את ההיכרות המשפיעה ביותר שלו עם התניה קלסית (מתן משמעות חדשה לגירוי חושי על-ידי צימודו לגירוי חושי חשוב), כלי מקובל מאוד בקרב חוקרי זיכרון, עשה ידין דודאי כנער במרתף
המערכת של היומון
ידיעות אחרונות, שם עבד לפרנסתו כמרכזן. המרכזייה הייתה מהדגם הישן, שבו מחברים שני כבלים לארון המרכזת כדי לחבר שיחה. אלא שהמרתף היה חם, לח, ואכסניה מועדפת למדי על חולדות הבניין, מה שגרם תדירות להזעה בידיים ולקבלת שוק חשמלי לא נעים עם סגירת המעגל החשמלי בקבלתן ובהעברתן של שיחות, או במילים אחרות, להתניה מצטברת ואפקטיבית של הצירוף צילצול-הלם חשמלי.
למזלו של דודאי, הוא לא רק עמד במשימה בכבוד הראוי, אלא שחיש מהר התגלה במקרה על-ידי אחד מבכירי המערכת כבעל יכולת כתיבה ועריכה מרשימה במיוחד, והועלה לקומה העליונה לשמש כעורך החדשות הצעיר ביותר בתולדות "ידיעות". שם גם עבד בצמידות לאחד האנשים שהשפיעו עליו יותר מכל בחייו,
דב יודקובסקי, העורך המיתולוגי של "ידיעות", שראה בו באותם ימים יורש לעתיד. אלא מהלכים אחרים הובילו את דודאי כעבור שנים ספורות לעולם המדע.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
