ירידה ראשונה זה שנים רבות במספר הילדים העניים בישראל, המשך מגמות הצמצום באי-שוויון ובתחולת העוני בקרב חרדים וערבים ומצד שני העמקה והחמרה בעוני בקרב אוכלוסיות שאינן בשוק העבודה ובמרכזן הקשישים והבלתי מועסקים - כך קובע דוח העוני של המוסד לביטוח הלאומי לשנת 2017 שפורסם היום. את הדוח הגיש (יום ב', 31.12.18) לשר העבודה והרווחה פרופ' דניאל גוטליב, סמנכ"ל מחקר בביטוח הלאומי.

ב-2017 חיו בעוני 466,400 משפחות, המונות 1,780,500 נפשות ושבהן 814,800 ילדים. בביטוח הלאומי מציינים במיוחד את העובדה שלראשונה זה שנים רבות ירד מספרם האבסולוטי של הילדים החיים בעוני (ב-23.7 אלף) - וזאת למרות שאוכלוסיית הילדים הכללית גדלה ב-2017 ב-47.9 אלף ילדים. מעמד הביניים בישראל גדל בשנים 2009 עד 2017 מ-47.9% של האוכלוסייה ל-53.4%.

מדד ג'יני לאי-שוויון בהכנסה הפנויה ירד ב-2017 ב-1.6% והמדד לאי-שוויון בהכנסה הכלכלית ירד ב-1.3 אחוז. בכך השלים מדד הג'יני ירידה בשיעור מצטבר של 11% מתחילת המילניום. הירידה במדד האי-שוויון לפי הכנסה כספית פנויה היה דומה אך החל רק ב-2007 .

ישראל ממוקמת עדיין בראש המדינות המפותחות בשיעור העוני בקרב נפשות למרות הצמצום בממדי העוני ובאי-שוויון בהכנסות בישראל. הדוח מונה מספר הישגים משמעותיים למדיניות הממשלה: בראש ובראשונה העובדה שמספר העניים בישראל ירד, למרות שקו העוני עלה והאוכלוסייה גדלה. עם זאת ולמרות השיפור, ישראל ממשיכה להחזיק בתואר המדינה בעלת שיעור העניים הגבוה ביותר, בין היתר לאור שיפור במדינות אחרות הקרובות לישראל: 17.9% מאזרחי ישראל חיים מתחת לקו העוני (לפי הכנסה פנויה), מעט יותר מהנתון המקביל בארה"ב, בטורקיה ובמקסיקו. במדד שיעור הילדים העניים (לפי הכנסה פנויה) ישראל במקום השני, אחרי טורקיה עם 23.8% מכלל הילדים שחיים מתחת לקו העוני. עם זאת, חשוב לציין כי קו העוני בישראל עולה בצמוד לעלייה ברמת החיים וב-2017 עלה בשיעור של 4.6%, עקב עלייה דומה בהכנסה הפנויה לנפש (ראו הסבר).

על-רקע דרישת ההסתדרות להצמיד את כלל קצבאות הביטוח הלאומי לשכר הממוצע במשק במקום למדד (דרישה שבאוצר מזהירים כי עלותה תגיע למיליארדים רבים) כותב פרופ' גוטליב כי "העובדה שקצבאות הביטוח הלאומי אינן גדלות יחד עם העלייה ברמת החיים, אלא מוגדלות על-פי התייקרות מדד המחירים לצרכן, יוצרת פער בין הגידול ברמת החיים הכללית לבין רמת החיים של האנשים שזקוקים לתמיכה ולקצבאות. פער זה מתבטא בסופו של דבר בעלייה בחומרת העוני ובעומקו. מדד חומרת העוני עלה בשנת 2017 עלייה חדה של 10%. עם זאת על פני התקופה מאז 2009 אף הוא ירד ב-0.6% לשנה .

לצד המיקום הבינלאומי הלא-מחמיא במדד שיעור העוני לפי הכנסה פנויה, רשמה ישראל בשנים האחרונות שיפור משמעותי במדדי השוואה בינלאומיים אחרים. ההישג הבולט ביותר הוא במדד ג'יני לאי-שוויון בהכנסות שבו ממוקמת ישראל כיום במקום ה-12 (עם ציון של 0.33) רק שלושה מקומות מעל לממוצע של מדינות ה-OECD (ציון 0.31). הצמצום באי-שוויון בהכנסות הושג בזכות העובדה שההכנסה בשני העשירונים הנמוכים ביותר גדלה ב-2015 ב-4.7% בעוד שההכנסה בשני העשירונים הגבוהים ביותר גדלה באותה תקופה ב-1.3% בלבד.

ב-2017 נרשמו ירידות בתחולת העוני, וזאת בעיקר כתוצאה מהעלייה בשיעורי התעסוקה וכתוצאה מעליית השכר. לראשונה מאז 2013 ירדה תחולת העוני של האוכלוסייה העובדת וכן ירד חלקן של המשפחות העובדות בכלל האוכלוסייה הענייה ב-2017 .ירידה משמעותית נרשמה בקרב משקי בית עם מפרנס אחד. הסבר אפשרי אחד לכך הוא העלייה הניכרת בשכר המינימום בשיעור של 6.1% בין 2016 ל-2017 שככל הנראה השפיע לטובה גם על בעלי שכר מעט גבוה ממנו.

