גופי השלטון נכשלו בטיפול במפונים בתחילת המלחמה

פינוי היישובים מדרום הארץ ומצפונה נעשה בתוך זמן קצר למתקני אירוח המרוחקים מבתיהם, והוא יצר שלל בעיות וקשיים - בתחומי החינוך, הבריאות, תנאי השהות, מענקים כספיים ועוד. לקשיים אלה נדרשו פתרונות מיידיים שונים. פינוי התושבים ללא יישום של תוכנית סיוע כלכלי ואי-הוודאות לגבי התמשכות השהייה של המפונים מחוץ לבתיהם וניתוקם מעבודתם, יצרו מצב שבו מאות אלפי אזרחים הופכים לאוכלוסייה נזקקת בתקופה זו, קובע אנגלמן.

במכתבו לנתניהו הוא הצביע על היעדרו של חדר מצב ממשלתי אזרחי המרכז נתונים באופן מערכתי, חוסר שהקשה למקד את המאמץ בטיפול מיידי בפערים המהותיים. במקביל, בולט חסרונו של גורם מנהל שירכז את פעילות משרדי הממשלה בשטח ויתאם ביניהם; הדוח מתאר כיצד עובדי נציבות תלונות הציבור שימשו בפועל כגורם מרכז ומסייע. עוד מציין הדוח, כי 12% מהפניות למשרד המבקר היו של תושבי אשקלון, אשר לא נכללה תחילה ברשימת היישובים הזכאים לפינוי, ורק ב-19 באוקטובר החליטה הממשלה להעניק סיוע לחלק מתושביה.

הריחוק מהבית הקשה על חלק מהמפונים למצות את זכויותיהם מסיבות שונות: חוסר ידע והבנה לגבי הזכויות; אי-ודאות לגבי הזכויות, שנבעה גם ממסרים סותרים שפורסמו בתקשורת; העדר גורם מתכלל שמספק למפונים את כל המידע; היעדר אמצעים טכנולוגיים המאפשרים למצות את זכויותיהם (לדוגמה, עמדת מחשב עם חיבור חזק לאינטרנט); היעדרם של אנשים במלונות שתפקידם להנגיש שירותים לבעלי אוריינות דיגיטלית נמוכה; חוסר במסמכים, שנותרו בבית המגורים.

אנגלמן אומר כי בסיורים שערך ניכרו פערי המקלוט ביישובי קווי העימות בדרום ובצפון, ובפרט בשכונות שהרקע החברתי-כלכלי של תושביהן נמוך ובשכונות ותיקות. חקלאים ובעלי משקים העלו את הצורך בהצבת מיגוניות בשטחים החקלאיים ובסמיכות למתקניהם. כמו-כן נמצא כי יש פערי מיגון במוסדות חינוך ביישובי הדרום והצפון, לרבות במוסדות החרדיים, וכן במוסדות חינוך במרכז הארץ. אנגלמן מזכיר, כי משרד המבקר פרסם באוגוסט 2020 דוח על פערי המיגון והגיש המלצות כדי לסגור אותם. הסיורים והתלונות כעת לימדו בבירור, כי תוכניות הממשלה למיגון הצפון והדרום לא יושמו, פערי המיגון והמקלוט נותרו בעינם, והמלצות המבקר לא יושמו.


הנציבות קיבלה 113 תלונות בעניין מקלטים ומרחבים מוגנים, רובן מחוזות תל אביב המרכז וירושלים. תלונות אלה עסקו בין היתר בטענות על תנאי תברואה, ליקויים באספקת מים ובתאורה ודרכי גישה ומילוט לקויות. עוד התקבלו תלונות בעניין ליקויים במקלטים משותפים או השתלטות של אנשים פרטיים על המקלטים.

ל-2.6 מיליון תושבים בישראל (28%) אין מיגון תקני בסמוך למקום מגוריהם. לפני מלחמת חרבות ברזל מי שביקש לבנות ממ"ד בביתו נדרש לקבל היתר בנייה מהרשות המקומית, והליך זה נמשך זמן רב. במהלך המלחמה פיקוד העורף, בשיתוף מינהל התכנון, אישר בהוראת שעה למשך שנה מסלול המאפשר לקבל אישור לבניית ממ"ד בבתים צמודי קרקע בתוך 14 יום בלבד, ללא צורך בהיתר בנייה.

