בית המשפט השלום בפתח תקווה קיבל (12.08.05) את תביעתם של זיוה ואברהם בלזברג, לקבלת הפיצוי שנקבע במסגרת הסכם רכישת דירתם, לאחר שהמוכרת, שרית שלמון, שילמה את המשכנתא שרבצה על הנכס באיחור ניכר.
בסוך שנת 97' נחתם הסכם מכר בין הנתבעת לתובעים במסגרתו נמכרה דירת מגורים בראשון לציון. על הדירה רבצה משכנתא לזכות בנק דיסקונט למשכנתאות בסך 200 אלף דולר, ובהסכם המכר התחייבה שלמון לסלק מתוך כספי התמורה את עלות המשכנתא.
משך תקופה ארוכה לא מילאה הנתבעת את ההתחייבות, והמשכנתא סולקה בסופו של דבר רק באמצע שנת 2001, לאחר יותר משלוש שנים וחצי. בני הזוג תבעו את הפיצוי החוזי המוסכם, כפי שנקבע בהסכם המכר, ושעמד על כ-40 אלף דולר .
לטענת שלמון, הושג במהלך שנת 2001 הסכם פשרה בין הצדדים, ולפיו תשולם המשכנתא באופן מיידי, בתמורה לסילוק טענות בני-הזוג, לרבות ויתור על זכותם לקבלת הפיצוי החוזי המוסכם.
כמו-כן נטען, כי התובעים הסכימו בהתנהגותם לשינוי תנאי הסכם המכר, וכי בכל מקרה, היחס בין הפיצוי החוזי ובין נזקי התובעים איננו סביר.
במקביל לטענות אלה, הוסיפה שלמון גם את עורכת-הדין של בני הזוג כצד לתביעה, וזאת משום שלטענתה, הצהירה בפניה הצהרה כוזבת לפיה התובעים הסכימו להסכם הפשרה, ובמתן הסכמתה להסכם זה חרגה מההרשאה שניתנה לה.
שופט בית המשפט, נחום שטרנליכט, קבע בראשית דבריו, כי אין מחלוקת בין הצדדים שהמשכנתא לא סולקה במועד שנקבע בהוראות הסכם המכר. למעשה, מסתכמות טענות הנתבעת בכך שהתובעים בהתנהגותם ויתרו על זכותם החוזית, ושמאוחר יותר נכרת עימם גם הסכם הפשרה.
בית המשפט בחן את רשומות הפגישה בין ב"כ של בני הזוג וב"כ הנתבעת, והגיע למסקנה כי עניין הפיצוי כלל לא עלה במהלך אותה התדיינות.
לכן נדחו טענותיה של שלמון בדבר הסכמה על הסכם פשרה, במסגרתו יוותרו התובעים על זכותם לקבלת הפיצוי בתמורה לסילוקה המיידי של המשכנתא.
במקביל, דחה השופט גם את הטענה בדבר הסכמה בהתנהגות של בני-הזוג, וזאת לאור העובדה שברגע בו גילו את עובדת אי-תשלום המשכנתא, זמן רב לאחר חתימת ההסכם, נפגשו עם ב"כ של הנתבעת והיו נסערים מאוד מהגילוי החדש.
בסיכום הדברים, הביא בית המשפט את עדותה של הנתבעת, כי פיצוי חוזי מוסכם בשיעור 10% מסכום התמורה שנקבעה בהסכם הינו סביר. במקרה זה מדובר בעיסקה של כ-400 אלף דולר ולכן הפיצוי החוזי המוסכם נקבע לשיעור של כ-40 אלף דולר.
"אי סילוק משכנתא הרובצת על נכס שנרכש בניגוד למוסכם בין הצדדים תוך הולכת רוכשי הנכס שולל במשך למעלה משלוש שנים, מהווה הפרה חמורה של ההסכם. כאשר מדובר בהפרה כה חמורה, ניתן בהחלט לומר שהצדדים בעת חתימת החוזה ראו את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר כתואם את הנזק שעלול להיגרם בעטיה של אותה הפרה. סבירותו של הפיצוי החוזי המוסכם נבחנת על סמך מה שצפו הצדדים בעת כריתת ההסכם ולא בדיעבד", נכתב בפסק הדין.
בית המשפט קיבל את תביעתם של בני הזוג במלואה והעניק להם את הפיצוי המוסכם במסגרת חוזה המכר - 40 אלף דולר.