תחולת העוני של משפחות ערביות ירדה מ-49.2% ב-2106 ל-47.1% ב-2017. בביטוח הלאומי זוקפים ירידה זו לירידה חדה (בשיעור של 9%) בתחולת העוני של משפחות ערביות שאינן חלק ממזרח ירושלים או מהאוכלוסייה הבדואית בדרום (בשתי אלה הייתה עלייה בתחולת העוני ב-2017). לצד הירידה בתחולת העוני באוכלוסייה הערבית, עלו באופן ניכר המדדים לעומק העוני ולחומרת העוני בין שתי השנים, בשיעורים של 10% ו-22% בהתאמה.

בקרב החרדים, תחולת העוני של משפחות ירדה מ-45.1% ל-43.1%.גם תחולת העוני של ילדים ירדה בכ-3 נקודות האחוז ב-2017 .חלקן של המשפחות העניות החרדיות בסך המשפחות העניות מגיע ל-15% שיעור גדול בהרבה מחלקם באוכלוסיית המשפחות.

מצד שני ב-2017 עלתה תחולת העוני של האוכלוסייה שאינה עובדת בגיל העבודה ל-76% מ-69% ב-2016. בביטוח הלאומי מציינים פער בין ממדי העוני של קבוצת אוכלוסייה זו לבין ממדי העוני של האוכלוסייה הכללית שכאמור ירדו, גדל, מאחר שציבור זה לא הצליח להשתלב בשוק העבודה ומאחר שהקצבאות המיועדות למצבי חיים כאלה הופכת נמוכה יותר ויותר ביחס לרמת החיים הכללית ושיעורי המיצוי שלה בדרך כלל נמוכים.

"העובדה שהשיפור במצב החברתי התמקד בעיקר בעליית שיעור התעסוקה והשכר", כותב פרופ' גוטליב "מדגישה את החולשה הטמונה בתהליך כזה עבור אנשים שלא מצליחים להשתלב בשוק העבודה או עבור אנשים שלא מצופים להיות משולבים בו: אנשים עם קשיי השתלבות בתעסוקה עקב מוגבלויות שונות, בעלי משפחות גדולות, שהשכר שהם מקבלים לא מסוגל לכסות את הוצאותיהם הבסיסיות, ואזרחים ותיקים מעוטי הכנסה. הם הנפגעים העיקריים כתוצאה מהיעדר עידכון הולם של קצבאות הקיום והקצבאות האוניברסליות לזקן ולילד".

בנוסף קובע הדוח כי הגידול בקצבאות אינו מדביק את הגידול בשכר וברמת החיים של הישראלים.

מהו קו העוני?

קו העוני בישראל צמוד לרמת החיים ועולה יחד עימה (בניגוד למשל לרוב קצבאות הביטוח הלאומי). הכנסה הכספית ברוטו למשפחה בישראל הגיעה ב-2017 ל-20,027 שקלים לחודש (גידול של 4.4% לעומת 2016). ההכנסה נטו לנפש עלתה ב-2017 ב-4.6% והיא עומדת, נכון ל-2017 על 5,477 שקלים נטו לחודש (לעומת 5,223 שקלים ב-2016). בעקבות כך עלה גם קו העוני. כעני מוגדר כל מי שהכנסתו נמוכה ב-50% לפחות מההכנסה החציונית לנפש, ולכן נכון ל-2017 תוגדר כענייה כל משפחה שהכנסתה לנפש נמוכה מ-2,739 שקלים לחודש. מדובר בעלייה של כ-87 שקלים לעומת 2016 - אז עמד קו העוני על 2,612 שקלים לנפש.

"התבצרות ישראל כמדינה הענייה במערב לא מחויבת המציאות"

ערן וינטרוב, מנכ"ל ארגון לתת, מסר בתגובה: "שיטת המדידה המבוססת על הכנסה בלבד אינה לוכדת יותר מ-550,000 נפשות ו-225,000 ילדים החיים בעוני בהתאם למדד הרב-ממדי, שבוחן את מידת המחסור ביחס לצרכים חיוניים הדרושים לקיום בכבוד בישראל 2018.

"ירידה מתונה בשיעורי העוני הגבוהים היא בהחלט בשורה חיובית, ככל הנראה כתוצאה מהשפעה של צעדים ממשלתיים שנעשו בכיוון הנכון, כגון העלאת שכר המינימום, עובדה הממחישה שעוני הוא תוצאה של מדיניות מאקרו-חברתית.

"עם זאת, ירידה מתונה בשיעורי עוני לצד עלייה ניכרת בעומק ובחומרת העוני בקרב משפחות עניות עובדות, מוכיחה שגם מי שנמצא בקרבת קו העוני הרשמי חי במצוקה ובמחסור. עלייה בשיעורי עוני אצל קשישים ובקרב משפחות שאינן עובדות, מבטאת את רמת הקצבאות הנמוכה, שאינה מחלצת מעוני.

"התבצרות ישראל כמדינה הענייה במערב לא מחויבת המציאות, והיום, לקראת הבחירות הקרובות, יש הזדמנות לציבור בישראל להשפיע על מפלגות מכלל הקשת הפוליטית, לשנות את סדר העדיפויות ולהציב את הטיפול בעוני ובפערים החברתיים כיעד לאומי".