בעיות התגלו גם בתחום ההתרעה. הצופרים מיועדים בעיקר לאוכלוסייה השוהה מחוץ למבנה. השוהים בתוך מבנה ולקויי שמיעה יכולים לקבל את ההתרעות באמצעות יישומון פיקוד העורף ופורטן החירום הלאומי, והן ניתנות גם בערוצי הרדיו והטלוויזיה. עם זאת, יש אוכלוסיות, דוגמת האוכלוסייה החרדית, שאינן מחזיקות בטלפון חכם ואינן יכולות לקבל את ההתרעות באמצעות היישומון. לכן יש חשיבות רבה לכך שמערכת ההתרעה תפעל באופן תקין, בדגש על התרעה תקינה במקומות שבהם יש ריכוז של אוכלוסיות כאלה.

אנגלמן מתייחס גם להקמה המהירה של 700 כיתות כוננות. רשויות מקומיות רבות ציינו בפניו, כי נדרשו לגייס תרומות או להקצות מקורות תקציביים אחרים לשם הקמת כיתות הכוננות בתחום שיפוטן. מאחר שהתגלו פערי הצטיידות ניכרים של כיתות הכוננות, המליץ אנגלמן במכתבו לנתניהו לבחון את הפערים, להקצות את המשאבים המתאימים לשם השלמתם ולקיים מעקב הדוק אחר סגירתם. הוא גם המליץ לעקוב באופן הדוק אחר האימון וההכשרה של כיתות הכוננות החדשות, למניעת אירועי ירי על חפים מפשע במציאות המתוחה.

בנוגע לרשיונות לנשיאת נשק מציין אנגלמן, כי בחודש הראשון של המלחמה הוגשו 225,000 בקשות, לאחר שהשר איתמר בן-גביר הרחיב את מעגל הזכאים לקבל אותם. הדבר יצר עומס כבד ועיכובים בטיפול בבקשות, ובחלק מהמקרים התערבה הנציבות והטיפול זורז. למשל: אלוף משנה-במילואים, תושב הדרום, סיפר שלפני המלחמה נאלץ להפקיד את נשקו האישי, בנימוק שכאשר חידש את רישיון הנשק בשנת 2021, הוא מסר שהוא נוטל כדורי שינה. האיש המציא אישור רפואי שהוא כשיר להחזיק בנשק, אך הטיפול בעניין נמשך זמן רב, ובשל כך אין באפשרותו להשתתף בהגנת היישוב. בעקבות פניית הנציבות חודש רשיונו.

מתקפת חמאס, שיגור הטילים ופינוי היישובים הזניקו את מספר הזקוקים לטיפול נפשי. אנגלמן מציין, כי גם בעת שגרה מערך בריאות הנפש הציבורי מתקשה לתת מענה לציבור בפרקי זמן סבירים, בשל מחסור בתקציבים ובכוח אדם; משרדו עמד כבר ב-2021 על הבעיות בתחום זה בשעת חירום. המערך הציבורי-ממשלתי בתחום בריאות הנפש, שהיה קריטי במתן מענה טיפולי ראשוני, כשל בשבועות הראשונים למלחמה בטיפול במפונים, שכן הוא התבסס ברובו המוחלט על מתנדבים בלבד, והתנהל ללא תורה סדורה וללא שמירה על רצף טיפולי ותיעודו.

ככלל, הטיפול בנפגעי חרדה ניתן באמצעות מרכזי חוסן קהילתיים המופעלים על-ידי הרשויות המקומיות בהובלת משרד הרווחה. עם זאת, מספרם קטן ומשאביהם מצומצמים ביותר, וטיפולים רבים ניתנים רק בטלפון או באופן מקוון. אנגלמן כתב לנתניהו, כי יש חשיבות עליונה לגיבוש מיידי של תוכנית חירום לאומית מתוקצבת למתן מענה מקיף בתחום בריאות הנפש ברמה המדינתית, תוך מיקוד באוכלוסיות שחוו על בשרן את המראות הקשים של המתקפה - מפוני עוטף עזה ויישובי הדרום, ילדים ובני נוער, אוכלוסיות בסיכון חרדתי, אנשי כוחות הביטחון וגורמי ההצלה.

