ביה"ד הארצי: מנכ"ל הסדרת הבדואים מסר גרסת בדים

מנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, יאיר מעיין, מסר מידע כוזב בנוגע להשכלתו האקדמית כאשר התמודד על תפקיד מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל. סגן נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, אילן איטח, אימץ (13.6.23) את פסק דינו בנושא של בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים (השופט דניאל גולדברג), כאשר דחה ב-2021 את תביעתו של מעיין לעכב את מינויו של יקי קוינט לתפקיד זה. נציבות שירות המדינה הגישה בחודש פברואר קובלנה משמעתית נגד מעיין בשל כזביו בנוגע להשכלתו.

בערעורו לבית הדין הארצי חזר בו מעיין מבקשתו לבטל את מינויו של קוינט, אך ביקש לקבוע שהיה כשיר לתפקיד ולפצותו ב-100,000 שקל על ההליך שניהל. איטח דחה את הערעור וקבע, כי אומנם נפלו פגמים במינויו של קוינט, אך לא כאלה שירדו לשורשו של עניין. מעיין היה בעבר מנכ"ל עיריית ירושלים ומנכ"ל משרד התשתיות. קוינט היה מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות ולפני כן - היועץ המשפטי של רמ"י. מעיין טען, כי ועדת האיתור אותה מינה משרד הבינוי פעלה למראית עין, ובפועל הייתה חותמת גומי לאישור מינויו של קוינט - שלדבריו הוא מקורב לשר דאז, יעקב ליצמן.

איטח אומר כי בניגוד לטענתו של מעיין - אין לו "תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר", שכן לא די בתואר שהציג ממכללת טריניטי שאינה מוכרת בידי המדינה. העובדה שמכללת אונו הכירה בתואר זה כאשר התקבל מעיין ללימודי תואר שני, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין ההכרה בו לצורכי המכרז. יתרה מזאת: גולדברג קבע שמעיין "רכש דיפלומה ממוסד שאינו קיים", כך שלמעשה כלל אין לו תואר ראשון.

איטח מציין, כי גולדברג קבע "כי למערער [מעיין] אין תואר ראשון כלל, משטריניטי אינה מוסד קיים, וכי גרסת המערער באשר ללימודיו בטריניטי ובאשר לדיפלומה שרכש בה היא 'גרסת בדים'. קביעות אלה של בית הדין האיזורי מבוססות בראיות ובקביעות שכאלה אין ערכאת
הערעור נוטה להתערב ולא מצאנו שהמקרה שלפנינו מצדיק סטייה מכלל זה. במצב דברים זה, שבו נקבע כי המערער לא הוכיח שהוא מחזיק בתואר ראשון כלל, ממילא אין רלוונטיות לטענות הנוגעות להכרה בתואר על-ידי גוף זה או אחר". האופן בו מילא מעיין את השאלון במכרז למנהל רמ"י מעורר "קושי של ממש" ו"לכל הפחות אינו מתיישב עם חובות תום הלב, כמו גם עם החובות במילוי השאלון", מוסיף איטח. מעיין מסר בו מידע שאינו אמת, קובע איטח.

איטח דוחה את רוב טענותיו של מעיין לגבי הליך המכרז, כולל הטענות על זיקה פסולה בין קוינט לבין ליצמן. הוא מסכים שהיו פגמים מסוימים: קוינט מונה לתפקיד לפני שיתר המתמודדים קיבלו את ההודעה על כך וממילא לפני שיכלו להשיג על ההחלטה, והשגתו של מעיין על פסילת מועמדותו נבחנה בידי מי שנטלו חלק בהחלטה המקורית - היועץ המשפטי של משרד הבינוי, אלעזר במברגר, וסמנכ"לית הון אנושי ומינהל במשרד, סיגלית גבאי. אולם, כאמור, פגמים אלו לא הצדיקו מלכתחילה את ביטול המינוי, ולנוכח התנהלותו של מעיין עצמו - גם אינם מצדיקים להעניק לו את הפיצוי שתבע.

עוד קובע איטח, כי לא היה די בתואר השני של מעיין ממכללת אונו כדי לקבוע שהוא בעל השכלה אקדמית רלוונטית כפי שנדרש במכרז. לכן, לא נפל פגם בהחלטה לפסול את מועמדותו. מעיין תבע את הפיצוי ללא כל הסבר ואסמכתאות שיצדיקו את התביעה, הוא לא הוכיח שנגרם לו נזק כלשהו, אין לו זכות עמידה כ"עותר ציבורי" ובוודאי שאין להעניק פיצוי למי שפעל בעצמו בחוסר תום לב. איטח גם הותיר על-כנן את ההוצאות שנפסקו לחובת מעיין בבית הדין האיזורי - 25,000 שקל למדינה ולקוינט יחדיו; הוא הוסיף עליהן 8,000 שקל למדינה ו-24,000 שקל לקוינט.

השופטים רועי פוליאק ומיכל נעים-דיבנר ונציגות הציבור ורדה ארוארדס וברכה סמו הסכימו עם איטח. את מעיין ייצגו עוה"ד סיגל פעיל וזוהר גיפס, את המדינה ייצגה עו"ד יאנה סימקין, ואת קוינט - עוה"ד ירון קוסטליץ ודניאל רוזנבלום.