ביהמ"ש אישר את הארכת הפסקת שידורי אל-ג'זירה

סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, חגי ברנר, אישר (13.6.24) את סגירת שידורי אל-גז'ירה בישראל ל-45 יום נוספים. הצו הוצא בידי שר התקשורת, שלמה קרעי, באישור הקבינט המדיני-ביטחוני והחוק מחייב לקבל את אישורו של נשיא או סגן נשיא של בית משפט מחוזי.

זהו הצו השני המופנה נגד אל-גז'ירה שבבעלות ממשלת קטר. הצו הקודם אושרר בידי סגן הנשיא שי יניב, אשר קיצר אותו בעשרה ימים בשל העדר שימוע מראש. ברנר אישר את הצו הנוכחי במלואו, תוך שהוא מאמץ את עמדת המדינה בנוגע לנזק שגורמים השידורים ולקשר ההדוק בין אל-ג'זירה לבין חמאס.

ברנר מציין, כי החוק הופך במידה מסוימת את בית המשפט לחלק מהליך קבלת ההחלטה, וכי מדובר בביקורת מחמירה מזו הנהוגה בדרך כלל בהליכים מינהליים. "לא די בכך שבית המשפט מוצא כי ההחלטה להוציא את הצו מצויה בתחומי מתחם הסבירות; שומה עליו להשתכנע כי הוצאות הצו היא הצעד הנכון בנסיבות העניין... דרישה זו מבטיחה במידה רבה שלא ייעשה שימוש לרעה בחוק לטובת מטרות פוליטיות מזדמנות או מטרות זרות אחרות כגון נשיאת חן בעיני ציבור מסוים".

בהתייחסו לחומר החסוי שהוצג בפניו במעמד צד אחד אומר ברנר, כי "התמונה המתקבלת היא שיש לאל-ג'זירה מספר כתבים בתחומי רצועת עזה (ודאי שלא כולם וגם לא מרביתם שחצו את הקו הברור המבחין בין קשר לגיטימי של יחסי מקור-עיתונאי לבין קשר מסוג אחר, והפכו עצמם למסייעים ושותפים בפועל של ארגון הטרור חמאס, תוך שמירה על קשרים הדוקים והעברת מסרים הדדית. חלקם אף ניצלו את הכסות העיתונאית שלהם לשם קידום וביצוע פעולות טרור. מסמכים חסויים נוספים מבססים את המסקנה כי אל-ג'זירה נתפסת על-ידי ארגון הטרור חמאס כזרוע ההסברה והמודיעין שלו".

ברנר מדגיש, כי לא די בכך כדי לאשר את הצו, שכן על המדינה להוכיח שהשידורים פוגעים בבטחונה - וגם זאת הוכח. "הוצגו בפני מסמכים מודיעיניים המעידים על ההשפעה הקשה והמאוד מדאיגה של התכנים המשודרים בערוץ אל-ג'זירה על ציבורים מסוימים בישראל. תכנים אלה היו המניע, הזרז (קטליזטור) והתמריץ לפעולתם של מפגעים בתחומי המדינה, בלא קשר לשידור מסוים שניתן להצביע עליו ולבודדו משידורים אחרים, אלא כהשפעה מצטברת של מכלול התכנים המשודרים בערוץ אל-ג'זירה מאז תחילת המלחמה. אין ספק כי לגבי אותם מפגעים ישנו קשר סיבתי מוכח ומובהק בין התכנים שאל-ג'זירה משדרת לבין הפיגועים שבוצעו. מדובר אפוא בפגיעה ממשית בביטחון המדינה (גם אם לא נלוותה לכך כוונת פגיעה מצד ערוץ אל-ג'זירה).

צמצום של הפגיעה בביטחון

"בנוסף, הוצגו בפני מסמכים המעידים על שידורים בערוץ אל-ג'זירה, מהזמן האחרון ממש (תחילת חודש יוני 2024), הפוגעים באופן ממשי בביטחון המדינה בכך שהם מסכנים את חייהם של לוחמי צה"ל, לרבות פגיעה בהגנת העורף. חשוב להדגיש כי שידורים אלה בוצעו הרבה לאחר שהוצאו הצווים המקוריים, ובכך נסתרת טענת המשיבות כאילו חידוש הצווים פסול משום שהוא מסתמך כביכול אך ורק על שידורי עבר ולא על שידורים שנעשו לאחר מכן. ודוק. אינני בא לקבוע כי השידורים הללו נעשו בכוונת מכוון על-מנת לפגוע בביטחון המדינה, ובהחלט יש בהם ענין עיתונאי רב, אך מבחינה תוצאתית, פגיעתם רעה והיא מסכנת את חייהם של לוחמי צה"ל (ואחד מהם את הגנת העורף)".

ברנר דוחה את טענת אל-ג'זירה, לפיה לא ניתן היה להאריך את הצו על בסיס השידורים ששימשו כמניע לצו הראשון. עוד הוא אומר כי הערוץ ויתר על זכות השימוע לאחר שהוזמן להשמיע את טענותיו בהתראה של למעלה מיממה והמדינה הבהירה שאינה יכולה להעביר לו את המידע הפרטני ששימש אותה. "אל-ג'זירה ידעה היטב מה טיבן של הטענות המועלות נגדה (הגם שלא הוצגו לה פרטים קונקרטיים מפאת סודיותם), וככל שהיו לה טענות משכנעות נגד חידוש תוקפם של הצווים, היא הייתה יכולה ואמורה להעלות אותן על הכתב" גם בהתראה קצרה, אומר ברנר. עם זאת הוא מעיר, כי ייתכן שבעתיד ראוי לתת לערוץ יותר זמן.

לבסוף דן ברנר בתועלת שבצו, בציינו שאויביה של ישראל יכולים לצפות בשידורים וגם ישראלים יכולים למצוא דרכים לעשות זאת. הוא אומר כי המחוקק היה ער לכך ולמרות זאת קבע את אשר קבע; מדובר בצמצום של הפגיעה בשל הבלימה המשמעותית של השידורים בישראל; ומניעת היכולת של הצלמים והעיתונאים לדווח מישראל תקטין גם היא את הפגיעה בביטחון (כולל בהקשר של חזית הצפון). על טענת אל-ג'זירה לפיה ניתן לעקוף את הצו אומר ברנר, ש"אם אכן כך הם פני הדברים, ממילא כמעט ולא מתקיימת הפגיעה הנטענת בחופש הביטוי".