זאת ועוד: מצב החירום והפינוי של תושבי הדרום והצפון למרכזי מפונים המרוחקים מבתיהם, יצר בימים הראשונים של המלחמה קשיים באספקת שירותי בריאות שלהם נזקקו חלק מהמפונים, דוגמת טיפולים שגרתיים ואספקת תרופות.

עם פרוץ המלחמה וירי הטילים המסיבי חדלו מוסדות לימוד רבים לפעול. לאחר פרק זמן התקיימו הלימודים באמצעות למידה מרחוק, ולאחר מכן חזרו מוסדות החינוך לתפקד באופן חלקי, כמה שעות ביום. בהמשך חזרו מוסדות החינוך לפעילות מלאה ברוב חלקי הארץ. אולם, בערים שרבים מתושביהן לא פונו (אשקלון, נתיבות ואופקים), התבססה מערכת החינוך על פעולות חלקיות המתקיימות ברובן באופן מקוון.

עוד אתגר חינוכי היה הקמה של מערכות החינוך עבור המפונים. במתחמי המלונות שבהם מרוכזים המפונים נפתחו גנים והופעלו בחלקם על-ידי מתנדבים, אולם המענה לגילי בתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים והחטיבות העליונות התעכב. פער נוסף היה חסרונם של מחשבים ניידים לכל תלמיד, שבהיעדרם לא ניתן ללמוד באופן מקוון בבתי המלון. האתגר בבנייה והקצאה של מוסדות חינוך למפונים וגיוס צוותי חינוך הוא משמעותי ולא בא על פתרונו המלא בתקופת הדוח. תשומת לב מיוחדת נדרשת לילדים הלומדים בחינוך המיוחד, אשר לגביהם פערי החזרה למוסדות החינוך משמעותיים ביותר, הן ביישובי קווי העימות והן ביישובים שקלטו מפונים.

אנגלמן עומד על הפגיעה הכלכלית הרחבה, הן בתושבי קווי העימות, הן בענפים שנפגעו במיוחד בכל רחבי הארץ (בנייה, קמעונאות, תיירות והסעדה), והן באנשי המילואים. זאת, לצד הנזקים החומריים לאלפי בתים ומכוניות. במכתבו לנתניהו הוא הצביע על כך שיישומה של תוכנית סיוע כלכלי לציבור התעכב זמן ממושך, וקבע שמדובר בכשל מהותי. "העדר יישום של תוכנית סיוע כלכלי לציבור כבר בתחילת המבצע, לצד פינוי התושבים מביתם, יצר מצב שבו מאות אלפי אזרחים הפכו לאוכלוסייה נזקקת", מדגיש אנגלמן.

במכתבו לנתניהו קרא אנגלמן ליישם מיד תוכנית סיוע כלכלי, תוך מעקב הדוק אחר מתן המענה לאזרח באמצעות מערך סיוע יעיל. בהמשך לכך, קיימת חשיבות רבה לפרסום תוכנית הסיוע תוך הגדרת לוחות זמנים מחייבים של גורמי הממשלה האחראים למתן הסיוע. ראוי שתוכנית הסיוע תתן עדיפות לשכירים בעלי שכר נמוך, לעצמאים בעלי עסקים קטנים ולאוכלוסיות מרקע חברתי-כלכלי נמוך. ואכן, נכון לעת הזו התוכנית מפורסמת, לפחות בנוגע לזכאויות שבאחריות הביטוח הלאומי ורשות המיסים, מציין הדוח.

הנציבות גם מתארת מקרים בהם היה צורך בהתערבותה כדי לזרז את הטיפול במתן הפיצוי. עוד היא עומדת על הקשיים במימוש הפיצוי שניתן למפונים שביקשו שלא להתגורר במלונות ובבתי הארחה (200 שקל לאדם ליום), ועל אלו שליוו את מתן המענק להתארגנות ראשונית לתושבי העוטף (1,000 שקל לאדם לחודש). תלונות אחרות עסקו בקבלת דמי האבטלה למי שהוצאו לחל"ת ובתגמולי המילואים (כגון אלוף-משנה אשר שירת בצו 8 במשך חודש וחצי, אך קיבל תשלום ליומיים בלבד, מה שהקשה עליו מאוד מבחינה כלכלית).