פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז חושף התעלמות של השב"ס מחובתו להעניק טיפול רפואי לאסיר חולה צהבת C וסחבת מתמשכת בטיפול בעניינו גם לאחר שעתר לבית המשפט.
דניאל רוזליו, המרצה 3.5 שנות מאסר על עבירות רכוש, חולה בצהבת C. ביוני 2015 המליץ רופא במרכז הרפואי רבין, אשר מצא שהמחלה נמצאת בשלב מתקדם (שלב 3), להעניק לו במשך 12 שבועות טיפול המצוי בסל התרופות. הטיפול לא ניתן, וחודשיים לאחר מכן עתר רוזליו לבית המשפט.
הישיבה הראשונה בתיק התקיימה רק באמצע אוקטובר, ותשובת השב"ס ניתנה שבוע לאחר אותה ישיבה. השב"ס מסר, כי בחודש אוגוסט דנה ועדת החריגים בעניינו של רוזליו, והחליטה לפנות למשרד האוצר שכן לטענת השב"ס אין לו המימון הדרוש לטפל ברוזליו. הוועדה החליטה, כי רוזליו לא יקבל טיפול עד שיגובש מענה עקרוני לעניינם של אסירים במצבו.
ראש ענף רפואה בשב"ס, ד"ר ליאוניד גפט, טען שאמנם מדובר במחלה קשה שסיבוכיה האפשריים חמורים מאוד, אך בשנה הקודמת לא חלה הרעה במצבו של רוזליו. עוד אמר, כי בבתי הכלא מוחזקים שלושה אסירים החולים בצהבת C וכי יש צורך בדחייה של חודשיים וחצי כדי להשיג את המימון הדרוש לטפל בהם. הוא לא הסביר מדוע בדיקה זו לא נערכה לפני שרוזליו עתר לבית המשפט. כמו-כן, רק בעקבות אותו דיון החל רוזליו לקבל את הטיפול למחלת הריאות שגם ממנה הוא סובל.
בדיונים הבאים, בינואר ובפברואר השנה, מסר השב"ס שהוא עדיין מצוי בדיונים עם משרד האוצר. בדיון בחודש מארס שינה השב"ס את עמדתו ומסר, כי הנושא נמצא בבדיקה מול משרד הבריאות, וטען שמכיוון שכך - אין הוא נושא באחריות לטיפול ברוזליו. בסוף אותו חודש הורתה השופטת
קלרה רג'יניאנו להציג בפניה חוות דעת של רופא במרפאת הכבד בבית החולים בילינסון, והבדיקה נערכה כעבור שבועיים. היא העלתה, שרוזליו זקוק לתרופות המצויות בסל הבריאות, וצוין שיש לתת לו אותן כעת משום שהן עשויות לשנות את מהלך המחלה. גפט מצידו הגיש חוות דעת נוספת, אשר התעלמה מן הממצאים העדכניים.
השב"ס המשיך וטען - תוך התעלמות מוחלטת מחובתו לדאוג לבריאות האסירים, מציינת רג'יניאנו - שאם בית המשפט מתכנן להוציא צו, יש להפנותו לרשויות אחרות ולא אליו. על כך אומרת רג'יניאנו (15.5.16): "החובה לשלומו ובריאותו של העותר מוטלת על שב"ס, המחויב לתת לו טיפול רפואי זהה לזה הניתן לכל אזרח במדינה על-פי סל הבריאות".
רג'יניאנו מדגישה: "הטענה כי העותר אינו מצוי בסכנת חיים ולפיכך אין דחיפות במתן הטיפול, טוב היה לו לא נטענה כלל. קבלת הטיפול המומלץ שהעותר זכאי לו מכוח החוק, אינה מותנית בדחיפות הטיפול. מטרת שירותי הרפואה איננה לטפל רק באנשים גוססים ואלה הנמצאים בסכנת חיים. מטרתה לרפא את החולים, למנוע מהם סבל מיותר ולשפר את התפקוד ואיכות החיים שלהם ולמנוע מהם להגיע למצב של סכנת חיים. הדברים מקבלים משנה תוקף כשמדובר באדם בן 45.
"האם כוונת בא-כוח המשיב הייתה שאם העותר היה בסכנת חיים היה בכוחו של שב"ס ליתן לעותר את הטיפול הרפואי המומלץ חרף עלותו הגבוהה? על-פי עדותו של ד"ר ליאוניד [גפט] הטיפול המומלץ מביא להבראה וזאת למעשה המטרה!
"...משכולם מסכימים שהעותר זכאי לטיפול הרפואי, מנקודת מבטו של העותר, אין זה מעניינו מהיכן מגיע הכסף ואיך הוא עובר. השאלה מאיפה יקבל שב"ס את הכסף איננה מעניינו של העותר. בית המשפט לא יידרש למחלוקות בין רשויות המדינה, האם שב"ס או משרד הבריאות או משרד האוצר יממנו את הטיפול הרפואי ששב"ס מחויב לספק על-פי חוק".
רג'יניאנו מסיימת בשאלה רטורית: "עמדת המשיב, כמוה כהודאה ששב"ס אינו מסוגל לטפל בעותר. האם בנסיבות אלה שוקלת המדינה להורות על שחרורו של העותר בשל מצבו הרפואי?". היא הורתה לשב"ס להתחיל את הטיפול בתוך 30 יום - דהיינו: שנה לאחר ההמלצה עליו.
