת ישראל לבית שאינו מחייב כיבוש של עם אחר. הוא הוסיף שישראל חייבת להקפיא התנחלויות ואמר שכמות ה
מתנחלים בשטחי הגדה המערבית מגיעה לממדים שאף
ממשלה לא תצליח לפנות.
עוד אמר: "זו עכשיו אולי ההזדמנות האחרונה להגיע לפתרון שתי המדינות. יוזמת ז'נבה מניחה תשתית נכונה להסכם. לא נוכל לחיות במדינה אחת בין הירדן לים ולא נוכל להתייחס לסכסוך כרסיס בישבן, כדברי אחד משרינו החדשים. השאלה תהיה מיהו הרסיס ומיהו הישבן".
בכינוס בתל אביב השתתפו גם חבר צוות המשא-ומתן הפלשתיני ד"ר סמיח אל-עבד, יו"ר היוזמה ושר המשפטים לשעבר יוסי ביילין, שליח האו"ם רוברט סרי, חברי כנסת מסיעות שונות, ראשי ערים ואנשי ציבור.
יושב-ראש מרצ
זהבה גלאון אמרה כי "בתחילת שנת 2014, הממשל האמריקני מתכוון לעבור שינוי פאזה בסוגיה הפלשתינית, משלב של תיאום לשלב של התערבות. אחרי שיבטיחו לישראל ערבויות ותוכנית לסידורי ביטחון בהסכם הקבע, האמריקנים מתכוונים להניח תוכנית גישור, שתתייחס לסוגיות הליבה, כפי שהן מנוסחות ביוזמת ז'נבה".
גלאון הוסיפה: "השאלה היא האם לממשלת נתניהו, השבויה בידי קומץ מתנחלים ונציגיהם בקואליציה, יש בכלל כוונה רצינית להגיע להסדר עם הפלשתינים. כששר החוץ מבקש לפוצץ את המו"מ ומחפש בני ברית חדשים במקום האמריקנים, הבנייה בשטחים נמשכת, ובמקום לקבל החלטה היסטורית, להביא לסיום הכיבוש, ולהקים שתי מדינות לשני עמים, נתניהו ממשיך להציב תנאים מוקדמים של הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית".
"נקודת הפתיחה, בשלב זה של השיחות, צריכה להיות ההכרה שהושגה בחתימה על "הסכם אופק 2020", וההבחנה בין ישראל הריבונית והלגיטימית לישראל הכובשת והמתנחלת. דהיינו, קווי 67' וחילופי שטחים, כי אין הסכם אחר".