המפיק לשעבר הרווי וינשטיין נדון (יום 11.3.20) ל-23 שנות מאסר לאחר שהורשע בחודש שעבר בשני סעיפים קלים יחסית מבין חמשת האישומים שיוחסו לו בבית המשפט המחוזי במנהטן. אם היה מורשע בכל הסעיפים, הוא היה צפוי לעשרות שנות מאסר. מבחינתו של וינשטיין בן ה-67, אם ערעורו לא יתקבל - מדובר בפועל במאסר עולם (אלא אם ישוחרר בשל מצב בריאותו). השופט ג'יימס בורק יכול היה לגזור עליו עונש מינימום של חמש שנים ועונש מירבי של 29 שנים.

וינשטיין הורשע בביצוע "פעולה מינית פלילית" מן הדרגה הראשונה ובאונס מן הדרגה השלישית. הוא זוכה מתקיפה מינית ואונס של מרים היילי וג'סיקה מאן, וזאת לאחר שהמושבעים קבעו שלא שוכנעו מעבר לספק סביר שהיחסים היו שלא בהסכמה. המדינה אינה יכולה לערער על פסק הדין, בעוד וינשטיין יכול לערער.

וינשטיין היה אחד המפיקים המובילים בהוליווד, עד שבשנת 2017 חשפו ניו-יורק טיימס והמגזין ניו-יורקר עשרות טענות נגדו על עבירות מין - החל בהטרדה מינית וכלה באונס - מצד נשים שעבדו במחיצתו במשך למעלה משני עשורים. הפרשה הובילה להקמת תנועת MeToo# ולגל עולמי, ובעיקר אמריקני, של טענות דומות כלפי אישים בכירים אחרים.

בכתב האישום יוחסו לווינשטיין - אשר איבד את חברת ההפקות שבבעלותו ומצוי על סף פשיטת רגל - חמישה אישומים ובראשם אונס ותקיפה מינית של שתי נשים. ג'סיקה מאן, אשר קיוותה להפוך לשחקנית, העידה, כי וינשטיין אנס אותה בחדר מלון במנהטן בשנת 2013, כאשר קיימה עימו קשר מתמשך שכלל יחסי מין - לדבריה בתקווה להתקדם בדרך זו. מרים היילי, שהועסקה בתוכנית טלוויזיה שהפיק וינשטיין, העידה, כי הוא כפה עליה יחסי מין חלקיים בשנת 2006. עדת תביעה נוספת הייתה השחקנית אנאבלה סיורה, אשר טענה שנאנסה בידי וינשטיין בשנת 1994. על מקרה זה חלה התיישנות, אך התביעה זימנה אותה כ"עדת שיטה".

וינשטיין כפר בהאשמות, וגם בדבריו האחרונים לפני גזר הדין לא הביע חרטה. לדבריו, היחסים בכל המקרים היו בהסכמה. עדת מפתח מטעם ההגנה הייתה טליטה מאיה, שהייתה חברתן של מאן והיילי, ואשר לדבריה היחסים ביניהן לבין וינשטיין היו בהסכמה. משפטו של וינשטיין החל בתחילת חודש ינואר, וכנהוג בארה"ב - התנהל ברציפות עד להכרעה. במקביל הוגש נגדו כתב אישום בלוס אנג'לס, ולפיו אנס אישה אחת ותקף מינית אישה אחרת בתוך יומיים בחודש פברואר 2013.