בית המשפט העליון קיבל (יום ג', 29.6.04) את ערעורה של לשכת עורכי הדין בישראל, והורה להרחיק מהלשכה לצמיתות את עו"ד פזית פרלמוטר וולף, שהורשעה בבית משפט השלום בגניבת כרטיס חיוב, קבלת דבר במירמה, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר באמצעותו, והתחזות לאדם אחר.
וולף הודתה, כי גנבה כרטיס אשראי מעובדת בבית החולים אסותא, והשתמשה בו משך שלושה שבועות למעלה מ-30 פעם, עד שנתפסה בידי אחד מבעלי החנויות שבהן קנתה סחורה. היא נידונה ל-6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 2,000 ש"ח.
בעקבות זאת, הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין פנה לבית הדין המשמעתי המחוזי של הלשכה, בדרישה להרחיק את עורכת הדין מהלשכה לצמיתות.
ביה"ד המחוזי, ברוב דעות: השעיה ל-10 שנים בלבד
בית הדין המחוזי קבע, כי העבירות שביצעה וולף הינן עבירות שיש עימן קלון, וכי הן "מעידות על פגם מוסרי חמור באישיות ו/או היעדר שליטה ביצר... ותפיסה מעוותת של מעמדה [של המשיבה] כעו"ד בחברה".
עם זאת, ציין בית הדין כי הוצאת עו"ד מן הלשכה לצמיתות הינו עונש חמור ביותר, וכי לא נתמלאו התנאים להטיל עונש זה בענייננו. זאת, לאור העובדה כי הוצאת המשיבה מהלשכה תפגע בה קשות, וכי ניתן להקטין פגיעה זו - תוך הגנה על הציבור ושמירה על ערכי המקצוע - על-ידי השעייתה מן הלשכה. נוכח כל זאת, בדעת רוב, הטיל בית הדין על וולף עונש השעיה של 10 שנים. דעת המיעוט בבית הדין היתה, כי ראוי להשית עליה רק 6 שנות השעיה.
שני הצדדים מערערים לבית הדין המשמעתי הארצי
הן הלשכה והן עורכת הדין ערערו על ההחלטה לבית הדין המשמעתי הארצי של הלשכה, ואולם בית הדין דחה את שני הערעורים והשאיר את העונש שהטיל בית הדין המשמעתי המחוזי על כנו. בית הדין הארצי קבע, כי וולף עברה עבירה שיש עמה קלון, עובדה שדי בה כדי להצדיק את השעייתה מהלשכה, אף אם עבירה זו אינה קשורה לעבודתה כעורכת דין.
כן קבע בית הדין, כי עונשה של וולף היה מידתי וראוי, הן באשר למגבלה שהטיל על חופש העיסוק שלה והן לעומת הענישה שהוטלה במקרים דומים בעבר. מאותם נימוקים קבע בית הדין הארצי כי יש לדחות את ערעורו של הוועד המחוזי של הלשכה של קולת העונש.
הוועד המחוזי מערער לעליון ודורש: הרחקה לצמיתות
הוועד המחוזי לא אמר נואש, וערער על קולת העונש לבית המשפט העליון, באמצעות עו"ד עמוס ויצמן. לטענתו, ראוי להוציא את עו"ד וולף לצמיתות משורות הלשכה. עוד טען, כי מקרה זה מעלה שאלה עקרונית: האם ראוי כי וולף - בהתחשב בחומרת מעשיה - תוכל לשמש כעורכת דין לאחר תום תקופת ההשעיה. כן טוען הוא כי, לאור שאלה עקרונית זאת, היה על בית הדין הארצי להתערב בפסק דינו של בית הדין המחוזי ולהחמיר את העונש שהוטל עליה.
השופטת מרים נאור, שכתבה את ההחלטה העיקרית, אליה הצטרפו הנשיא אהרן ברק והשופט אליקים רובינשטיין, קיבלה את הערעור, בקובעה כי "הניגוד בין דמותו הראויה של עורך דין לבין העבירות שבצעה המשיבה – עבירות של גניבה, מירמה, זיוף והתחזות, ניגוד כה חריף שמקומה של המשיבה לא יכירנה בין שורות עורכי הדין. נראה, כי בית הדין המשמעתי המחוזי קרוב היה להגיע למסקנה זו".
"המעיין בפסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי יראה", קבעה נאור, "שדעת הרוב היתה ש'לכאורה' ראוי היה להרחיק את המשיבה לצמיתות. למרות הקביעה כי 'לכאורה' כך ראוי היה, שני עניינים מנעו מבית הדין המשמעתי המחוזי מלעשות כן: האחד הוא חוק יסוד: חופש העיסוק ועקרון המידתיות הכרוך בו, השני הוא נסיבות אישיות של המשיבה, עליהן עמד בפסק דינו והחזרת הכספים".
גם בשים לב לתכלית הענישה, הרחקה לצמיתות היא עונש מידתי
"לדעתי שני הנימוקים אינם יכולים לעמוד... הזכות לעסוק במקצוע עריכת הדין אינה קיימת גם בידי מי שאינו עומד בסטנדרטים הראויים של יושר והגינות המצופים מעורך דין... בשים לב לתכלית הענישה המשמעתית, אני סבורה שהעונש אותו מבקש המערער להטיל – עונש של הרחקה לצמיתות – עונש מידתי הוא".
"איני סבורה", הוסיפה נאור, "בשים לב לתכליתו כאמור, של הדין המשמעתי של עורכי הדין, שנכון היה לתת משקל כה רב לנסיבות אישיות של המשיבה. לא היה מקום, לדעתי, לראות את מכלול מעשיה של המשיבה בפרשת הכרטיס הגנוב כ'כשלון חד-פעמי'. מדובר, פרט לגניבה עצמה, ב-30 פעולות נפרדות של שימוש בכרטיס, שכל אחת מהן הצריכה זיוף והתחזות כאחר. אין המדובר רק בפיתוי של רגע שהתבטא בגניבת הכרטיס, אלא בשימוש חוזר ונשנה בו, משך 3 שבועות".
השופטת נאור עמדה על-כך שאין זה כשלון יחיד של עו"ד וולף. "עוד בשנת 1997 הורשעה המשיבה, בעקבות הסדר טיעון, בכך שכשביקרה עציר במעצר היא ניצלה את הביקור לרעה והתחבקה והתנשקה עם העציר בחדר המיועד לביקור עורכי דין. היא נידונה, על-פי הסדר הטיעון, להשעיה של 30 יום.
עבירה נוספת בגינה הורשעה המשיבה היא שבעת השעיה זמנית (בעקבות פרשת כרטיס האשראי הגנוב) ייצגה נאשמים בבתי המשפט. על-כך נדונה לשנת השעיה ופרסום שם. אני מתעלמת, לצורך העניין, מהרשעה חלוטה בפלילים, המאוחרת לפסקי הדין המשמעתיים בענייננו, שהוגשה במהלך הדיון".
על"ע 5641/03 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד פזית פרלמוטר וולף
