משרד הפנים מסרב להכיר בגט נוסח צ'צ'ניה שניתן בטקס אזרחי במעמד צד אחד, לאשה שעלתה מצ'צ'ניה המתגוררת בחיפה.
בני הזוג נישאו בשנת 1995 בעיר נזרן שברפובליקת אינגושטיה שבחבל צ'צ'ניה שהחל משנת 2002 חדלה להתקיים כשסופחה לרוסיה. האישה, יהודיה ואילו בעלה - חסר דת. נישואיהם כשלו והאישה עלתה לישראל בגפה בסוף שנת 1995 (בסמוך לחתונה). לאחר העלייה ניתק הקשר בין בני הזוג. בהתאם לרישומי מדינת עריכת הנישואין, נרשמה האישה בסטטוס נשואה במרשם האוכלוסין במשרד הפנים.
בשנת 2002 פנה הבעל למשרד רישום טקסי מעמד אישי בעיר נזרן (מקום עריכת הנישואין), והתגרש מהאישה בטקס אזרחי ובמעמד צד אחד. האישה קיבלה ממנו בדואר רשום את תעודת הגירושין בחודש אוגוסט 2002 (על-גבי מסמך מקורי מטעם רפובליקת אינגושטיה).
פרקליטה של האישה, עו"ד גיא אופיר מקרית מוצקין טוען, כי כאשר האישה פנתה למשרד הפנים במטרה להפוך את מעמדה האישי לגרושה על-פי התעודה הרשמית שבידיה, סירב המשרד בתוקף לרשום אותה כגרושה בהיעדר המסמך המאמת (האפוסטיל).
לטענת עורך-הדין אופיר, כל פניותיה של האישה למוסדות הציבוריים בחבל צ'צ'ניה על-מנת להשיג אפוסטיל עלו בתוהו בשל המצב המדיני הקשה בו שרוי החבל מאז הכיבוש הרוסי בשנת 2002.
לטענת עו"ד אופיר, ייאלץ הוא, בלת ברירה, לשלוח שליח לחבל צ'צ'ניה המסוכן על-מנת לקבל את המסמך המבוקש, אם בכלל הוא מצוי עדיין במשרדי המרשם המקומיים.
החוק הישראלי דורש כי מסמך ציבורי ממדינה זרה יאומת במסמך אישור המכונה, כאמור, אפוסטיל (Apostille) לפי דרישות תקנות לביצוע אמנת האג, אלא שהבעל לדברי פרקליטה של האישה "לא טרח לצרף לתעודת הגירושין שנשלחה מטעמו בדואר מסמך מעין זה".
לטענת עו"ד אופיר, הוא פנה מספר פעמים בכתב לקונסוליה הישראלית ברוסיה ולמשרדי הרישום המתאימים ברפובליקת אינגושטיה (לשעבר) וברוסיה כדי להשיג את האפוסטיל הדרוש. אך לעת עתה, לא הושגה התקדמות בנדון.
"האישה נפלה בין הכיסאות בשל סיטואציה בלתי אפשרית זו, כאשר מחד אין באפשרותה להינשא מחדש ולשקם את חייה ומאידך היא מוכרת כגרושה במדינת עריכת נישואיה וגירושיה. אין לה כל דרך להוכיח זאת בהתאם לדרישות משרד הפנים והחוק בארץ", ציין עו"ד גיא אופיר.
יתרה מכך, אין באפשרות האישה לפתוח בהליכי התרת נישואיה לפי החוק הישראלי, שכן הלכה למעשה היא גרושה במעמדה ונישואיה כבר הותרו כדין במדינת עריכתם בהחלט מצב עגום, המוכיח עד כמה יכולה המערכת להיות אטומה לעתים למצוקתו של האזרח הקטן שנקלע אל בין הכסאות.
