אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משפחתי האהובה, כור מחצבתי, חלף שבוע בלבד מהדקה שבה הצהרתי כאן, בבית הזה, "מתחייבת אני". צמד המילים הזה מגלם בתוכו שליחות עמוקה ואחריות עצומה למפעל הציוני הגדול ביותר שידעה הארץ הזאת אחרי אלפיים שנה – מדינת ישראל, מושא אהבתי, מושא אהבתם של סבי וסבתי, אשר עלו ארצה ממרוקו בשנות החמישים בדרך לא דרך, אוחזים בשיירה של 11 ילדיהם; מושא אהבתם של בעלי וילדיי ולעתיד לבוא, בעזרת השם, נכדיי ונכדותיי; מושא אהבה של אמי גאולה סילס, זיכרונה לברכה, ממקימי הארץ הזאת, דור שמיני, אשר נולדה בתקופת היישוב תחת המנדט הבריטי, ובבית הוריה היו סליקים והוחבא אמל"ח של הפלמ"ח.
